האימפריה שנשכחה – ביזנטיון (2)

האימפריה הרומית המזרחית,  האימפריה הביזנטית, ביזנטיון, 1453-330

ראשי פרקים (המשך)

*לאו השלישי האיסאורי (741-717)

הקיסרות הצליחה להגן על עצמה מול הערבים: מצור על קונסטנטינופול, האש היוונית.

קובץ חוקים חדש, האקלוגה

איקונוקלזם, ניתוץ איקונין, פסלים וצלמיות. יצא נגד שלטונן של הכנסיות בעזרת שרידים קדושים.

איסור מוחלט על איקונות בשנת 730 בכל רחבי האימפריה הסיזנטית והוויכוח שערך עם האפיפיור גרגוריוס השלישי בנושא.

בארץ ישראל: חרבת לויה רוב דמויות האדם, החיות והדייגים הושחתו באופן שיטתי בעידן האיקונוקלסטי הביזנטי.

ההוראה הגיעה גם למנזר שבחורבת חנות, אך הנזירים בצעו אותה רק באופן חלקי.

תופעת האיקונוקלזם (השחתת דמויות אדם ובעלי חיים) באמנות היהודית בשלהי העת העתיקה ובמיוחד בבתי הכנסת היא תופעה שהעסיקה ומעסיקה חוקרים רבים. זאת לא תופעה ייחודית רק במרחב היהודי וידועה היטב גם במרחב הנוצרי- עדויות להשחתת דמויות מצויות כיום בכ-20 בתי כנסת (בעיקר בחלק המזרחי של הארץ ובעבר הירדן) ובכ-80 כנסיות ומנזרים. את ההשחתה אפשר לראות על דמויות מגולפות באבן (כורזים או כפר נחום) או שיש (על הסורג בסוסיא) אך רובם מוכרים ברצפות הפסיפס כשאחד הראשונים והמפורסמים ביותר הוא בית הכנסת שהתגלה בתחילת שנות העשרים בנערן.

האיקונוקלזם נאסר בשנת 787 על ידי ועידת ניקיאה השנייה.

* אירנה האתונאית (802-780)

אלמנתו של הקיסר לאו הרביעי אמו של קוסטנטינוס השישי. אירנה עלתה לשלטון לראשונה בשנת 780 עם מותו של בעלה לאו, ובמשך עשר שנים שלטה כעוצרת וממלאת מקום בנה קונסטנטינוס, שהיה ילד צעיר במות אביו. ב-790 הדיח קונסטנטינוס את אמו, אירנה, מהשלטון, ושלט כשליט יחיד. שלטונו של קונסטנטינוס הסתיים באוגוסט 797 כאשר אירנה ביצעה הפיכה כנגדו ותפסה את השלטון, ובפקודתה הוא עוור והוגלה. אירנה המשיכה לשלוט בבלעדיות כקיסרית עד להפיכה נגדה באוקטובר 802.

787 – כינוס שני של הוועידה בניקיאה שבאסיה הקטנה. הועידה האויקומנית השביעית מגנה את האיקונוקלזם ומתירה מחדש את האיקונות.

יחסים מורכבים עם קרל הגדול. מצד קרל הגיעה משלחת פרנקית לביזנטיון ב-802 שדנה באפשרות הנישואין בין השניים. באוקטובר 802 ניקופורוס שר האוצר מבצע הפיכה ומוכתר לקיסר. ובנובמבר 802 אירנה מוגלית לאי לסבוס עד למותה שמונה חודשים אחר כך ב-803.

לאו החמישי החייה מחדש את האיקונוקלזם. נאסר שוב סופית בשנת 843.

 

*בסיליוס הראשון  (886-866)

היה מן הקיסרים הגדולים שקמו לאימפריה הביזנטית

מלחמות רבות נגד הערבים.

קודכס חוקים חדש – הבסיליקה (גמר אותו בנו ליאו השישי).

פילוג פוטיוס ה-1 , הפטריארך של קונסטנטינופול בין השנים 858–867 ו-877–886.

פוטיוס נחשב כפטריארך החזק והמשפיע ביותר של קונסטנטינופול.וכאינטלקטואל החשוב ביותר של זמנו.

בסינוד ברומא בשנת 863, האפיפיור הדיח את פוטיוס, ומינה את איגנאטיוס כפטריארך החוקי, ובכך הצית את הפילוג הפוטיאני. ארבע שנים מאוחר יותר, הגיב פוטיוס כשכינס מועצה ונידה את האפיפיור על בסיס שמועה – לגבי שאלת הנביעה הכפולה של רוח הקודש ("הנובע מן האב ומן הבן"). המצב הסתבך עוד יותר על ידי שאלת סמכות האפיפיור על הכנסייה כולה, ועל ידי סמכות השיפוט שבמחלוקת על המומרת החדשה לנצרות – בולגריה.

גזירות שמד נגד היהודים (לא ברור). מגילת אחימעץ.

*הסכיזמה 1054

בימי הקיסרית תאודורה, בשנת 1054, התחולל השבר הגדול שבין הנצרות המערבית לנצרות המזרחית, שלמעשה נתן גושפנקא למאות שנים של ההיפרדות ההדרגתית שקדמו לו. החרם ההדדי שהטילו האפיפיור והפטריארך זה על זה, אחרי מחלוקת ארוכה על סמכויות ועל מנהגים.

*הסלג'וקים  1071 

בתקופת שלטונו של רומנוס הרביעי  התרחש קרב מנזינקרט (26 באוגוסט 1071), בו הנחילו הטורקים הסלג'וקים מכה ניצחת לאימפריה הביזנטית והשתלטו על אנטוליה, בה עלה לגדולה בית עות'מאן. הקרב הבהיר לעולם כולו את חולשתה של האימפריה וחוסר יכולתה להגן על עצמה, והיווה מכה מוראלית כמו גם צבאית. שטחה של האימפריה הצטמצם לבלקן.

*מסע הצלב הרביעי  (1204-1201)

מסע צלב שתוכנן תחילה כדי לכבוש את ירושלים שהייתה אז בשליטה מוסלמית תוך כדי מעבר וכיבוש מצרים. אולם, הצלבנים הגיעו רק עד לעיר קונסטנטינופול ובאפריל 1204 בזזו ושרפו אותה.

*האימפריה הלטינית (1261-1204)

האימפריה חולקה בין ונציה ומנהיגי הצלבנים, והאימפריה הלטינית של קונסטנטינופול הוקמה.  מורשת מסע הצלב הרביעי הייתה התחושה העמוקה של בגידה שהלטינים החדירו בהדרגה ביווניים. עם אירועי 1204, השסע בין הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית הושלם.

במהלך רצף אירוני של אירועים באמצע המאה ה-15, הכנסייה הלטינית ניסתה לארגן מסע צלב שכיוון להחזרת האימפריה הביזנטית, שנכבשה בהדרגה על ידי העות'מאנים.. הניסיון נכשל, כאשר הרוב הביזנטי סירב לאחד את הכנסיות. במידת מה, היוונים הביזנטים חשבו שהתרבות הביזנטית, שמרכזה הייתה באמונה האורתודוקסית, תהיה יותר מוגנת תחת שלטון עות'מאני, והעדיפו להקריב את חופשם הפוליטי כדי לשמר את דתם.

האימפריה הלטינית התקיימה במשך 60 שנה, עד לכיבושה על ידי קיסרות ניקאה והשבת האימפריה הביזנטית לתחייה.

*הכיבוש העות'מאני (1453)

ב-1390 כבש הסולטאן העות'מאני באיזיט הראשון את אחרון מעוזיה של האימפריה באסיה הקטנה.

אחר מצור בן חודשיים לערך (המצור התחיל ב-2 באפריל 1453) שערך מהמט השני"הכובש", ביום ג' בשבוע, ה-29 במאי 1453הסתערות עות'מאנית של כ-80 אלף לוחמים כבשה את קוסטנטינופול, שעליה הגנו פחות מ-7,000 לוחמים, ומוטטה את השריד האחרון למורשתה האדירה של האימפריה הרומית. גם הקיסר קוסטנטינוס ה-11 נספה כנראה בקרב. אחד מסממני הניצחון היה הסבתה של כנסיית איה סופיה למסגד.

סיכום

*שלושה מרכיבים עיקריים עיצבו את התרבות הביזנטית: הצבא, השלטון והמסורת הרומאית; התרבות והשפה היוונית; והדת הנוצרית. שלושת מרכיבים אלה היו עמודי התווך עליהם עמדה האימפריה הביזנטית, ובלטו במיוחד בתרבותה.

*האמונה הנוצרית תפסה מקום מרכזי בתודעה הביזנטית. היבט חשוב של חיי האמונה בביזנטיון הייתה התנועה המנזרית. ראשיתה של זו במצרים במאה השלישית לספירה והיא התפשטה משם דרך ארץ-ישראל למחוזות הביזנטיים ובמקביל – למערב.

*האמנות הביזנטית מדגימה בצורה הטובה מכל את שלושת עמודיה של התרבות הביזנטית, בהיות סגנונה שאוב רבות מן התרבויות היוונית והרומית ונושא עיסוקה הראשי הוא יותר מכל הנושא הדתי.

*האדריכלות הביזנטית שואבת גם היא את מקורותיה מן האדריכלות הרומית. בין המבנים הידועים של האדריכלות הביזנטית ניתן למנות את בזיליקת סן ויטאלה ברוונה, את מנזר סנטה קתרינה בסיני, את כנסיית הקבר בירושלים ואת איה סופיה, הכנסייה (כיום מסגד ומוזיאון) העצומה בקונסטנטינופול הידועה בעולם כולו.

*המשפט הביזנטי אינו אלא מערכת של חוקים רומיים ביסודם, שעוצב בידי יוונים נוצרים והושפע על ידי רעיונותיהם. בכך מהווה הוא את חלקו האחרון של המשפט הרומי העתיק (מבחינה כרונולוגית).

היחס לארץ ישראל, ליהודים וליהדות.

ארץ ישראל, ארץ קדושה, כנסיות ומנזרים לרוב. קיסריות בילו בירושלים ובנו בה. שרידים קדושים, עליות לרגל.

היחס ליהודים השתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום. פרעות נערכו ביהודים מדי פעם ופעם בתמיכתה של הכנסייה, אך היו מן הקיסרים שניסו להיטיב עמם.

הכיבוש הפרסי 614 – 25 שנים של הקלה. היהודים הורשו להיכנס לירושלים. רבי שמעון בר יוחאי כבר מאות שנים לפני כן: "אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל – צפה לרגליו של המשיח". כיבוש מחדש הרקליוס, שמועות על טבח ביהודים. הכיבוש הערבי – תקוות משיחיות. עם מסעות הצלב. בימים אלו קמה בביזנטיון תנועה משיחית אשר עוררה התלהבות רבה בקרב היהודים, אך זו דעכה סופית עם כיבוש ירושלים על ידי הצלבנים בשנת 1099. בימי האימפריה הלטינית, סבלו היהודים מרדיפות ואפליות מצידם של השליטים הלטיניים, אך אלה נפסקו עם כיבושה המחודש של האימפריה בידי הביזנטים. תקופת השקט והסובלנות הדתית כלפי היהודים בביזנטיון, שהחלה עם חיסול האימפריה הלטינית, נמשכה עד שעתה האחרונה.

בסוף התקופה הביזנטית מנו היהודים בין 150,000 ל-200,000 איש. נאסר עליהם לגור בירושלים והם התרכזו ברובם ביישובים כפריים בגליל המזרחי. היישוב היהודי ביהודה, שכמעט נעלם לאחר מרד בר כוכבא, שב ונתחדש במהלך המאות השלישית והרביעית ויהודים ישבו ביישובים בדרום הר חברון ובאזור בית גוברין.

תם ונשלם

 

נעזרתי בערכים וצילומים מוויקיפדיה ומערכים נוספים באינטרנט