ימי הביניים – לא מה שחשבתם 1

 

ימי הביניים – לא מה שחשבתם

 

פגישה מס' 1 (6 בספטמבר 2009)

א. הגדרת התקופה

יש אסכולות שונות ותפיסות שונות. התפיסה המקובלת:

ראשית ימי הביניים –  באמצע המאה החמישית (476 – נפילת העיר רומא בידי המלך ההוּני אוֹדוֹאַקֶר).

סוף ימי הביניים ופריצת הרנסנס – סוף המאה ה-15 (1492 – גילוי אמריקה, יציאה מחוץ לאירופה).

ב. ההתייחסות לימי הביניים:

אנשי הרנסנס במאה ה-15: שלילה ובוז מוחלטים לימי הביניים לעומת העת הקלאסית. הם טבעו את הביטוי: תקופת החשיכה והבערות (באנגלית Dark Ages).

הראשון שהבחין בין התקופות היה המשורר האיטלקי פֶּטרַרקה (1374).

הראשון שהשתמש במונח ימי הביניים: הוגה דעות איטלקי בשם ג'ובאני אנדריאה (1469).

אנשי תנועת הרפורמציה (פרוטסטנטים) במאה ה-16: דחיית ימי הביניים על רקע השליטה המוחלטת של הכנסייה הקתולית.

הרציונליסטים במאה ה-18: לעג לפילוסופיה הסכולסטית (הכנסייתית), לאמנות הגותית של ימי הביניים, למשטר הפיאודלי של ימי הביניים. בקיצור שלילה מוחלטת, בוז מוחלט.

תנועות הרומנטיקה והלאומיות של המאה ה-19:  ראייה נוסטלגית של ימי הביניים שראו בהם את ראשית ההיסטוריה הלאומית, געגועים למיתוסים, לתרבות השבטית, לתרבות האבירים. צביעת ימי הביניים בוורוד.

מחקר אובייקטיבי במאה ה-20: בחינת התקופה בנושאי הכלכלה והחברה, בחינה עניינית שהביאה למסקנה שלימי הביניים היתה השפעה מכרעת על התרבות המערבית.

קריאה מומלצת (ואפילו קנייה):

שולמית שחר, מורשת ימי הביניים, האוניברסיטה המשודרת, 1985 (בעיקר פרק א).

ג. ראשית הנצרות

1. הברית החדשה

מקור השם: ירמיהו לא 31: "הנה ימים באים, נאום ה', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה". – זהו הבסיס לאידיאולוגיה של הנצרות: היהודים הם ישראל שבבשר, הנוצרים הם ישראל שברוח.

הקנון המקודש: הביבליה – כתבי הקודש של הנוצרים – כוללים את הברית הישנה (התנ"ך) ואת הברית החדשה כאחד. אין לאחד קיום בלי השני.

תוכן ומבנה הברית החדשה: ארבעה חלקים:

א. ארבעה אוונגליונים (אוונגליון, ביוונית בשורה): הבשורה על פי מתי; הבשורה על פי מרקוס; הבשורה על פי לוקס: הבשורה על פי יוחנן. כל הבשורות מביאות את סיפור חייו ומותו של ישוע בגירסאות שונות. כולן נכתבו כנראה במאה הראשונה לספירה, ביוונית. הבשורה על פי מרקוס נחשבת לקדומה ביותר, וזו על פי יוחנן נחשבת למאוחרת ביותר.

ב. מעשי השליחים: ספר המתאר את מאמציהם של  12 השליחים של ישו להפיץ את אמונתו ודרכו. גיבור הספר הוא פאולוס (שאול התרסי), שדווקא לא היה אחד מ-12 השליחים. הוא מכונה "השליח אל הגויים" משום שעסק בהפצת הנצרות בקרב הפגאנים (איכרים) בעיקר באסיה הקטנה וברומי.

ג. האיגרות: אוסף של איגרות. שבע מהן נכתבו בוודאות על ידי פאולוס באמצע המאה הראשונה והן מופנות אל קהילות נוצריות בערים שונות. שאר האיגרות נכתבו על ידי אנשים שונים. איגרות אלו הן יסוד התיאולוגיה הנוצרית כפי שעוצבה על ידי פאולוס (הנצרות הפאולינית).

ד. חזון יוחנן (האפוקליפסה): חזון אחרית הימים, המבוסס על מסורות אזוטריות יהודיות, רומיות ופגאניות, ומהווה מקור בלתי נדלה לכל הספרות האפוקליפטית בחברה המערבית.

2. פטרוס ופאולוס

שני האנשים שעשו את הנצרות הלכה למעשה.

פטרוס הוא שמעון כייפא בר-יונה, דייג יהודי, יליד בית צידה שלחוף הכינרת, הצטרף לישו לאחר שפגש בו בעת שדג בכנרת עם אחיו, אנדרי. פטרוס היה אחד מחבריה החשובים ואף המובילים של הכנסייה הקדומה. ניתן להבין ממרבית הבשורות כי פטרוס היה התלמיד המועדף על ישו.

מתי טז

16 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמַר אַתָּה הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים׃ 17 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה כִּי־בָשָׂר וָדָם לֹא גִלָּה־לְךָ אֶת־זֹאת כִּי אִם־אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם׃ 18 וְגַם־אֲנִי אֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה פֶּטְרוֹס וְעַל־הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת־קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ׃ 19 וְאֶתֵּן לְךָ אֶת־מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם וְכָל־אֲשֶׁר תֶּאֱסֹר עַל־הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָׁמַיִם וְכָל־אֲשֶׁר תַּתִּיר עַל־הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם׃

היה הבישוף הראשון של רומא והאפיפיור הראשון. בשנת 67 לספירה נתפס על ידי הרומאים ונצלב. לפי המסופר, הוא נצלב הפוך. לכן הצלב ההפוך כיום נקרא "צלב פטרוס".

פאולוס מתרסוס (שאול התרסי) נחשב בנצרות בתור שליחו החשוב ביותר של ישו (אם כי לא נמנה על 12 השליחים), וכדמות החשובה ביותר בהתפתחותה של הדת הנוצרית, מלבד ישו עצמו. בשל השפעתו העצומה על התפתחות התיאולוגיה הנוצרית, ועל ההפרדתה המוחלטת מהדת היהודית, יש אף המכנים אותו בשם "מייסד הנצרות". נצלב על ידי הרומאים בשנת 65 לספירה בערך.

קריאה מומלצת (ואפילו קנייה):

אביעד קליינברג, הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה, האוניברסיטה המשודרת 1995 (הפרקים הראשונים).