תולדות השומרונים

ההתחלה

מלכים ב, יז

כג עַד אֲשֶׁר-הֵסִיר יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעַל פָּנָיו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד כָּל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  {פ}
כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ כה וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת-יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת-הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם כו וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח-בָּם אֶת-הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ כז וַיְצַו מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ כח וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית-אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת-יְהוָה כט וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם ל וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת-סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי-כוּת עָשׂוּ אֶת-נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת-אֲשִׁימָא לא וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת-תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת-בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אלה ספרים (אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם) לב וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת-יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת לג אֶת-יְהוָה הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת-אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם לד עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים  אֵינָם יְרֵאִים אֶת-יְהוָה וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר-שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל לה וַיִּכְרֹת יְהוָה אִתָּם בְּרִית וַיְצַוֵּם לֵאמֹר לֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא-תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִזְבְּחוּ לָהֶם לו כִּי אִם-אֶת-יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה אֹתוֹ תִירָאוּ וְלוֹ תִשְׁתַּחֲווּ וְלוֹ תִזְבָּחוּ לז וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַב לָכֶם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת כָּל-הַיָּמִים וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לח וְהַבְּרִית אֲשֶׁר-כָּרַתִּי אִתְּכֶם לֹא תִשְׁכָּחוּ וְלֹא תִירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לט כִּי אִם-אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּירָאוּ וְהוּא יַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד כָּל-אֹיְבֵיכֶם  מ וְלֹא שָׁמֵעוּ  כִּי אִם-כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים מא וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת-יְהוָה וְאֶת-פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם-בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

כך מסביר המקרא את ראשית הקבוצה השומרונית: האוכלוסייה שהובאה על ידי אשור, במסגרת מדיניות חילופי האוכלוסיות שלהם, אל שומרון, במקום האוכלוסייה המקומית שהוגלתה הרחק אל הארצות שמעבר לנהר אוקסוס (טרנסאוקסניה בפי היוונים). מדיניות זו לדעת ממלכת אשור, היתה אמורה לשמור על השקט והשלווה באימפריה, מתוך ההנחה שאוכלוסיות שאינן יושבות על אדמתן אלא במקומות זרים לאחר הגלייה – אינן מורדות.

הדעה הרווחת כיום היא כי בשנת 722 לפנה"ס, עם עלות סרגון השני לשלטון, כבשה אשור את ממלכת ישראל הצפונית. מרבית האוכלוסייה של ממלכת ישראל נשארה במקומה תחת תשלום גולגולת כבד לאשורים ואילו רק האליטה החברתית שהיוו איום במרי נגד השלטון האשורי החדש במקום הוגלתה לאשור. הסיבה לסיפור המקראי המדבר על הגליית כל האוכלוסייה של ממלכת ישראל היא עמדה אישית-דתית של המחבר היהודאי שדגל בתפיסה שממלכה זו נענשה בגלות בשל חטאיה הדתיים ועזיבת ה' לטובת הפולחן הכנעני. לכן היה חשוב לו להבליט את חומרת החטא הדתי בכך שיצור מצג שווא שבו כביכול כל אוכלוסיית הממלכה הוגלתה לאשור ואילו ממלכת יהודה שנשארה נאמנה לה' שרדה את התקפת האשורים ונשארה במקומה עד לחורבן הבית הראשון.

מלשון הכתוב כבר ברור שהכותב לא ראה בעין יפה את האוכלוסייה הזרה שהתיישבה בשומרון, ומדבר עליהם בבוז ובלעג: בגלל פחדם מהאריות ששלח בהם האל, ביקשו ללמוד את מצוותיו ולציית להן, אבל עדיין נשארו זרים גמורים, כי המשיכו לעבוד את אליליהם הקודמים. נימת לעג זו ניכרת היטב גם בתלמוד הבבלי המתייחס לשומרונים  בבוז וקורא להם כותים (על שם הקבוצה שהובאה על ידי האשורים מכּוּת). בלעג מר הוא קורא להם "גרי אריות": " דסבר ר"מ (רבי מאיר) כותים גרי אריות הן" (בבלי, נזיקין, בבא קמא, לח ב).

השלב השני

עזרא ד

א וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן  כִּי-בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ב וַיִּגְּשׁוּ אֶל-זְרֻבָּבֶל וְאֶל-רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה ג וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא-לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ  כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרָס ד וַיְהִי עַם-הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם-יְהוּדָה ומבלהים (וּמְבַהֲלִים) אוֹתָם לִבְנוֹת ה וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל-יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד-מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרָס ו וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל-יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.

שבי ציון ראו בעצמם את שארית הפליטה, על פי תפיסת העולם של כור המצרף, החוזרת ונשנית לאורך כל המקרא על קולותיו ודורותיו השונים. הם ראו בעצמם את האליטה, את ישראל האמיתיים שעברו את גלות בבל, נצרפו שם, והקדישו עצמם לעבודת האל היחיד. הם דחו בגסות את האוכלוסייה המקומית, של בני ישראל שנשארו בארץ והתערבו עם אוכלוסיות מקומיות. הם ראו בהם נחותים ושאינם ראויים להימנות עם קהלם וכינו אותם "צרי יהודה ובנימין".

הדחויים הגיבו בחריפות וכתבו מכתבי שטנה למלכים הפרסים, שמצידם הקפיאו את בניית בית המקדש. קשורה בהתבדלות זאת גם סוגיית הנשים הנכריות העוברת כחוט השני החל מפרשת פנחס. יש להניח שעזרא ראה בעין רעה את הנישואים עם האוכלוסייה המקומית, בהמשך להתנגדות ששבי ציון הראשונים גילו נגדם. מכאן ואילך נגרם הקרע הסופי. בתגובה על כך שלא הותר להם להשתתף בבניית בית המקדש עם שבי ציון, הם בנו לעצמם בית מקדש על הר גרזים וגם בנו לעצמם נרטיב נפרד. לפי המסורת השומרונית, הם "ישראלים טהורים", חלק מעם ישראל ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד בינם לבין שאר היהודים הם תולים בחילוקי דעות בדבר ה"מקום הנבחר" לשם בניית בית המקדש. לדבריהם משה קבע את קדושתו של הר גרזים, ולכן, לפי המסורת שבידם, בנה יהושע בן נון את המשכן בהר גריזים באתר על ההר שהם מכנים "גבעות עולם".

מרידות ומלחמות

לאורך התקופות ההלניסטית, החשמונאית, הרומית והביזנטית, נמצאו השומרונים במצב מרדני ולוחמני נגד כל הממשלים שהתחלפו. אנחנו יודעים עליהם בעיקר מעדויות עוינות כגון יוסף בן מתתיהו שתיאר את מרידותיהם נגד הצבא ההלניסטי ואחר כך גם נגד המלכים החשמונאים:  והשומרונים, אשר המטרופולין שלהם באותו זמן הייתה שכם החונה ליד הר גריזים והמיושבת אנשים שפרשו מעם היהודים, בראותם שאלכסנדר חלק ליהודים כבוד ויקר עד כדי כך, החליטו להכריז (על עצמם) כי יהודים הם. שכן מטבע השומרונים הוא… כשהיהודים נתונים בצרה, הרי השומרונים מכחישים שהם קרוביהם ומודים אותה שעה על האמת; אולם כשהם רואים, שהמזל מאיר להם (ליהודים) פנים קצת, הריהם ממהרים להתחבר אליהם ואומרים שהם קרובים להם ומתייחשים על אפרים ומנשה". (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ח, פסקה ו, סעיפים 341-340). בשנת 111 או 108 לפני הספירה נחרב המקדש השומרוני על הר גריזים ונכבשה שכם, מרכזם של השומרונים, בידי יוחנן הורקנוס.

תחת שלטון הביזנטים מרדו השומרונים פעם אחר פעם: בשנת 484, בשנת 529, בשנת 555 ובשנת 572. מרידות אלה גרמו לתגובות קשות של השלטון הביזנטי, והדת השומרונית אף הוצאה מחוץ לחוק. אוכלוסייתם התדלדלה עד מאוד, וההערכה היא כי נהרגו למעלה ממיליון שומרונים במרידות האלה.

ניצחון הערבים בשנת 634 הוביל לבריחתם של שומרונים רבים. במהלך המאה התשיעית החריבו המוסלמים בתי כנסת יהודיים ושומרוניים רבים. במאה העשירית השתפרו היחסים בין המוסלמים, היהודים והשומרונים. במאה הארבע-עשרה שלטו בארץ הממלוכים. שומרונים רבים אולצו להתאסלם. גם תחת השלטון העות'מאני סבלו השומרונים רדיפות קשות ואוכלוסייתם התדלדלה מאוד מאחר שרבים התאסלמו.

הדת השומרונית מבוססת על האמונה כי השומרונים הם "השומרים", כלומר שומרי התורה, לפי הנוסח המצוי בידם. הם מדגישים את נאמנותם לדת משה. לשומרונים גרסה משלהם לחגים המקובלים ביהדות וכן מנהגיהם שונים מאלה הנהוגים בעם היהודי. עיקרי אמונתם מתבטאים בנוסח קצר זה:

"אימנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם".

קרדיט: ערכים מהויקיפדיה