תיקון ליל שבועות תשפ"א

תיקון ליל שבועות תשפ"א, 16 במאי 2021

 

"והדרת פני זקן"

לסיום שנת הקורונה, שבה עמדו הקשישים, הוותיקים, הזקנים והישישים בחזית הקרב

 

אחת המצוות החשובות בתורה היא וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן ועיקרה לנהוג כבוד בזקן. זקן וזִקנה מוזכרים במקרא 56 פעמים. זקן במקרא אינו מסמל חולשה דוגמת העני והגר, היתום והאלמנה שיש לדאוג לרווחתם. זקן מסמל חוכמה, אדם שאפשר להיוועץ בו בזכות ניסיון החיים העשיר שלו, הוא אדם שמעורר כבוד והערכה..

סתם זקן בלשון המקרא משמש לציון גיל, ואולם סתם זקן בלשון חז"ל משמש בהשאלה לציון כבוד והערכה, כגון: חכם וגדול בתורה אף שגילו צעיר. זקן משמש גם מושג מושאל לדיין  ולאיש נשוא פנים, נכבד ומנהיג. מכאן נובעים צירופים שונים של זקן המתייחסים לחכמים למנהיגים ולדיינים בלי קשר לגיל. השאלת המונח זקן בצירופים אלו מקורה בחוכמה ובניסיון הנרכשים לרוב עם הגיל, אך אינם בהכרח קשורים בו.

פשוטו של מקרא מדבר בזקן במשמעותו המקובלת כיום – אדם בא בימים. אולם חז"ל, החל מתרגום אונקלוס ועד התלמוד הבבלי, קידושין, לב, ב , דרשו את הכתובים על החכמים, ואמרו: זקן  –  נוטריקון, זה קנה חכמה, ופירשוה על חכם בחוכמת התורה.

במקרא יש פסוקים אחדים העוסקים באופן ישיר בזקנה: הפסוק: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ…"(ויקרא יט, 32) מצווה על על מתן יחס של כבוד לזקן ולחכם, וקובע ציווי זה כאחד מתרי"ג (613) מצוות. בעוד הפסוק "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי" (תהילים עא, ט) עומד על חולשתו של הזקן ועל חששו מפני הזקנה.

ראשית הזקנה, על פי חז"ל, באברהם אבינו, שביקש אותה על מנת שיבדילו בינו לבין יצחק.

לפי המשנה במסכת אבות הזקנה מתחיל בגיל שישים. משנה זו מחלקת את חיי האדם ל-14 תקופות, חמש האחרונות שבהן בימי הזקנה.

חז"ל הביעו את דעתם כי הזקנה מוסיפה תבונה לאדם, וכינו את שנות הזקנה שנות השבת: "כשנעשה אדם בן שישים שנה ונכנס לעשירית שביעית של שנות חייו, הרי בא בימים ושנים שכולן שבת".

יחד עם הכבוד לזקנים, המתבטא גם בציווי "ממני שיבה תקום והדרת פני זקן "מובע ביהדות גם החשש מתלאות הזקנה: אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני".

בתחילת פרק יב  של מגילת קהלת ניתן תיאור עשיר בדימויים על הירידה התלולה ביכולת הגופנית בעת זקנה:

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ. עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם. בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת. וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר. גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים.

זקנה נושאת קלון חברתי (סטיגמה), וזקנים רבים אינם אוהבים להזדהות בתור שכאלה. לכן יש המשתמשים במונחים של "מבוגרים", "ותיקים" או "קשישים" לפי העניין. אין שום רע במילה "זקנים". בקרב האנשים הזקנים ביותר יש זקנים בריאים הן מבחינה פיזית והן מבחינה קוגניטיבית, שמתפקדים באופן עצמאי ומנהלים חיים פעילים כמיטב יכולותיהם, כמו בני כל הגילאים האחרים. לכן נכון בעינינו להבדיל בין זקנים על פי אמות מידה ענייניות, כמו מעמד חברתי-כלכלי, השתייכות תרבותית ומחלות.

מעת לעת נשמעות קריאות להטיל סגר מיוחד על זקנים כדי לאפשר לצעירים לחיות חיי שגרה. אולם עת משבר כמו מגפה, דורשת אכפתיות, אחריות לזולת, וערבות הדדית ביחס לאנשים שהם בסיכון גבוה, לרבות חולים כרוניים וזקנים, תוך איזון בין הצרכים והזכויות שלהם לאלה של בוגרים, צעירים וילדים. הטלת מגבלות מיוחדות על יחידים וקבוצות אך ורק בשל גילם הכרונולוגי, פוגעת בזכות האדם לכבוד ולשוויון, ומהווה אפליה גילנית אסורה. במקרה של סגר, הפגיעה היא גם בזכות להשתתפות בחיי הציבור והקהילה, פגיעה שמחזקת את דפוס ההדרה החברתית של זקנים. זכות לכבוד כוללת גם זכות להתקיים בכבוד, להזדקן בכבוד ולמות בכבוד. זכות להתקיים בכבוד ולהזדקן בכבוד כוללת את הזכות לרמה הגבוהה ביותר של בריאות גופנית שניתן להשיגה, כדי לשמור על איכות חיים, רווחה אישית ויכולת תפקודית. יש להבטיח לזקנים גם את התנאים המוקדמים לבריאות, כמו תזונה בריאה, פעילות גופנית, תקשורת וקשר עם מערכות תמיכה של משפחה, חברים וקהילה, ורשת ביטחון כלכלית. בנוסף, בהיות האדם יצור חברתי מעצם טבעו, מוות בבדידות בבית חולים, במוסד או בבית, הוא פגיעה קשה בכבוד האדם הן של הזקנים והן של קרוביהם.

לפי אריקסון*, בשלב האחרון בחייו של האדם הזקן הוא מוצא עצמו מול משבר התפתחותי המבטא את סיכום חייו. בשלב זה, לאחר התרחקות מסוימת של הצאצאים והצטמצמות הקן המשפחתי, ולאחר פרישה מהעבודה וצימצום בסטטוס התעסוקתי והחברתי, יגיע האדם הזקן להרהור מסכם של חייו ותפקידיו. בשלב זה הוא יכול לראות את עצמו בסיפוק ובהשלמה, ולעיתים גם לחוות אכזבות וכישלונות שהתרחשו עליו בימי חייו. שלמות, לפי אריקסון, היא היכולת לראות את רצף החיים מתחילתו ועד סופו ולקבל פרספקטיבה מלאה וחיובית על שלמותו של מעגל החיים. ראיית הרצף במעגל החיים יכולה להקנות לאדם קבלה עצמית וראיית הצלחותיו והישגיו בתחושה של סיפוק. יתרה מכך, אריקסון מתייחס לשלב השלמות כאל היכולת של האדם לראות עצמו כחלק מהקולקטיב האנושי, אף מעבר למעגל החיים האישי. בראייה זו כלולה גם היכולת לראות את הבאים אחרינו כחוליה חדשה בשרשרת, חוליה שהאדם הזקן היה שותף פעיל ביצירתה. ניגודה של השלמות, לפי אריקסון, הוא בראיית החיים באופן פסימי, בתחושה של קיפאון ואיבוד משמעות לחיים.

לעומת השלמות מציב אריקסון את הייאוש, את הקיפאון ואיבוד משמעות החיים. החוויה העומדת במרכזם של הייאוש ושל העדר המשמעות זו ההרגשה שהחיים לא נחוו במלואם, שההזדמנויות פוספסו, ושהבחירות שנעשו היו מוטעות או שקריות. כל אלה הן שהפכו למכתיבי קצב החיים ויצרו חלל ריק ונעדר תוחלת, שסופו במוות המאיים.

גישתו של אריקסון היא אופטימית, ולפיה יכול האדם לבחור כיצד יחווה את שלב הסיום בחייו, ולראות עצמו בפרספקטיבה הנכונה של שלמות משמעותית מול המוות. ילדים בריאים, לפי גישתו של אריקסון, לא יפחדו מהחיים אלא יחוו אותם באופן חיובי ומלא, אם הוריהם יהיו בעלי שלמות מספקת, ובעלי יכולת שלא לחשוש מהמוות אלא לראות בסיפוק את עשייתם ותרומתם.

* אֶריק הוֹמבּוּרגֶר אֶריקסון ‏ 1994-1902 , היה פסיכולוג יהודי אמריקאי, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו-חברתית, מהתאוריות החשובות ביותר בפסיכולוגיה ההתפתחותית.

נעזרתי בויקיפדיה