מכתבי בקשה לעזרה

א' ברקת, 2002, '" פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך" –  מכתבי בקשה לעזרה מן הגניזה', תעודה, טז-יז, אוניברסיטת תל-אביב, תשס"א, עמ' 389-359.

…פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לְעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ…

מכתבי בקשה לעזרה מן הגניזה

'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך' – דומה כי פסוק זה מספר דברים (טו יא) מציג הן את הבעיה בנצחיותה והן את הדרך האנושית-חברתית לפתרונה, או לפחות להביא להקלת מה בסבל שהיא מביאה עמה, מאז ועד היום. על פסוק זה ודומים לו, הן במקרא והן בספרות חז"ל, הסתמכו אלפי עניים יהודים לאורך הדורות כשפנו לעזרת אחיהם שגורלם שפר עליהם. פסוקים כאלה ודומיהם גרמו לעשירים לפתוח את ידם, אם כי לא תמיד, לא תמיד ביד רחבה, לא תמיד ברצון, אבל מתוך הכרת הצו האלוהי בתורת משה, והצו האנושי בספרות חז"ל.

הקהילה היהודית לתקופותיה השונות ידעה תמיד להתארגן בתוכה כדי להקל על הפרטים החברים בה. מוסדות הסעד והרווחה של הקהילה היהודית תועדו במקורות רבים ושונים. ההקדש, (הוא הוַקף בערבית), מוסד הסעד של הקהילה יהודית בארצות האִסלאם, נחקר על ידי חוקרים חשובים לפרטיו.1 גניזת קהיר שימרה בתוכה עשרות מסמכים העוסקים בהקדש, בבעלי התפקידים שבו, ברכושו ובשימוש שנעשה בנכסיו לצורך החזקת רכוש הקהילה ולצורך הסעד. אם נתמקד בתחום העוני והנזקקים, נמצא שהקהילה מינתה מטעמה אנשים שהיו אחראים לבדוק מי זכאי לקבל צדקה, כמה ובאיזה תחום. אלה היו הפרנסים, לרוב אנשים עשירים, נכבדים ובעלי ייחוס או בעלי רקורד של פעילות ציבורית ופוליטית לצדו ולטובתו של מנהיג הקהילה.2 הקהילה הושיטה עזרה לנזקקים מקופת הקהילה בתחומים שונים ומגוונים כגון: מזון (לחם וחיטה), ביגוד, מגורים, תשלום מס הגולגולת, עזרה רפואית, חינוך, הוצאות קבורה, עזרה לזרים עוברי אורח ופדיון שבויים. עדויות רבות על כל אלה נמצאים ברשימות שונות בגניזה, שנערכו על ידי הפרנסים ועל ידי עוזריהם.3 נראה, אם כן, שהטיפול בנזקקים במסגרת הקהילה היה ממוסד ומובנה. לאור מידע זה מפתיע למצוא בגניזה מאות מכתבים שכתבו אנשים במצוקה, מכתבי בקשה לעזרה, שהופנו לא לקהילה ולמוסדותיה המוכרים, אלא לאנשים פרטיים. מדובר בעזרה חומרית. לא תמיד מיתרגמת הבקשה לסכומי כסף. לרוב נאמרים הדברים ברמז, מתוך בושה והרגשת חוסר אונים. אבל הדברים ברורים. המכתבים משקפים את כל המאות שגניזת קהיר משקפת, הווה אומר: מן המאה האחת-עשרה ועד המאה השש-עשרה. הם נכתבו על ידי אנשים שונים, תוך תיאור מצוקות שונות, אבל מכולן עולה הזעקה לעזרה, לא מן הקהילה, אלא מנדבנים וממנהיגים באופן פרטי. אמנם גויטיין כותב כי צרכי הבסיס של כל הנזקקים טופלו במסגרת הקהילה, ורק מקרים מיוחדים ובעלי צרכים מיוחדים – נאלצו לפנות לעזרה פרטית,4 אבל מסקירה שתיעשה להלן של כמה מן המכתבים הללו עולה שהמכתבים פונים לעזרה פרטית בנושאים בסיסיים שלכאורה הקהילה היתה אמורה לטפל בהם.

נושא העוני בולט מאוד בכתבי הגניזה. אם ניקח בחשבון את כל הרשימות, המכתבים והשטרות העוסקים בענייני ההקדש הממוסדים, ונוסיף להם את מאות המכתבים הפרטיים המשוועים לעזרה כלכלית, לא נוכל שלא להתרשם שמדובר באחוזים גבוהים של כלל האוכלוסייה היהודית שהיו על סף רעב.5 ניתן להסביר עובדה זו בהסברים שונים, החל ממצוקת מס הגולגולת ומסים אחרים שהוטלו על בני החסות וכלה במיקומה של הגניזה בבית הכנסת שבו נערכו רוב הפניות אל מצפונו של הציבור, גם הכללי וגם הפרטי.6 מכל מקום, אין אפשרות להתעלם מן העובדה שמדובר בכמות מרשימה של אנשים הנתונים במצוקת עוני.

מניתוחם של כמה מן המכתבים שנחשפו לעיני באופן מקרי תוך כדי חיפוש חומרים אחרים בגניזה, אפשר להגיע למסקנות כוללות בכמה סוגיות הקשורות לנושא העוני והבקשה לעזרה. כל המסקנות הכוללות שיובאו להלן יודגמו בעזרת המכתבים שיובאו בהמשך.

א. הפונים והמבקשים

מן המכתבים המובאים להלן בולטת העובדה שהפונים כולם פורשים סיפור מצוקה שיש בו נסיבות מיוחדות, כלומר, לא 'סתם עניים' אלא אנשים שנקלעו למצבים מיוחדים וטרגיים. בהם נמצא סוחרים שאיבדו את הונם כתוצאה מאסון טבע כגון סערה בים, או אסון אנושי כגון מלחמה ושבייה. תוצאות מובהקות של המלחמות שהתנהלו באופן קבע באזורי הים התיכון היו השבויים למיניהם, אלה שעדיין לא נפדו ויש לפדותם, ואלה שכבר נפדו ומצוקתם הכלכלית בעקבות השבייה רבה. מקרים מיוחדים היו הגֵרים, על פי רוב נוצרים מביזנטיון, שנתפסו לקסמה של היהדות ואיבדו בגלל צעדם הנועז את ביתם, את משפחתם, את מולדתם ואת רכושם ונאלצו לחיות על חסדי הבריות בני דתם החדשה. מקום חשוב במכתבי הבקשות תופסים החולים ובעלי המום למיניהם, שלעתים מדברים על מחלתם באופן כללי ולעתים – מפרטים ומדגימים לפרטי פרטים. כמה מן הכותבים מציינים את עובדת היותם זרים במקום, עוברי אורח ממקומות רחוקים, בעיקר עוברי אורח מארצות הנוצרים שנקלעו לארצות האִסלאם, בעלי ילדים רבים, ואלה שנרדפו על ידי 'בעלי המס' – הם גובי מס הגולגולת מטעם השלטונות.

לכאורה – כל אדם הוא מקרה מיוחד, כל אדם מצוקתו וסיפורו. נשאלת השאלה במי טיפלו מוסדות הסעד והצדקה. מי הם 'סתם עניים', שבהם לכאורה טיפלו מוסדות הסעד, ומי הם עניים בעלי צרכים מיוחדים, שהמקרה שלהם היה מעל לכוחם של מוסדות הקהילה ונזקקו לפנייה אישית אל נדבנים פרטיים. נראה שיש להגיע למסקנה שכמות הנזקקים היתה כה גדולה עד כי מוסדות הקהילה לא יכלו לעמוד בעומס. נזקקים רבים נאלצו לפנות לנדבנים פרטיים משראו שאין הם נענים. עולה גם כי הפרנסים, אלה שהיו ממונים מטעם הקהילה להחליט מי זכאי לצדקה, פעלו כנראה על סמך קריטריונים נוקשים מאוד, אולי בגלל המצוקה הכספית ומיעוט המשאבים. לא פעם נשמעת נימת תלונה כלפי הפרנסים שלא נענו לתביעות הפונים.

ב. אל מי פנו בבקשת עזרה

פנו בראש ובראשונה אל נשיאים, גאונים, ראשי קהילה ומנהיגי ציבור, כאלה שמעמדם החברתי חייב אותם לתת דוגמה ומופת לאחרים. מנהיגים אלה היו על פי רוב גם אנשים עשירים שידם משגת וגם למדנים שבקיאותם בהלכה ובמצוות היתה לכאורה צריכה לשמש תמריץ לנהוג על פי אותן מצוות. לעתים נזכר במכתבים המנהיג בשמו המפורש, כגון דויד בן יצחק או אפרים בן שמריה במכתבים להלן, לעתים נזכר רק בתאריו ובכינויי הכבוד המתלווים לתפקידו כגון 'נשיא כל הגולה' או 'הרב הגדול'.

פנו גם אל עשירים וגבירים, כאלה שאינם מנהיגי הקהילה בפועל, אלא המושכים בחוטים מאחורי הקלעים, בעלי המאה ובעלי הדעה, אלה שיש להם קשרים עם החצר והממשל המוסלמי ויש להם השפעה גם במהלכי הקהילה. הפנייה אליהם התבססה בעיקר על מעמדם החברתי המחייב.

חשיבות יתירה יוחדה על ידי הפונים לנשים, שלהן יוחסו בדרך כלל מידות תרומיות של נדיבות ורחמים. הפניות נעשו לנשים בעלות רכוש, על פי רוב אלמנות או גרושות, כאלה שהן עצמן שלטו ברכושן ויכלו להעניק מטובן, או לאמהות של בעלי תפקידים ובכירים בקהילה, במטרה להניע באמצעותן את לב בניהן.

ג. אלמנטים תוכניים וסגנוניים משותפים ואופייניים

הפונים פתחו על פי רוב את מכתביהם בשורה ארוכה של מליצות והרעפת שבחים מפליגים על ראש המכותבים. רבים מהם, אלה שהיו מסוגלים, או אלה שנעזרו בכותבים מקצועיים, נהגו לערוך את מליצותיהם ואת שבחיהם בחרוזים ובמשקל נאה. בתוך המליצות נהגו לשלב את שמותיו וכינוייו של האיש, את תאריו השונים ואת תכונותיו התרומיות. המליצות נשענות במידה רבה על לשון המקרא ומשלבות בתוכן ביטויים שלמים השאובים מן המקרא. השתדלו להביא מן המקרא את הפסוקים המתאימים העוסקים בגמילות חסדים, בצדקה וברחמים, כולם על פי צו אלוהי.

את הנושא של צו אלוהי הרבו להדגיש גם בגוף המכתב, לאחר הפתיחה המליצית. התפיסה שהיתה מונחת בבסיס הפנייה היא שצדקה וגמילות חסדים הם מצווה אלוהית. לכן זוהי גם חובתו של העשיר להעניק צדקה, לא רק זכותו. ברוב המכתבים נקטו הכותבים בפנייה ישירה לאל, הסמכות העליונה, הפיקוח העליון, שעינו פקוחה על כל ברואיו, עשירים כעניים, לבחון מי מהם מקיים את מצוותיו. האל הוא גם זה שמעניק את הגמול על מעשי הצדקה והחסד, כך באיחוליהם של הכותבים.

למרות התפיסה הבסיסית הזאת, שהצדקה היא צו אלוהי, ניכרת במכתבים נימה ברורה של בושה מחד, ושל גאווה מאידך. הכותבים מדגישים פעמים רבות שאין הם נוהגים בדרך כלל 'לחשוף את עצמם' או 'לגלות פניהם', כלומר לבקש נדבה, ורק הנסיבות המיוחדות הקשות אילצו אותם לנקוט בצעד המשפיל הזה. הבושה היא אלמנט בולט ביותר במכתבים הללו.

נושאים בולטים במכתבים אלה הם המזונות והבגדים. לרוב לא מדובר בבקשה כספית אלא בעזרה ראשונית ביותר למילוי הצרכים הבסיסיים של מזון ולבוש. הפונים משתדלים לפרוט על הנימים הרגישות ביותר בבקשם שיעניקו להם מזונות לפחות כדי לקיים את השבת כהלכתה. בדרך כלל הפנייה היא לא לטובת הפונה עצמו, אלא למען ילדיו הרעבים, פנייה שקשה לעמוד בפניה. את נושא הילדים מנצלים גם באיחולים למעניק. מרבים לברך אותו בפרי בטן, או לחלופין באיחולי הצלחה לצאצאיו.

ד. המכתבים7

1. ENA 2808.31

האוסף ע"ש אלקן נתן אדלר. שמור בבית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק.

180×170 מ"מ. כתב יד מרובע, יפה וגדול, אולי של סופר ולא של בעל הבקשה עצמו.

בקשה לנשיא

הכותב מבקש עזרה מנשיא כל הגולה כדי לשוב אל ארצו הרחוקה.

הזכירה: ברקת, מצוקות, עמ' 160. 8

 

1  יקר וגדולה  ושם ותהלה  ורנה וצהלה  וחדוה וגילה

2  ועטרת כלולה  וכתר להובילה  ליקר גדולת קדושת

3  הדרת תפארת אדונינו נשיא כל הגולה  ישמרהו אלהינו

4  ויהדרהו ויפארהו ויֹסיף לו כבוד על כבוד ויקיים בו קרי

5  ד'כ' בימיו תושע יהודה וישראל יש' ל'ב'ט' וגו' שיטחתי כפ[י

6  בשאלה ובקשה ותחינה לפני שוכן מעונה ולפני אדוננו

7   נשיא עדת מי מנה   להעניק חסד ורחמים על עבדו הבא

8  עדו כווסתו הטוב וכמנהגו הנעים וכמידותיו היפים

9  והנאים כי עבדו מארץ מרחק ובדעתו לשוב אל ביתו

10  ואין לאל ידי ולולי החסד הטוב שגמלנו אדוננו ישמרהו

11  אלהינו שממנו נתפרסתי מאז ועד עתה לא היה לי

12  מחיה ועתה אדוננו יגדל נא חסדך על עבדך המקוה

13  גמולו כרחמנותו אשר גבהו למאד [ו]עצמ[ו] מלספר

14  ואל ישוב דך נכלם ושלום [א]דוננו יירב לעולם

15  ……………

 פירוש

נשיא כל הגולה: התואר נשיא נתייחד בימי הביניים המוקדמים אך ורק לצאצאי בית דויד, שחלק מהם כיהנו בתור ראשי גולה בבבל ואחרים ניסו למצוא לעצמם תפקידים רמים אחרים להתגדר בהם. בשלב מסוים, אולי במאה העשירית, נוצרה זיקה בין אחד הענפים של בית דויד לבין התנועה הקראית ומכאן ואילך עמדו בראש הקראים אישים מבית דויד שכונו נשיאי הקראים.9 מכל מקום נראה לי שהתואר נשיא כל הגולה מתאים דווקא לדויד בן דניאל, שיצר תקדים בתולדות עם ישראל בהכריזו עצמו לראש הגולה במצרים בין השנים 1094-1092. 10

5  תושע יהודה… : ירמיהו כג ו.

שוכן מעונה: כינוי לאל על פי דברים לג כז. מתוך הקרובה של ר' יוסף בר' שמואל טוב עלם (בונפיל), שחי ויצר בלימוז' (צרפת) באמצע המאה האחת-עשרה ונחשב לגדול פייטני צרפת הקדומים. הקרובה הזאת נכנסה לתוך ההגדה של  פסח וקוראים אותה עד ימינו.  קרובה היא סוג של פיוט שנכתב כדי ללוות תפילת עמידה.11 במשפט זה באה לידי ביטוי התפיסה המלווה את כל מכתבי הבקשה לעזרה: הפנייה היא לא ישירות לנדיב, אלא לסמכות שמעליו. האל נזכר באופן קבוע בתור סמכות-על המחייבת את הנדיב לתת ואת העני להישאר בגאוותו.12

7  עדת מי מנה: כינוי לעם ישראל על פי במדבר כג י, מתוך הקרובה כנ"ל. איזכורים אלה מתוך הקרובה של פייטן יהודי מצרפת אולי מעידים על כך שכותב המכתב מוצאו מצרפת. עבדו: הכותב מבטל עצמו בפני המכותב. נראה להלן שניסוחים כאלה אופייניים לכל מכתבי הבקשה, שבהם המבקשים מכנים עצמם עבדים ונכנעים כדי להגדיל ולהאדיר את כוחו של מבקש הבקשה.

8 כווסתו: כמנהגו.

9 מארץ מרחק: סביר על פי ציטוט הקרובה של יוסף טוב עלם שמוצאו של הכותב מצרפת. אי אפשר לדעת לרגל מה הגיע למצרים אך ברור מן המכתב שהוא מבקש לשוב לארצו ולצורך זה הוא מבקש עזרה. הוא מפנה את הבקשה לדויד בן דניאל, שהכתיר עצמו בתור ראש גולה במצרים וגם היה עשיר, בעיקר מכוח נישואיו עם משפחת סוחרים קראית עשירה.13 במאה האחת-עשרה רבו המהגרים לפֻסטאט מכל תפוצות ישראל. מצרים תחת שלטון הפאטִמים נודעה בתור מרכז סחר עולמי ויהודים רבים שישבו בפֻסטאט עסקו במסחר והפרנסה היתה מצוייה.14

11 נתפרסתי: כנראה התכוון לכתוב נתפרנסתי. על פי הכתוב במכתב כבר תמך דויד בן דניאל בכותב המכתב בעבר, כנראה מאז שהגיע בתור עובר אורח לפֻסטאט. אדם נזקק היה פונה קודם כל לעזרת משפחתו ורק בלית ברירה היה פונה לעזרת הקהילה או לעזרת נדבנים פרטיים. לכן רוב מכתבי המצוקה לנדבנים פרטיים נכתבו על ידי עוברי אורח, זרים שאינם מקומיים או אנשים עריריים שאין להם משפחה .15

 

2. T-S 13J17.9

האוסף ע"ש טיילור ושכטר. שמור בספריית האוניברסיטה, קיימברידג', אנגליה.

השורות הראשונות חסרות. המלים אחרונות בשורות האחרונות קרועות ודהויות ואינן ניתנות לקריאה.

בקשה לדויד בן יצחק

אב לששה ילדים שנשארו באלכסנדריה מבקש מדויד בן יצחק שיעזור לו לשלם את המסים, להאכיל את ילדיו הרעבים ולחזור לארצם.

הזכיר: גויטיין, חברה, ג, עמ' 239, 477 הערה 104.

 

1  …………………………………………   ותיו

2         וטובותיו גרמוהו גָלום  ויתברך מעתה ועד

3         עולמי עילום    בזכות אתא ממזרח ובא

4          מאורח וחלם חלום  וצדקת מטות ומליצת

5          שמע אל יקרב הלום  הוא אדונינו כבוד

6          גד קד מר ור דויד היקר והמכובד

7          אבו נצר הזקן הטוב איש החסידות ואיש

8          השלום  מעון השלום  ישפות לו שלום בן

9          (שורה בשוליים מימין) כב גד קד רב יצח נע

10      ויזכיהו לראות בביאת שר שלום ומבשר

11      טוב ומשמיע שלום וכן יהי רצון:  אודיעך

12      אדונינו הזקן בכבודך כי אני באתי מארץ

13      אכסנדריה בעת הזאת מדוחק גדול ויש עלי

14      חוב חמשה עשר זהובים והנחתי בבית ארבע

15      בנות ושני בנים ברעב ובעירום ובחוסר כל

16     ובעלי המס מציקים להם בעבורי ובאתי עד

17     הֵנָה לבקש מיחיה שאנצל מן החוב ש……

18      ואשוב אל הילדים אשר לי אחיה…………

19      הֵנָה מחלקות ולא עלה בידי [[דבר]] //מאומה// ורוב…

20      ואעריב רָעב ממה על לבי בעבור הילדים……

21      הזאת ועתה אדונינו הזקן אתה בכל עת……

22      ותוליכם אל ארצם שישובו אל מקומנו ויתקבצו

23      בניהם ואני //אש// משביעך ביי אלהי השמים ואל הארץ

24      שתתחזק במו צדיקים ויקרים עם הקהל כי בצדק…

25      מכובדים לפני הקהל עד שאגאל מן החוב אשר עלי

שוליים ימין:

1 יעזרך בכל עת…  עליך…… אלהי ישראל ישמע תפילתי אלך אל בָּני

2 אדון כללה

 

פירוש

2 גָלום: הניקוד במקור, וכך כך המלים המנוקדות בטקסט. פירוש המילה לא נתברר לי בהקשר זה לבד מן העובדה שהיא חלק משורה חרוזה של ביטויים שכולם מסתיימים ב לום.

5-1 כל הקטע הוא פתיחה מליצית חרוזה שכמה ממליצותיה לא נתבררו לי.

6 גד קד מר ור: קיצור של גדולת קדושת מרנא ורבנא, הנכתבות דרך קבע במכתבי הגניזה לפני שמו של אדם נכבד.

9-6 אַבּוּ נַצר דויד בן יצחק: קרא ואיש כספים ידוע בפֻסטאט במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. היה בעל תפקידים בכירים במינהל הפאטִמי בתחומי מסים וכספים ויש מקום להניח שגם נתמנה על ידי הח'ליפה להיות ראש היהודים (רַאיס אליַהוּד) בין השנים 1055-1049 לערך.16

12 אכסנדריה: היא אלכסנדריה בפי דוברי הערבית. שוב לפנינו נזקק שאינו תושב פֻסטאט. הוא מעיד על עצמו שהגיע מאלכסנדריה. אמנם על פי ההלכה התלמודית 'עניי עירך ועניי עיר אחרת  עניי עירך קודמין'.17 אבל על פי מכתבי גניזה רבים ניתנה צדקה לעניים זרים באופן טבעי ובלי שום ערעור. הבעייה הזאת גם לא עולה בספרות ההלכתית בת הזמן, כנראה משום שהבינו ש'עניי עיר אחרת' הם אלה הגרים ממש בעיר אחרת ולא עניים זרים המגיעים לעיר.18

13 זהובים: דינרים, מטבע זהב שמשקלו התקני היה ארבעה ורבע גרם. הדינר היה בעל כוח קנייה גדול וערכו היה רב. מדובר כאן, אם כן, בחוב לא קטן של חמשה עשר דינרים.19

14-13 ארבע בנות ושני בנים: על פי מכתבי הגניזה, בניגוד לנעשה בימינו, בדרך כלל המשפחות הגדולות, מרובות הילדים, היו משפחות אמידות, ואילו העניים הסתפקו בדרך כלל במשפחה מצומצמת. המקרה שלפנינו הוא לא המקרה הרגיל. ככלל לא היו משפחות של למעלה משבעה או ששה ילדים.20

15 ובעלי המס: המסים היו העול העיקרי שהעיק על האוכלוסייה הדלה. מס הגולגולת נגבה בעקביות ובתקיפות. גובי המס לא הניחו גם לדלים שבאוכלוסייה וכשלא השיגה ידם לשלם  פשטו את בגדיהם מעליהם בתור תשלום, או הכו אותם והשליכום לבית הסוהר. על פי מכתבי גניזה רבים הייתה בעיית המסים הבעיה העיקרית של בני החסות, לא רק במישור האישי אלא גם במישור הציבורי-קהילתי. על מס הגולגולת נוספו חדשות לבקרים גם מסים אחרים על פי צרכים משתנים של מושלי ערים או מחוזות ובני החסות נאנקו תחת כובד העול.21

19-16 השורות קטועות ובהן מלים שקריאתן אינה ודאית. ככלל עולה שכותב המכתב מדבר על כך שהוא בא לפֻסטאט כדי להיעזר בדויד בן יצחק בעיקר למען הילדים, שאותם השאיר לאלכסנדריה נתונים לרדיפות גובי המסים. הוא עצמו מוכן לרעוב ובלבד שלילדיו יהיה מזון.

21 ותוליכם אל ארצם: משורה זו ברור כי המשפחה זרה גם באלכסנדריה ומוצאם מארץ אחרת, שממנה הגיעו למצרים אולי בתקווה להינצל מחרפת רעב או מצרה אחרת בארצם. משנוכח האב כי גם במצרים מצבו חמור, הוא מבקש לשוב לארצו, ופונה לעזרת דויד בן יצחק.22 22 הפנייה הקבועה אל איש הציבור העשיר תוך השבעת האל. התפיסה: העשיר והמנהיג מחויב לבוא לעזרת העניים מתוקף צו האל הנזכר בחוקי התורה.

23 הנדיב מתבקש לגייס לצורך העזרה גם עשירים ונדיבים אחרים מבני הקהילה.

שוליים ימין 1 הפנייה לאל חוזרת על עצמה. היא הנימוק החזק ביותר של הדל הבא בבקשה אל הנדיב.

 

3. T-S 12.354

האוסף ע"ש טיילור ושכטר. שמור בספריית האוניברסיטה, קיימברידג', אנגליה.

דהוי. כמה מלים מחוקות או קשות לקריאה. כתב מרובע.

בקשה לאלעזר הכהן בר משולם

פלוני בר מנחם הסוחר איבד את כל הונו ששלח בים ומבקש עזרה.

 

1          ראש אדונינו ונזר ראשינו ועטרת תפארתינו גדול

2          [          ] התבונה נר ישראל אור [מזרח] נר מערב

3          מעין המתגבר יריח ברום עולם ומשוש הת[      ]

4          תפ[אר]ת ישורון הוד החכמה רוכב המאיר מר ור

5          אלעזר הכהן בר משולם //סגן [ה]כהנ[ים] זל// יברכו אל ויעזרו גואל

6          דכתיב ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל

7          עמים ויתן לך את ברכת אביך אחר לרשתך את אר[ץ]

8          מגוריך אשר נתן אלהים לא[ברהם] וכתיב יברכך [יי]

9          מציון וראה בטוב ירושלים [כל י]מי חייך וראה בנים לבניך

10      שלום על ישראל  עבדך [         ] בר מנחם לי ארבעה שנים

11      יצאתי מארצי וכל שנתן לי אלהים שלש מאות וחמשים

12      נאצרי וחמשה ועשרים דינרים הכל הלך בספינה ואני

13      עני מן ואין בידי מאומה עשה עמי חסד וצדקה

14      [    ]ת אזכרך בשם טוב ומעשים נאים ב[          ]

15      [          ] וכל שת[           ] לשם שמים האלהים

16      יקבל שכר [וי]תן לך כל שאלתך  ושלום

 

פירוש

4-1 מליצות מקובלות בפניות לאישים רמי מעלה, בעיקר אם המכתבים הם מכתבי בקשה או פנייה. הדגש במליצות כאן הוא על חכמתו וחשיבותו של האיש לעם ישראל. מליצות זהות או דומות מאוד אפשר לראות במכתבי גניזה אחרים שנכתבו לאישים בולטים מן המאה האחת-עשרה כגון: שמואל השלישי בן הושענא, איש ישיבת ארץ ישראל, ואלחנן בן שמריה, ראש קהל הבבליים בפֻסטאט.23 כך גם במאה השתים-עשרה לגאון שר שלום הלוי.24

5 אלעזר הכהן בר משולם: אין לי שום מידע על האיש הזה. על פי הפנייה והמליצות היה עשיר ונכבד בקהילת פֻסטאט. אין שום אינדיקציה מן המכתב לגבי התאריך. סגן הכהנים: תואר מקובל שנהגו להעניק הישיבות לאדם שהיו מעונינות בקשרים עמו, הווה אומר, עשיר ובעל השפעה, ושהיה ממשפחת כהנים.25

8-6 בראשית כח ג-ד, עם שינויים. הפסוק נכתב מן הזיכרון ולא הועתק.

10-8 תהלים קכח ד-ה. שני הפסוקים שמצטט הכותב עוסקים בברכת פריון. אפשר והמכותב לא זכה עדיין לבנים זכרים והמבקש מברך אותו בברכה שלדעתו תהיה המתאימה ביותר כדי לרכך את לב המכותב.

11 יצאתי מארצי: סוחר שעזב את ארצו לפני ארבע שנים. אין בידינו שום פרט מזהה לגבי מקום מוצאו של הסוחר. האירוע אופייני לתקופה: תקופה של ניידות והגירה. סוחרים נוסעים ממקום למקום, סחורתם וממונם אובדים והם נאלצים להישאר בארץ אחרת לעתים אינם חוזרים לבתיהם כלל. פֻסטאט, בתור מרכז מסחרי עולמי, ניקזה אליה סוחרים רבים.26

12-11 שלש מאות וחמשים נאצרי: נאצִרי: כינוי לדִרהם מטביעה מסויימת. נהגו לכנות את המטבעות, דינרים ודִרהמים, על פי שם הטובע, מקום הטביעה וכיו"ב. דִרהם: מטבע כסף שערכיו השתנו ממקום למקום ומתקופה לתקופה.27 הכל הלך בספינה: סוחרים זעירים השקיעו את כל הונם בסחורה שנשלחה בים. אניות הסוחר שהפליגו על פני הים התיכון היו חשופות לסכנות רבות, מידי הטבע ומידי האדם, ורבות העדויות בגניזה על סוחרים שאיבדו את כל הונם אם בעקבות סערה ואם בעקבות שוד ימי.28

16-15 הפנייה לעזרה היא בשם אלהים, כמקובל על פי תפיסת העולם של אז.

 

4. T-S 12.349

האוסף ע"ש טיילור ושכטר. שמור בספריית האוניברסיטה, קיימברידג', אנגליה.

דהוי. כמה מלים מחוקות או קשות לקריאה. כתב מרובע.

בקשה לעזרה מאת נדיב

יוסף בן אהרן מבקש עזרה מאת נדיב.

 

1            …

2            לכ]בוד הדרת יקרת ומעלת אדונינו מרינו

3               ]נו בשמינו ומורינו מלקושינו ומורינו ג…

4               ]פינו סהר זמנינו פאר רועינו מחמד …

5               ]נו עמוד הימני הפטי[ש החזק

6               ]ישר מקור החכ[מה

7               ]ריא המאירה שמש המנהירה [

8               ] ה רבא דעמיה מנהיג דאומתיה מנא דכוליה

9               ] הרב הגדול בישראל יחיד הדור ופלאו…

10     ממז]רח שמש ועד מבואו מרדכי הזמן צנצנת

11      המן] עם לא אלמן כאיתן והימן ועם קדושים

12         ] דגלותא מרגלית חמודה מרינו ורבינו

13         ]… לעד באתי לבקש ולחלות פניך

14         ]ת שכולה ואמרו רבותינו זל אמירתו לגבוה

15      כמסי[רתו להדיוט ולא ידעתי להאריך רק ש…

16      לאדוני ולתורתו ולכל לני קורתו מאת

17      יו]סף בן הרב ר אהרן ממקומי ויקיים

18           ]א שכתוב תחת אבותיך [יהיו

19      בניך תש]יתמו לשרים בכל הארץ אנס

 

פירוש

מכיוון שלא נותר כמעט תוכן של ממש למכתב זה, העניין העיקרי בו הוא המליצות שעל פיהם יש לנסות ולמצוא למי מיועד המכתב. רוב המליצות אופייניות למאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה, וכך נהגו לרוב לפנות אל נגידים. אבל אין להוציא מכלל אפשרות שהמכתב מיועד לאחד משני האישים הבולטים בקהילת פֻסטאט בראשית המאה האחת-עשרה, שמריה בן אלחנן ואלחנן בנו, שהיו יוצאי דופן על רקע תקופתם במובנים רבים, בין היתר גם בתארים שעיטרו אותם ושהם עצמם התעטרו בהם.

3 ומורינו מלקושינו: הכוונה היא לשני הגשמים הפותחים ונועלים את עונת הגשמים, היורה והמלקוש, בבחינת 'הוא הראשון והוא האחרון' המרעיף עלינו את ברכתו.

5 עמוד הימני: מליצה כזאת נמצא במכתב המיועד לשמריה בן אלחנן, ראש קהילת פֻסטאט בין השנים 1011-970. שמריה קיבל את המינוי להיות אב בית הדין של ישיבת ארץ ישראל, והיה מנהיג בלתי מעורער של קהילתו, אישיות מוכרת ומקובלת על כל קהילות ישראל שהריצו אליו שאלות, ואולי אפילו בעל המינוי מטעם החַ'ליפה רַאיס אליַהוּד (ראש היהודים).מבחינה זוהיה יוצא דופן על רקע תקופתווגם תאריו היו מרובים ולא מקובלים בתקופתו.29 פטיש החזק: כך קראו לשמריה באותו מכתב. אבל התואר הזה היה נפוץ יותר במאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה, בפניות ללמדנים מופלגים אבל בעיקר לנגידים ממשפחת הרמב"ם.30

7 ..המאירה שמש המנהירה: שימוש בדימויים של אור ומאורות היה מקובל מאוד, בעיקר בפנייה ללמדנים מופלגים ומנהיגים בקהילתם. כך פנו למשל אל שמריה בן אלחנן, וגם אל בנו אלחנן בן שמריה, שירש את מקום אביו בהנהגת קהל פֻסטאט בין השנים 1026-1011. גם אל נתן בן אברהם, יריבו של הגאון שלמה בן יהודה וטוען לגאונות בפני עצמו בין השנים 1042-1034 פנו באותו האופן.31 באותו אופן כתב גם נזקק אחר לאפרים בן שמריה, מנהיג קהל הירושלמיים וקהילת פֻסטאט כולה בין השנים 1055-1010, בבואו לבקש ממנו עזרה כספית.32

8 כל השורה כתובה ארמית ותרגומה: הגדול בעמו, המנהיג באומתו, החלק של כולו (כלומר: הוא חלקנו).

9 הרב הגדול: תואר נדיר במאה האחת-עשרה. רק את שמריה בן אלחנן ואת בנו אלחנן בן שמריה כינו כך במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. במחצית השנייה כינו בתואר 'הרב' את מנהיגם של הבבליים, יהודה בן יוסף. אבל התואר נעשה מקובל יותר החל מן המאה השתים-עשרה כשכינו כך את הנגידים ממשפחת הרמב"ם.33 יחיד הדור ופלאו: דומה מאוד לכך כינו גם את שמריה בן אלחנן במכתב מישיבת פומבדיתא לפֻסטאט, אבל כך גם צאצאים נגידים לבית הרמב"ם.

10 ממזרח שמש ועד מבואו: מליצות כאלה בדיוק נאמרו גם על שמריה בן אלחנן באותו מכתב מישיבת פומבדיתא, ונהגו לכתוב אותם על הרמב"ם ועל הנגידים ממשפחתו.34 מרדכי הזמן צנצנת המן: אלה ביטויים שנהגו לייחד אותם לנגידים מבני משפחת הרמב"ם.35

11 עם לא אלמן: כינוי לעם ישראל על פי ירמיהו נא ה. כאיתן והימן: משוררים מבני לוי שאיזכור שמם שבח הוא למקבל על כשרונותיו הפיטניים והלמדניים, על פי דברי הימים א טו יט.

12 דגלותא: המילה שקודמת למילה זו דהוייה וקרועה. אם היה כתוב שם ריש, כלומר ראש גלות, אפשר ומכתב זה נשלח לדויד בן דניאל, שהכריז עצמו ראש גלות במצרים בין השנים 1094-1082. 36

15-14 משנה קידושין א ו.

17 יוסף בן הרב ר אהרן: הקריאה מסופקת כי מלים אלה דהויות מאוד. התואר רב אינו מצוי במאה האחת-עשרה, ומכל מקום המילה אינה ברורה. לא ידוע לי עליו. ממקומי: המילה מנוקדת במקור בנקודות מעל המילה. בדרך כלל זהו סימן לציטטה. ייתכן שכתוב שם ממקימי והכוונה היאלפסוק מתהלים קיג ז: 'מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון' – פסוק מתאים בהקשר הנוכחי. אבל ייתכן שציין אותה בנקודות כדי להורות על מחיקתה.

19-18 תהלים מה יז: 'תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ', פסוק הלקוח מתוך מזמור לכבוד מלך וכוונת הפסוק לברך את המלך להמשך השושלת שלו. בפסוק זה נהגו בדרך כלל לעטר מכתבים שהיו מיועדים למנהיגים מורמים מעל כגון גאונים וראש גולה, אם כי השתמשו בברכה זאת גם למנהיגים אחרים וגם במכתבים משפחתיים.37 אנס: אמן נצח סלה.

 

T-S 12.244 .5

האוסף ע"ש טיילור ושכטר. שמור בספריית האוניברסיטה, קיימברידג', אנגליה.

דהוי מאוד וקרוע. הרבה מלים מחוקות או קשות לקריאה. כתב מרובע.

מכתב של גר לגבירה נדיבה

נוצרי שנתגייר מזכיר את עושרו מלפנים שהיום הוא מתקשה לחזור אליו ומודה לפלונית על עזרתה ונדיבותה.

פרסם חלקית:  גויטיין, חברה ,ב, עמ' 129.

 

ע"א

1                              ]מה היראה את ייי

2                            ]לאדונתי אכתוב

3                          ] עמי אין להם מנין ואין לי פה

4                          ] שתעשי

5                   ]תיך כי אתיבש וכל עוד בטחתי

6     א]שרי עמך ועל נדבותך [ו]חפץ לבשר לך

7      ]אל תאשימני כי ידעתי גברתי ידע תדעי גברתי

8      ]אדבר אותך כי בעת שהייתי בשררותי

9      ]דת של הבל שהייתי

10    ]היו מגישים לפניי יב מטעמים ויותר

11    ]יום וגם לחם חמודות טוב עד למאד יוכן

12    ]ר בקשתי מיום אשר באתי בארץ ישמעאל

13    ] ההוא ולא יכולתי כי לא בא לו כל

14                 ]ועל זה לא יכלתי עד שמצאתי חן

15                           ]תשלח אלי הלחם ושמחתי

16                                   ]על פי [

 

 

ע"ב

1               אח]ד מהם

2   ועל זה שאלתי לך שתקחי

3  שתעשי עמי טוב לא אמנע לך

4  עמי בלבד מ…        גם עם נפשך מ…את…

5  תוציאי על נפשך ועל ביתך //במזונותיך ובמלבושיך// ולא ישאר מהם דבר //כי //

6  אם המעשים הטובים והצדקות //טובת אחך …// ועל זה לא

7  ותעצמי וגם דבר אחר אשאל מאתך

8  …… נא תשימי גיר חם ואחר כן תאפי

 

פירוש

ע"א

2 אדונתי: מספר הנשים שאליהן פנו בתחינה ובבקשה לעזרה היה גדול יחסית למעמדן הכלכלי והחברתי של הנשים בחברת הגניזה. הנשים בדרך כלל לא ניהלו עסקים והיו תלויות כלכלית בגבר שהיו קשורות אתו (אב, בעל, בן). הנשים שפנו אליהן היו נשים עצמאיות בעלות רכוש, לרוב אלמנות, או גרושות, שניהלו את רכושן ואת עסקיהן לבד. הנשים העצמאיות מתוארות לרוב במכתבים אליהן בתור נשים חסודות, בעלות מידות תרומיות של עזרה לזולת, שגם בורכו במידה ניכרת של למדנות וידע בתורה, והיו מודעות למצוות של גמילות חסדים.38

5 אתיבש: סביר להניח שהתכוון לכתוב אתביש. לעניים שהיו במצוקה כלכלית שאילצה אותם לפשוט יד לחסדי הזולת, אם בעבורם ובעיקר עבור ילדיהם, הגאווה והבושה היו הנכס היחיד שנשאר. ביטויי בושה שכיחים במכתבים מן הסוג הזה.39

7 ידעתי גברתי: הנקודות המופיעות מעל שתי המלים האלה באות לסמן שהמלים נמחקו. במקומן כתב מלים אחרות.

9-8 משתי שורות אלה ניתן להבין שהכותב הוא נוצרי שנתגייר, שהיה בעמדה בכירה, ייתכן אפילו עמדה בכנסייה. ההתגיירות היתה תופעה ידועה. רוב המתגיירים היו נוצרים, בעיקר מביזנטיון, אך גם מאירופה המערבית. כתוצאה מהתגיירותם שהיתה כרוכה לעתים בסכנת נפשות, נאלצו לעזוב את ארצות הנוצרים וחיפשו להם מפלט בארצות האִסלאם בהשאירם את כל רכושם מאחור. כך הפכו להיות נזקקים ונאלצו לפנות לחסדי ההקדש, ואף לחסדיהם של נדיבים פרטיים. ההלכה הכירה בצורך המיוחד של עזרה לגר, ובתורה יש התייחסויות רבות לגר כאחד מתוך שורה שלמה של נזקקים כגון היתום והאלמנה. הגניזה שימרה כמה עשרות מכתבים העוסקים בנושא זה. הגר שכתב מכתב זה כתב כנראה עוד שני מכתבים המתארים את נסיבות התגיירותו ואת המצוקות שמצאו אותו בעקבות צעדו הנועז.40

16-11 לחם חמודות: לחם הוא האוכל הבסיסי בתודעת כל החברות האנושיות לאורך כל התקופות ההיסטוריות. כתבי הגניזה מספקים לנו מידע רב על לחם, סוגיו, סוגי החיטה שמהם נאפה, מחירי הלחם והחיטה בהתאם לעונות החקלאיות ושנות בצורת ושפע ועוד מידע מן הסוג הזה. הכותב מתייחס לסוג מסויים של לחם, לחם יוקרתי יותר מן הלחם הפשוט, שאותו נהג לאכול בימי היותו פקיד כנסייתי גבוה. הכותב מתלונן על כך שמאז עזב את מולדתו וגלה לארצות האִסלאם בעקבות התגיירותו, לא זכה יותר לראות את הלחם האהוב עליו ולטעום ממנו, עד שפגש בגבירה הנדיבה שהואילה לספק לו מן הלחם הזה, ועל כך הוא מודה לה.41

ע"ב

עמוד זה דהוי כולו ולא ניתן למלט ממנו כי אם מלים בודדות בלבד.

6-5 בשורות אלה כותב המבקש לגבירה שמעשיה הטובים יעמדו לזכותה אצל ריבון העולמים גם אם תתרושש ותגיע עד פת לחם.

8 נראה שהכותב מלמד את הנדיבה איך לאפות סוג מסויים של לחם, והוא מציע לה להוסיף לחומרים תבלין. גיר: הקריאה מסופקת. גיר יכול להיות סוג של לימון או של מיץ לימון.42

 

 ע"א  6. T-S 12.24

האוסף ע"ש טיילור ושכטר. שמור בספריית האוניברסיטה, קיימברידג', אנגליה.

דהוי וקרוע. מלים מחוקות או קשות לקריאה. כתב מרובע.

עִוֵּר פלוני מבקש עזרה משמואל ברבי נסים

עִוֵּר מבקש עזרה כספית מן הנדיב שמואל ברבי נסים.

ע"ב כתוב בכתב יד אחר, ערבית-יהודית. הזכירו: גויטיין, חברה, ד, עמ' 447, הערה 56.

 

1 …………………………

2 ………………         וכתר הנדיבים

3 ………… לה          ונכון במסילה

4   למבין כל חכמה     ואיש שכל וערמ[ה

5   להוגה בתורה        מפנינים יקרה          והוא חומה בצורה   [

6   לבבו לב תמים      וכל מעשיו נעימים    וגבור בלוחמים       [

7   לרוצה הטובה       ויועץ הנדבה            ונפש הרחבה         [

8   למגן כל דורו        והרועה עדרו            וישר במאמרו        [

9   עזר אביון            ……………

10  למדבר מישרים    והטוב בין שרים        ויקר ביקרים         [

11  …… מיושר         בעוז ייי מקושר        ונחמד ומאושר       [

12  קרוב בישרי אל    וגדול בישראל          והוא אדוני שמואל… ברבי נסים

13  ……………        ועצום כנחלי מים וכמרחבי מרומים וכתל מע[רבי]

14  הדומים ושאר כל הברכות והנאומים יהיו לאדוני הזקן

15  וכל הנלוים עליו נצח          אמן וכן יהי רצון

16  עבדך יצחק העור משתי עיניו הנמנע מכל תענוגות עולם

17  ועדכן כתבתי לאדני הזקן שמ צו שתי הטורים האלה

18  שיעשה עם עבדו כמנהגו הטובה תמיד ויעניקני במה

19  שיתן האלהים על לבו ואדני יעשה כרוחב לבו וחסדו

20  הגדול וכטובתו העצומה והנגברה לכל הנצרכים אליו

21  וייי אלהים ישלם לאדני הזקן שכר פעולתו הטובה ויתן לו

22  שלום בכל דרכיו וכל ארחותיו ויצלח וישכיל סלה אמן ואמן

 

פירוש

11-1 מליצות רגילות בהקשר של בקשה כל שהיא. החריזה והפיוט היו הצורות המקובלות של פתיחות מכתבים. והטוב בין שרים בשורה 10 אולי יש בו כדי להעיד על כך שהגביר שפונים אליוהוא בעל מעמד בחצר. התואר שר נתייחד בכתבי הגניזה ליהודי שעלה במעלות הקרבה לשלטונות והיה מבאי החצר של הח'ליפה.43

12 שמואל ברבי נסים: קריאתו של השם מסופקת. המלים מאוד דהויות. איש בשם כזה אינו ידוע לי.

13 כתל מערבי: גם קריאה זו מסופקת. בכתבי הגניזה אין התייחסות מיוחדת לכותל המערבי של בית המקדש, ובשמו זה כמעט ואינו נזכר כלל. ההתייחסות לכותל המערבי היא רק על-פי מדרשי חז"ל שבהם נדרש  ש'כתל מערבי של בית המקדש הוא שאינו חרב לעולם',44 וכנראה המליצה במכתב זה מתייחסת למדרשים האלה.

15 העור משתי עיניו: מחלות עיניים ועוורון כפועל יוצא מהן היו תופעה נפוצה במזרח.45

21 האידיאולוגיה הקבועה: מתן צדקה לעניים היא מצווה אלוהית, ואלוהים ישלם את גמולו של נותן הצדקה.

 

7. T-S 8.24

האוסף ע"ש טיילור ושכטר. שמור בספריית האוניברסיטה, קיימברידג', אנגליה.

דהוי וקרוע. מלים מחוקות או קשות לקריאה. כתב מרובע.

מכתב בקשה מנדיב ותלונה על הפרנס

פלוני מתנה את צרותיו, מבקש עזרה ומתלונן על הפרנס המקציב לו סכום זעום בלבד.

 

1  [                        ]…………… שנתכלכל[

2  [           נ]פשות הנחתי חמשה מהם במקו[ם

3  [    נ]פשות הבאתי אתם לאכסנדריה ובאתי אצ[

4  קבלתי פניהם הנעימים ויש לי היום שלשה [

5  נתן לי הפרנס אלא שלשה זוזים בלב[ד

6  [      ]שבת שעברה לא היה בביתי כל [אל]א בצלים בלחם

7  ומה פשעתי לפרנס ומה חטאתי לו כי לא יתן לי כלום ואני ברוב

8  בשתי לא אוכל שאדבר לו כלום לא נהייתי נהוג באילו הדברים

9  הקבה יודע כי אני חולה הרבה ואתאוה בשר ויין ולא יש

10 בידי מה שאקנה מה שיתן האל אדֹנִי ומרי אמור לפרנס [

11 לי כלום מה שאתכלכל בו עד שאמכור הטַלֵית שלי ואתכלכל

12 בדמה ויהי ש[כרך] טוב מן השמים והקבה יגדל את שמך כשם

13 הגדולים ויתן לך משאלות לבך ויחייה חמודיך ויתן אותך

14 [                         ] בעיני כל רואיך ושלומך יגדל ואל ידל אמן סלה

 

פירוש

3 אכסנדריה: היא אלכסנדריה בפי דוברי הערבית. הכותב מעיד על עצמו שהגיע לאלכסנדריה, אך אינו מציין מהיכן.46 על פי דבריו אפשר להבין שיש לו שמונה נפשות התלויות בו, שחמישה מהם נשארו במקומם ושלושה אחרים באו עמו לאלכסנדריה.

5 הפרנס: הוא הממונה מטעם הקהילה על הנושא של ההקדש והצדקה לעניים. במקרה הזה אינו מספק למבקש את בקשותיו, אין אנו יודעים מה הטעם לדבר. זוזים: שם תלמודי למטבע, כינוי בפי היהודים בכתבי הגניזה למטבע בעל ערך נמוך, לעתים הכוונה לדִרהם ולעתים לקיראט שהוא החלק ה24- של הדִרהם.47

6 שבת: הפרנסים נהגו לדאוג לכך שלעניים ולחסרי כל יהיה לפחות לחם כדי לחגוג אתו את השבת, חלוקת הלחם והקמח למצרכים נעשתה על פי רוב בימי ששי, לקראת השבת.48 בצל: נחשב למאכלם של העניים. באחד ממכתבי הגניזה נאמר על דרך ההשאלה: 'ותעזרו לשוב אל ביתו לאכול בצל בירושלים ולא תרנגול במצרים' כלומר: עדיף לחם עוני בירושלים על פני סיר הבשר במצרים.49

7 תלונה נגד הפרנס. מנוסח המכתב עולה אפשרות קיומם של משקעים אישיים בין המבקש לבין הפרנס. לרוב מינתה הקהילה את הפרנסים מקרב נכבדיה ועשיריה, כי עליהם יכלו לסמוך כשמדובר ברכוש הציבור, ההקדש.50 מן המכתב הזה עולה שפעמים רבות לא יכלו הנזקקים לסמוך על האנשים שהקהילה הפקידה אותם לטפל בענייניהם ונאלצו לפנות אל גורמים פרטיים.

8 אמירה אפיינית לאדם שנאלץ לפנות לצדקה. אמירות כאלה מצויות גם במכתבי בקשה אחרים: הבושה לחשוף את עצמם, ההודעה שמעולם לא עשו זאת קודם לכן, שלא הורגלו בדברים אלה. אלמנט הבושה חזק מאוד במכתבים האלה.51

9 חולה: במכתבי הגניזה ניכר עניין רב בנושאי בריאות ומחלה. איחולים לבריאות נמצאים כמעט בכל מכתב. ניכר שהנושא העסיק מאוד את החברה בימי הביניים. ממכתבי הסוחרים מן הגניזה עולה שתרופות היו סחורה מבוקשת ביותר. הרופאים תפסו מקום נכבד ביותר בריבוד החברתי והגיעו עד למעלות האצולה והארמון.52 בשר ויין: בשר אכלו בעיקר בשבתות ובחגים. רק אנשים בעלי הכנסה יכלו להרשות לעצמם לאכול בשר ולשתות יין. יין שתו בשבתות, בחגים ובחגיגות משפחתיות.53

10 אדֹנִי ומרי: הניקוד במקור. כך כל המלים המנוקדות בטקסט. הכותב השתמש גם בניקוד הטברני התחתי וגם בניקוד הבבלי העילי. אמור לפרנס: הכותב מבקש את התערבות הנדבן האלמוני, שהוא כנראה עשיר וחשוב בקהילה, להתערב לטובתו אצל הפרנס, שאינו עוזר לו די הצורך.

11 עד שאמכור הטַלֵית שלי: הניקוד במקור, עילי ותחתי. על פי מכתבי הגניזה לא היתה צורה אחידה וקבועה לטלית. כל אדם לפי יכולתו ורצון ההתהדרות שלו עיצב את הטלית שלו.54 נראה שעשירים התהדרו בטליתות ממשי עם קישוטי זהב. על פי המכתב הזה נראה שהאיש היה בעל נכסים שהתרושש, והטלית היתה אחד מן הנכסים שנשארו לו ועתה הוא מבקש למוכרה כדי להתכלכל ממנה.

14-12 השורות האחרונות חותמות כרגיל עם איחולים לברכת שמים. למעשה יש כאן איזכור לנדיב שיש סמכות מעל שניהם, שמצוות הצדקה היא מצווה אלוהית ולכן האל הוא גם זה שאחראי על מתן התגמול לנדיבים. אחד האיחולים החשובים ביותר והנפוצים ביותר בכתבי הגניזה הוא זה הנוגע לצאצאיו של הנדיב: חמודיך.

 

8. T-S 12.258

האוסף ע"ש טיילור ושכטר. שמור בספריית האוניברסיטה, קיימברידג', אנגליה.

דף כתוב משני צדדיו. חלקו העליון וקטע מן הצד חסרים.דהוי וקרוע. מלים מחוקות או קשות לקריאה. כתב מרובע.

פלוני שאשתו ובנו יצאו לחפשי משבי הביזנטים מבקש עזרה כדי לכלכלם

הזכיר: גויטיין, חברה, ה, עמ' 595, הערה 8.

 

ע"א

1  שמא[

2  ראשנו כלי לתפא[רת

3  ורבנא שר שלום השם [

4  והשוע ירא שמים [

5  רודפי עברות לאיש [

6  שמועה וייי לע[

7  צדקה והנדבה תהינה [

8  מן כגק מרינו ורבינו [

9  תנצבה עם הצדיקים [

10 תחת אבותיך יהיו בניך ת[שיתמו לשרים בכל הארץ

11 אלהים אלהי יש ויעזרם וימ[

12 וימלא משאלותם שומר ע[

13 נעלם מולאי וסידי ועמא[די

14 אחולי קלילה וכתירה מיא גרי על[י

15 מע אדום הרשעה האויבים והצררים פי ורתהם

16 עד גלותם או קרוב לגלותם מן תלף גמיע אחולי

17 וגמיע מיא כאן פי ידי ואהל אלדאר ובני ממלוכך

18 אלכל ענד אדום ופעל אללה תעאלי מעי

19 נסים ונפלאות וסלם לי אלאמריה ואבני מן ענד

20 אדום בר הטוב המטייב ואללה תעאלי יעלם

21 ואנת אן ליס בידי צנאעה נעמלה ומתל פי ידי

22 נביע בה ונשתרי בהא רחמה אללה ואנא נטלב

23 מן אללה מא טלב יעקב אבינו עליו השלום

24 ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש

שוליים ימין

1                ]ה עד אין מספר ואין חקר וטובות וישועות עד אין תכלית ורצון

2                ]ת ונעימות נצח גומל חסדים רעים לרדוף צדקה //וחסד// מצאו חיים

3  אשרי משכ]יל אל דל ביום רעה ימלטם ייי שאמר בעל הרחמים ומצא חן ושכל

4  טוב בעיני אלהים ואדם והחכם ואלהי יש וישמרהו וישום

5  ביאת הגואל בימיו בקרוב במהרה

ע"ב

1                                               ] כל הברכות

2                  בנבי]אים ובכתובים עשרים וארבעה

3                      ]שמחה ואם תעשו עמי חסד

4                     ] רחמים ויפתח לכם שערי

5                    ]ויפתח שערי אוצרו הטוב

6                   ]……………………………

7                 ] ………………     פי ידי

8                 ]…… עליה מן אלאעמאל בחנה

9                 ] יתעלה פי מיא……………

10              ]………………………………

11            ]……….צדקה הקבה …………

12        ] מושיע תשמר …………  משומר

13 שמים אמן סלה יאריך ימים …………………

14                  ושלום

 

תרגום

ע"א

(13) נודיע לאדוני, אדוני ומשענתי …(14) הקורות אותי מעט והרבה, מה שעבר עלי … (15) עם (אדום הרשעה האויבים והצוררים) במורשתם… (16) (עד גלותם או קרוב לגלותם) על השחתה של כל הקורות אותי (17) וכל מה שהיה בידי, ובני המשפחה, ובני עבדך, (18) כולם אצל אדום, ועשה אלוהים יתעלה אתי (19) (נסים ונפלאות) והחזיר לי את האישה ואת בני מעם (20) אדום (ברוך הטוב) והמיטיב, ואלוהים יתעלה הוא היודע (21) ואתה, שאין בידי מלאכה לעשותה וכיוצא בזה (אין) בידי (22) (דבר) שנמכור אותו או שנקנה בו, רחמי האל, ונבקש (23) מאלוהים מה שביקש (יעקב אבינו עליו השלום

 

פירוש

ע"א

3 שר שלום: היו כמה אישים בשם זה במצרים במאה האחת-עשרה.55 במאה השתים-עשרה היה במצרים גאון בשם שר שלום הלוי, בין השנים 1189-1170. סביר להניח שמכתב מן הסוג הזה מופנה לאדם בעל אפשרות לעזור, כמו גאון.56

9 תנצבה: ברכת המתים במקרה זה מיועדת לשם שהיה כתוב לפניה בשורה הקודמת הקטועה, והוא בוודאי שם אביו של מקבל המכתב.

10 תהלים מה יז: ברכה למלך. במכתבי הגניזה בדרך כלל כתבו את הברכה הזאת לאישים כגון גאונים ושרים.57 לכן סביר שהמכתב מופנה לשר שלום הלוי, הגאון שישב במצרים במאה השתים-עשרה.

14 הכותב עובר לערבית שיש בה צורות לשוניות לא תקניות: כתיב מלא ותוספות של תנועות עד כדי כתיב מלא, למשל מיא במקום מא.58

15 אדום הרשעה: מונחים עבריים או ציטוטים מן המקורות מביא הכותב בשפת המקור, בעברית. אדום הוא כינוי מדרשי מקובל לרומא ולביזנטיון, ובערבית רוּם, כפי שכינו אותם המוסלמים. מן המכתב עולה שאשתו ובנו של הכותב נפלו בשבי הביזנטים ונמכרו ממכרת עבד. הנסיבות ומקום ההתרחשות אינם ברורים. אמנם גויטיין כותב שהם נפלו בשבי הצלבנים, אך בכל כתבי הגניזה המונח אדום (רוּם) משמש בתור כינוי לביזנטיון. את הצלבנים מכנים בכתבי הגניזה אלפִרנג'ה או אלאִפראנג' (פרנקים) או אשכנזים.59

17-16 נראה שהכותב מקלל את הביזנטים על הרעות שגרמו לו ולמשפחתו.

24-22 כדרכם של כל המבקשים, גם המבקש הזה פונה קודם כל לרחמי שמים, וגם מסתמך בבקשתו על אחד מאבות האומה ומצטט את יעקב אבינו.60

שוליים ימין

5-1 שורות העוסקות בברכות מליציות על ראש הנדיב שממנו מבקש הכותב עזרה. הכותב מתבל את דבריו בפסוקי מקרא.

3 הביא פסוק מתהלים בשינוי מילה. בעל הרחמים: הפסוק המובא אחרי מלים אלה הוא מספר משלי, המיוחס לשלמה המלך. לא מצאתי בשום מקום התייחסות לשלמה כאל 'בעל הרחמים'.61

ע"ב

אין להציל ממנו כי אם מלים ספורות בלבד.

2 עשרים וארבעה: כינוי לתנ"ך. בקטע החסר בוודאי היה כתוב: בתורה.

8 תרגום: עליו בזכות מעשיו הטובים ברחמיו

 

9. ENA 2557.147

האוסף ע"ש אלקן נתן אדלר. שמור בבית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק.

220X255 מ"מ. כתב יד מרובע,

בקשה לחבר שימליץ על המבקש לפני גברת נדבנית

המלמד אַבּוּ נַצר בר שאול מבקש מראש הקהילה שיעזור לו בהשתדלות אצל גברת נדבנית כדי שהגברת תעזור לו במצוקתו.

 

1  בשמ רח                            [            ] אלנעמה אבו נצר אלמעלם בר שאול

2  לעד קד אתצל במולאי אלחבר [            ] אלגליל אטאל אללה בקאה וכבת

3  אעדאה מא גרי עלי פי א[                       ] שעף גאריתה מן אלצרב

4  ואלסכאף ומא כאן אכר [                         ] אלה ושי יכון לה פיה

5  עלקה מחמול עלי אלראס [                       ] באלשיך אבו אלפצל

6  אבן שמיח ובאלשיך אבו מרגא [                 ] כשפת להם אלחאל

7  וועדו בכל גמיל ומא תכלא כל כיר לא ישגל קלבה אללה יכפיה

8  יכפינא כל אדם רע וקד כנת סאלתה אדאם אללה נעמאה סואל

9  אלסת אלכרימה ואלדה מולאי אלרייס אבו אלעלא אחיאה אללה

10 פי באבי ואעלאמהא בחאלי ומא קד בלגת אליה מן אלצר אלעטים

11 ומא ראית לדלך תאתיר פי שי מן אלאשיא ומא אעלם איש סבב

12 דלך פצלהא הודא יעֻם אלטאיפתין אלרבאנין ואלקראיין ובאלגמלה

13 אליום יום גמעה ווחק דין בני ישראל אן כאן חצל פי ביתי שי מן אלקות

14 לא כבז ולא גירה ולא לי וגה לשי מנה ואסלה אלתפצל עלי בסואלהא

15 וקצדהא פי אכתסאב אגר אטפאלי והדה אלמדה פי הדה אלסבת

16 בשי תתפצל [[בשיה]] בה יגיזו בה אלוקת כאין מא כאן פוחק מא

17 אעתקדה לו אנכשף להא חאלי וחאלהם לעלמת [[אן]] אנהם אחק

18 מן כל מן תצדק עליה אלא אננא לא נכשף וגוהנא מתל אלגיר

19 פאן ראי סואלהא פי אן תנעם עלינא פי הדה אלסבת במא תראה

20 אללה תע יסתגיב מני ומן אטפאלי צאלח מא נדעוה למולאי אלרייס

21 אלנגיד ולמולאי אלרייס אבו אלעלא ולדהא ואן יעטם מאגרהא ויזיד

22 פי וגאבהא ויכפיהם כל אָדָם רָע ברחמתה ואחסאנה

23                               ושלום אדוני החבר יגדל לעד אמן

24 ואנא ………… גואבה אדאם אללה [בקאה] במא יכון מן הדא

25                       אלאמר פעל מנעמא [      ]א אללה

 תרגום

(1) בשמך רחמנא … החסד אבו נצר המלמד בר שאול (2) (לעד). כבר נודע לאדוני החבר … הנעלה, יתן לך אלוהים אריכות ימים וישפיל (3) את אויביך, מה שקרה לי … לשיא הרעב בגלל הפגעים (4) ומעשי האיוולת, ומה שהיה אחר כך … וכל דבר שיהיה לך בו (5) כעלוקה המוטלת על הראש. … באשר לזקן אבו אלפצל (6) בן שמיח ולזקן אבו מרגא … גליתי להם את המצב (7) והבטיחו בכל חסד, ולא נגמרה כל הטובה, לא ידאג לבך, אלוהים ימנע ממך (8) כמו שימנע מאתנו כל אדם רע. וכבר ביקשתיך, יאריך אלוהים את חסדו עמך, שתבקש (9) (מאת) הגברת האצילה, אמו של הראש אבו אלעלא, יתן לו אלוהים חיים, (10) בענייני, ושתודיע את מצבי, ועל המצוקה הנוראה שאליה הגעתי, (11) אבל לא ראיתי לזה תוצאה כלשהי, ואינני יודע מה הסיבות (12) לכך, חסדך כולל את שתי העדות, את הרבניים ואת הקראים. ובסיכום, (13) היום יום ששי, בחיי בני ישראל אם הגיע לביתי מזון כלשהו, (14) לא לחם ולא בדומה לו. ואין לי יכולת לדבר מאלה. ואבקש ממך שתואיל בטובך למעני לבקש ממנה (15) ולהדריך אותה למען פרנסת ילדי בפעם הזאת, בשבת הזאת (16) בכל דבר שתואיל בטובך לעשותו, (למען) יעברו באמצעותו את הזמן הבוגדני, ואני נשבע במה (17) שאני מאמין בו, לו התגלה לך מצבי ומצבם, היית יודע שהם ראויים (18) יותר מכל מי שמנדבים לו, אלא אנחנו לא נגלה פנינו כמו השאר. (19) ואם ראית לנכון לבקש ממנה שתתן מחסדה לנו בשבת הזאת במה שיראה לך לנכון (20) אלוהים יתעלה, תהיה ראוי ממני ומילדי למיטב התפילות למען אדוני הראש (21) הנגיד ולאדוני הראש אבו אלעלא בנה, ושיעצים את שכרך וירבה (22) קצבתך וימנע מהם כל אדם רע  ברחמיו ובטובו.

(24) ואני … תשובתך, אלוהים יאריך את ימיך, באשר למה שיהיה (25) בעניין זה, עשה בחסד… אלוהים.

 

פירוש

המכתב כתוב בסגנון קשה ולא ברור. אולי המבקש אינו בקי בכתיבה והערבית שלו משובשת ולא תמיד ברורה.

1 אבו נצר אלמעלם בר שאול: האיש אינו ידוע לי מתעודות אחרות. אַבּוּ נַצר היא הכֻּניה (כינוי ) שלו, אולי על שם בנו הבכור. אלמֻעַלִ×ם: המלמד. יש לנו מידע רב על תפקידו של המלמד על פי כתבי הגניזה. לרוב מדובר באדם שעסק בהוראת ילדים, אם בבית הכנסת או בביתם הפרטי.62

2 אלחבר אלגליל: התואר חבר היה התואר הרם ביותר שהעניקה ישיבת ארץ ישראל לסמוכיה ועושי דברה בקהילות ישראל. החבר היה ראש הקהילה והעומד בראש בית הדין שלה, ובידיו היו מרוכזות כל סמכויות השלטון בקהילה, כפי שהעניק לו גאון ארץ ישראל. אין לנו נקודת זמן מוגדרת במכתב הזה, ולכן הכוונה יכולה להיות לכל אחד מן החברים הרבים שעמדו בראש קהילת פֻסטאט. אבל על פי הזכרת הנגיד במכתב ניתן להעריך שהכוונה היא לחבר עלי בן עמרם, שעמד בראש קהילת פֻסטאט החל משנת 1055 ועד לשנת מותו אחרי 1075. הנגיד הוא על פי השערה זו, יהודה בן מבורך, רופא החצר וראש היהודים, שאתו היו לעלי בן עמרם קשרים מיוחדים.63 אין זו אלא השערה, והחבר והנגיד יכולים להיות גם בני המאה השתים-עשרה בפֻסטאט.

6-5 שני נכבדים נזכרים פה בשמם: אַבּוּ אלפַצל אִבּן שֻמַיח ואַבּוּ מֻרַגַ×א. על שניהם לא נודעו לי פרטים. לפי ההקשר נראה שמדובר בשני אישים בעלי השפעה בקהילה.

8 כל אדם רע: הביטוי הזה חוזר פעמיים בעברית. הפעם הנוספת, בשורה 22 –  מנוקדת. משמעותו לא נתבררה לי, אלא אם כן מתייחס הכותב לפסוק מתהלים קמ א שבו נאמר: 'חלצני ה' מאדם רע'.

9 אלרייס אַבּוּ אלעַלא: הכֻּניה הזאת נפוצה מאוד ואין בידי לדעת במי מדובר. בידי עוד מכתב אחד שאולי נכתב אל עלי בן עמרם, וגם שם נזכר אַבּוּ אלעַלא.64 המטרה במכתב זה להגיע לליבה של אמו של אַבּוּ אלעַלא. כנראה שמדובר במשפחה עשירה ובעלת מוניטין הידועה גם בנדיבותה. הפנייה היא דווקא אל האם, משום שהנשים היו ידועות כנדיבות ונענות יותר לפניות מסוג זה מאשר הגברים, ולהן היו מייחסים תכונות של נדיבות ורוחב לב. יש להניח שהאישה היתה אלמנה. במכתב לא נזכר אביו של אַבּוּ אלעַלא. לרוב היו פונים לנשים אלמנות או גרושות, כי להן היתה יותר שליטה על הרכוש מאשר לנשים נשואות.65

12 הודא:בלהג המצרי סימן להדגשת זמן הווה. יעֻם: הניקוד במקור. אלטאיפתין אלרבאנין ואלקראיין: בקהילת היהודים בפֻסטאט ניכרו שתי עדות, הגדולה של הרבניים והקטנה של הקראים. בניגוד למתח ששרר בין שתי עדות אלה בארץ ישראל, לרוב חיו שתי העדות במצרים בשלום ביניהן, שיתפו פעולה בתחומים רבים ואף התחתנו ביניהן. הקראים במצרים היו קבוצה פעילה ועשירה, עסקו במסחר בינלאומי וכמה מהם היו פעילים בתחומי פקידות ומינהל גבוהים בממשל הפאטִמי.66 מן המכתב עולה שהנדבנים שאליהם פונה הכותב לא הבדילו בין קראים לבין רבניים בפעילות הצדקה שלה. אולי הערה זו יש בה כדי להעיד שהכותב הוא קרא, אחרת מה טעם יעיר את ההערה הזאת. אם ההנחה הזאת נכונה, יש במכתב משום עדות שגם בענייני צדקה פעלו שתי העדות במשותף ובן לעדה אחת לא היסס לפנות לעזרה אל בן לעדה השנייה.

15-13 הדגש על העזרה לקראת יום השבת, נקודה רגישה אצל המבקשים ואצל הנותנים כאחת. לשני הצדדים היה חשוב שלפחות את השבת יצליחו הנזקקים לקבל כיאות.67 ווחק דין בני ישראל:לשון שבועה.

18-17 אמירה שיש בה שתי פנים. הבושה לחשוף את עצמו בעניותו מלווה בנימה של מרירות וביקורת מסוימת. האחרים פושטים ידם ומקבלים בשפע ובמקרים רבים אינם אלא מתחזים. ואילו הוא, הזקוק האמיתי, אינו נוהג לגלות פניו כמו השאר. מחמת הבושה נהגו כותבי מכתבים כאלה להדגיש לרוב שזוהי להם הפעם הראשונה שהם פונים לעזרה, ובדרך כלל אין הם נוהגים לחשוף את עצמם ו'לגלות פניהם' – על פי מטבע הלשון הנקוטה במקרים כאלה.68

21-20 אלרייס אלנגיד: קריאתה של המילה אלנגיד – מסופקת. מכל מקום, אזכורו של הנגיד בתור מי שיש לספר לו על פעולות הנדיבות של הגברת יכול לקשור את המכתב לתקופתו של יהודה בן סעדיה, אבל באותה מידה גם לכל נגיד אחר שפעל במאה השתים-עשרה.

 

הערות

1. בעיקר: S.D.Goitein, A Mediterranean Society, 1967-1988, 5 vol. (להלן: גויטיין, חברה), ב, 1971, עמ' 143-91, ושם ביבליוגרפיה נוספת; M. Gil, Documents of the Jewish Pious Foundations from the Cairo Geniza, 1976 (להלן: גיל, ההקדש), עמ' 27-5, ושם ביבליוגרפיה נוספת; א' ואזה, ההקדש היהודי על פי מסמכי הגניזה הקהירית, עבודת גמר לקראת התואר מוסמך, אוניברסיטת תל-אביב תשנ"א (להלן: ואזה, ההקדש). גם בארצות הנוצרים היו מוסדות סעד קהילתיים וגובשה השקפת עולם בנושא הזה. ראה למשל: א' הורביץ, 'ויהיו עניים (הגונים) בני ביתך: צדקה, עניים ופיקוח חברתי בקהילות יהודי אירופה בין ימי הביניים לראשית העת החדשה', דת וכלכלה; יחסי גומלין (בעריכת מ. בן-ששון), תשנ"ה, עמ' 237-209 (להלן: הורביץ, עניים). ככל הידוע לי שוקד בימים אלה מ' כהן על הכנת ספר שכולו מוקדש לנושא של עוני ועניים בגניזה.

2. על הפרנסים: גויטיין, חברה, ב, עמ' 80-77, 126-121; גיל, ההקדש, עמ' 52-47; ואזה, ההקדש, עמ' 55-52; א' אשתור, 'קוים לדמותה של הקהילה היהודית במצרים בימי הביניים', ציון, ל (תשכ"ה) (להלן: אשתור, קהילה), עמ' 133-131; א' ברקת, שפריר מצרים; ההנהגה היהודית בפסטאט במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה, תשנ"ה (להלן: ברקת, שפריר), עמ' 62-60; א' ברקת, 'אברהם הפרנס בן מבשר', קתדרה, 54 (תשנ"ג), עמ' 102-93.

3. גויטין, חברה, ב, עמ' 138-126; גיל, ההקדש, עמ' 116-102.

4. גויטיין, חברה, ב, עמ' 143.

5. גויטיין, חברה, ה, עמ' 92 כותב שבתקופות מסויימות לפחות רבע מאוכלוסיית פֻסטאט היתה במצב של עוני מובהק. כל הנושא של עוני נדון אצלו שם, עמ' 94-73. דיון זה כולל גם את תוכנם של כמה מכתבי בקשה לעזרה. ראה גם: א' שייבר, 'אגרות קבצנים מן הגניזה', A. Scheiber,

Geniza Studies, Hildesheim, New York 1981 , החלק העברי, עמ' 84-75 (להלן: שייבר, אגרות קבצנים).

6. גויטיין, שם, עמ' 92-91.

7. המסמכים שיובאו להלן מתפרסמים כאן באדיבותן וברשותן של הספריות הבאות: ספרית בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק; ספרית האוניברסיטה בקימברידג', אנגליה. תודה למורי ורבי משה גיל שעבר על הטקסטים, האיר את עיני והתיר לי להשתמש בהערותיו.

סימנים מוסכמים בקריאת התעודות:

[         ]  –  קטע קרוע במקור והשלמות נוסח

//         //  – השלמה במקור בין השורות

…………… – קטע דהוי במקור

8.       E. Bareket,  ‘Personal Adversities of Jews during the Period of the Fatimid Wars in Eleventh    Century Palestine’, War & Society in the Eastern Mediterranean, 7th-15th Centuries, 1977, pp. 153-162

(להלן: ברקת, מצוקות).

9. מ' גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (1099-634), 3 כרכים, תשמ"ג (להלן: גיל, ארץ ישראל), א, עמ' 640-637.

10. על תאריו האפיניים של דויד בן דניאל ראה: J. Mann, The Jews in Egypt and in Palestine under

The Fatimid Caliphs, 1970 (להלן: מאן, יהודים), ב, עמ' 225-224; גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 614-613.

במאמרי ברקת, מצוקות, עמ' 162 הנחתי שהמכתב נשלח לאחד מנשיאי הקראים. אולם עתה אני נוטה לחשוב שהמכותב הוא דויד בן דניאל, משום שלא מצאתי שאת נשיאי הקראים כינו בתואר המופלג נשיא כל הגולה.

11. על הפייטן ראה: ע' פליישר, שירת הקדש העברית בימי הביניים, 1975, עמ' 430. על הקרובה: שם, עמ' 68 ועוד, לפי המפתח.

12. גויטיין, חברה, ה, עמ' 94. דומה לו התבטאותו של 'אליה ברבי שלמה תחכמוני ממדינת קוסטנטיני', כלומר מקונסטנטינופול, שכתב מכתב בקשה לעזרה אל מנהיג קהל הירושלמיים בפֻסטאט, אפרים בן שמריה במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. המכתב במלואו הודפס אצל: א' ברקת, יהודי מצרים 1055-1007, תשנ"ה (להלן: ברקת, יהודי מצרים), מס' 11, וראה שם, עמ' 24, שורות 25-24. וראה גם: ברקת, מצוקות, עמ' 161-160.

13. גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 608.

14. גויטיין, חברה, א, עמ' 266-148, ושם ביבליוגרפיה נוספת; ברקת, שפריר, עמ' 19-15. ראה גם: שייבר, אגרות קבצנים, מכתב א, עמ' 78-76.

15. גויטיין, חברה, ב, עמ' 126.

16. גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 480; ברקת, שפריר, עמ' 29-28, 110-109; ש' סלע, 'ראשות היהודים בממלכה הפאטמית בידיים קראיות', משאת משה; מחקרים בתרבות ישראל וערב מוגשים למשה גיל, תשנ"ח, עמ' 281-256; א' ברקת, 'ראש היהודים במצרים תחת שלטון הפאטמים: בדיקה מחודשת', זמנים, 64 (1998), עמ' 42-41.

17. בבא מציעא עא ע"א, וראה שם פירוש רש"י.

18. על פי דברי ג' ליבזון במסגרת 'בוקר יום ששי במכון', מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, ינואר 2000.

19. גויטיין, חברה, א, עמ' 360-359.

20. גויטיין, חברה, ב, עמ' 141-140; ג, עמ' 239-238.

21. גויטיין, חברה, ב, עמ' 394-380; ה, עמ' 92-91; גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 131-119.

22. גויטיין, חברה, ג, עמ' 239, הערה 104 מציע שמוצאו של הכותב מאירופה, אך אין לכך כל סימוכין בגוף המכתב.

23. שמואל השלישי בן הושענא: גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 18, וראה עליו שם, א, עמ' 312-311; 546-545. אלחנן בן שמריה: מאן, יהודים, ב, עמ' 341, וראה עליו: ברקת, שפריר, עמ' 165-153. מליצות העוסקות בחכמתו ובלמדנותו של אדם: מאן, יהודים, א, עמ' 261.

24. מאן, יהודים, ב, עמ' 301-300. ראה עליו: שם, א, עמ' 238-237.

25. שם, א, עמ' 260. על הענקת תארים מטעם הישיבות: ברקת, שפריר, עמ' 37-36.

26. גויטיין, חברה, א, עמ' 149-148; מ', גיל, התסתרים; המשפחה והכת, תל-אביב (להלן: גיל, התסתרים), עמ' 37-29; ברקת, שפריר, עמ' 19-15.

27. גויטיין, חברה, א, עמ' 361-360, 388-387; גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 215-212; מ' גיל, במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים (ארבעה כרכים), 1997 (להלן: גיל, במלכות ישמעאל), ב, מס' 98, עמ' 265, שורה 12.

28. גויטיין, חברה, א, עמ' 324-319.

29. על שמריה: ברקת, שפריר, עמ' 152-144. המכתב לשמריה: גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 18, עמ' 24, שורה 5.

30. המכתב לשמריה: שם. במכתבים ללמדנים: מאן, יהודים, ב, עמ' 304, 324. במכתבים לנגידים ממשפחת הרמב"ם: J. Mann, Texts and Studies in Jewish History and Literature, New York 1972

(להלן: מאן, טקסטים), א, עמ' 432.

31. שמריה בן אלחנן: גיל, ארץ ישראל, ב, מס' 18, עמ' 24, שורה 4; אלחנן בן שמריה: מאן, יהודים, ב, עמ' 341, שורה 2; נתן בן אברהם: א' ברקת, 'עוד על אפרים בן שמריה', HUCA

(Hebrew Union College Annual) LXI (1990), החלק העברי (להלן: ברקת אפרים), עמ' ל, שורות 6-4.

32. על אפרים בן שמריה: ברקת, שפריר, עמ' 121-100. המכתב: ברקת, יהודי מצרים, מס' 11, עמ' 23, שורה 3. וראה גם: ברקת, מצוקות, עמ' 161-160.

33. שמריה בן אלחנן: ברקת, שפריר, עמ' 150. אלחנן בן שמריה: ברקת, שפריר, עמ' 155-154. יהודה הרב בן יוסף: גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 225-223. הנגידים: מאן, טקסטים, א, עמ' 432, שורה 9.

34. גיל, במלכות ישמעאל, ב, מס' 30, עמ' 101, שורות 12-10. נגידים לבית הרמב"ם: ש"ד גויטיין, סדרי חינוך מתקופת הגאונים עד בית הרמב"ם, ירושלים תשכ"ב (להלן: גויטיין, סדרי חינוך) עמ' פא.

35. מאן, יהודים, א, עמ' 256, ב, עמ' 329; מאן, טקסטים, א, עמ' 429, 432.

36. גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 624-610.

37. ברקת, אפרים, עמ' ל, שורה 9, וראה שם: עמ' לה.

38. גויטיין, חברה, ג, עמ' 354-344, וראה בעיקר עמ' 353.

39. גויטיין, חברה, ה, עמ' 76.

40. על גרים: גויטיין, חברה, ב, 311-305. על הגר שכתב את המכתב ושאר מכתביו: שם, עמ' 306. התייחסות בתורה: למשל דברים כד יט, ועוד רבים אחרים.

41. על לחם: גויטיין, חברה, ד, עמ' 244-234. על הלחם המסויים: גויטיין, חברה, ב, עמ' 129.

42. גויטיין מציע שמדובר בזנגביל, שם. אבל בדרך כלל בכתבי הגניזה קראו לזנגביל בשמו זה – זַנגבּיל, ראה: גיל, במלכות ישמעאל, ד, עמ' 929.

43. M. R. Cohen, ‘Administrative Relations between Palestinian and Egyptian Jewry during the Fatimid period', Egypt and Palestine, a Millenum of Association (868-1948), Jerusalem 1984, pp. 125-127; ברקת, שפריר, עמ' 30.

44. במדבר רבה, פי"א, סי' ג, ועוד מדרשים, ראה: גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 523, 528-527.

45. ש"ד גויטיין, היישוב בארץ ישראל בראשית האסלאם ובתקופת הצלבנים, ירושלים תש"ם (להלן: גויטיין, היישוב), עמ' 276-268, מכתב של חולה עיניים המתנה את כאביו ואת הטיפול בעיניו. וראה גם: גויטיין, חברה, ה, עמ' 77, 87, 111; גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 200, 220. ראה גם: שייבר, אגרות קבצנים, מכתב ב, עמ' 79-78.

46. ראה לעיל, והערות 17, 18.

47. מאן, יהודים, א, עמ' 102; ברקת, שפריר, עמ' 161, וראה לעיל, הערה 27.

48. גויטיין, חברה, ב, עמ' 105, 129.

49. גיל, ארץ ישראל, ג, מס' 418, עמ' 12, שוליים למעלה, שורות 8-5; וראה: גויטיין, חברה, ד, עמ' 230, 233, 245.

50. גויטיין, חברה, ב, עמ' 143. על הפרנסים: ראה לעיל, הערה 2.

51. גויטיין, חברה, ה עמ' 76; הורביץ, עניים, עמ' 215-214.

52. גויטיין, חברה, ה, עמ' 116-94. על תרופות וחלקן במסחר: גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 202-200; גיל, במלכות ישמעאל, ד, במפתח, עמ' 932-929. על רופאים ראה למשל: גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 455-453, 491-489; ברקת, שפריר, עמ' 52.

53. גויטיין, חברה, ד, עמ' 250-248, 256-254.

54. גויטיין, חברה, ד, עמ' 198-196.

55. גיל, ארץ ישראל, ג, במפתח, עמ' 740.

56. מאן, יהודים, א, עמ' 238-234; שייבר, אגרות קבצנים, מכתב ה, עמ' 84-83.

57. ראה לעיל, הערה 37.

58. י' בלאו, דקדוק הערבית-היהודית של ימי הביניים, ירושלים תש"ם (להלן: בלאו, דקדוק), עמ' 26-18.

59. אמנם גויטיין, חברה, ה, עמ' 595, הערה 8, כותב שהשניים נפלו בשבי הצלבנים. אך גויטיין עצמו במקום אחר, היישוב, עמ' 281, שורות 2-1 מתרגם רוּם בתור ביזנטים. בעמ' 288 הוא מביא קטע המדבר על הצלבנים בתור אשכנזים, ובעמ'242, שורה 9, עמ' 27 הצלבנים מכונים אלאִפרנג' (פרנקים). על כינוי הביזנטים בתור רוּם ואנשי מערב אירופה בתור אלפִרנג' (פרנקים) ראה: גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 618. הצלבנים נקראים אשכנזים: ראה שם, עמ' 671-670. אדום – כינוי לביזנטיון, ראה: שם, ג, עמ' 649, במפתח. גויטיין וגיל מביאים במחקריהם שורה ארוכה של מכתבים שעוסקים בפדיון שבויים, הן מידי הביזנטים והן מידי הצלבנים. ראה: גויטיין, היישוב, עמ' 320-306; גיל, ארץ ישראל, ג, על פי המפתח. ראה גם: ברקת, מצוקות, עמ' 161-160.

60. בראשית כח כ.

61. תהלים מא ב. שם כתוב: 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה"; משלי ג ד.

62. גויטיין, סדרי חינוך, עמ' עה-קכ; ברקת, שפריר, עמ' 44-43.

63. על עלי בן עמרם ראה: א' ברקת, 'החבר המעולה או הבוגד המעולה: מנהיג שנוי במחלוקת – עלי בן עמרם', AJS Review 23 (1998), עמ' א-כז, בייחוד בעמ' טז-כ. על יהודה בן סעדיה ראה:

M. R. Cohen, Jewish Self-Government in Medieval Egypt, Princeton 1980, pp. 134-137.

64. T-S 10J4.1, שורה 19. את המכתב הזה הזכיר גויטיין, חברה, א, עמ' 244, הערה 84.

65. ראה לעיל, הערה 38.

66. גיל, ארץ ישראל, א, עמ' 457-452;  גיל, התסתרים, עמ' 57-44; ברקת, שפריר, עמ' 21-19.

67. ראה לעיל, הערה 48.

68. ראה לעיל, הערה 51.

השאר תגובה