יהודים, פעם שלישית? או אולי שנייה?

 

בעקבות מאמרו של רינו צרור "הריבונות הישראלי איבדה שליטה" Ynet 22.4.07

וסרטו "יהודים פעם שלישית" hot 8, 29.10.17

 

דברים מתוך הסרט ומתוך המאמר:

"רק פעמיים בעבר, בכול דברי הימים, ישראל הייתה מאוחדת, ריבונית ועצמאית כפי שהיא היום. טריטוריה שלמה, חבל ארץ רציף, יחידה אחת, מחוקקת את חוקיה, מטביעה את כספה, חופשית לבחור את בחירתה, ואינה חייבת במס לשלטון זר. רק פעמיים, בכל שלושת אלפים וחמש מאות שנות קיומו של העם היהודי. ובכל פעם, עד כתשעים שנה. לא יותר."

"דוד המלך תפס את השלטון בישראל ב-1010 לפני הספירה. הוא שלט כ-40 שנה, עד לשנת 970 לפני הספירה. אחריו מלך בנו שלמה, כ-40 שנה, ואחריו בנו רחבעם. אחרי שתי שנות שלטונו של הנכד פרץ מרד אזרחים. התקוממות מלאה, אגרסיבית, 'מרד הצפון' בשמו הספרותי, מרד מס כללי של אזרחי כל צפון ישראל, פרישה המונית מכוחות הביטחון, והתרסה התקפית מול השלטון המרכזי. ישראל הגדולה, העצמאית, בעלת הכוח החזק באזורה, התפרקה מבפנים, ונקרעה לשניים. רחבעם מלך על יהודה. ירבעם על ישראל. הריבונות הראשונה החזיקה מעמד רק 82 שנה. ב-928 לפני הספירה היא עוברת מן העולם. בעצם, אפילו פחות. אפילו 82 שנה היא לא החזיקה מעמד. 82 שנות חיים לריבונות הראשונה אנחנו סופרים מרגע תפיסתו של דוד המלך את השלטון ועד להתפרקות האימפריה… הריבונות הראשונה שרדה רק 75 שנות חיים. אחר כך נקרעה והתפצלה, אחר כך נכבשה."

אז לעניין "הריבונות הראשונה":

בחשבון אני לא כל כך טובה, אבל בהיסטוריה דווקא כן.

מהי ריבונות? על פי הגדרתו של צרור: "טריטוריה שלמה, חבל ארץ רציף, יחידה אחת, מחוקקת את חוקיה, מטביעה את כספה, חופשית לבחור את בחירתה, ואינה חייבת במס לשלטון זר."

אבל מה זה טריטוריה שלמה? מי קבע מהי הטריטוריה. גם הוותיקן הוא טריטוריה. גם ממלכת יהודה וגם ממלכת ישראל היו טריטוריות שלמות, כל אחת לעצמה עונה על ההגדרה של ריבונות. אז למה לא להגיד שריבונות ממלכת ישראל נמשכה עד שנת 722 לפני הספירה, עד שנכבשה סופית על ידי האשורים. ולמה לא להגיד שריבונות ממלכת יהודה נמשכה עד שנת 586 לפני הספירה עד שנכבשה סופית על ידי הבבלים? זה כבר משנה את כל החשבון, אם בחשבונות עסקינן. ומי קבע שדווקא ממלכת דוד או שלמה היא טריטוריה שלמה? ההבטחה האלוהית? ומי קבע שהיתה ממלכה כזאת בכלל. האם התנ"ך הוא היסטוריה מוסמכת ועל פיה אנחנו קובעים? רינו צרור מקבל את התנ"ך כפשוטו, בעוד שאנחנו מודעים היטב למחלוקות בין החוקרים על טיבה וגבולותיה של ממלכת דוד ושלמה. ובכלל, האם דוד ושלמה הן דמויות היסטוריות או פיקטיביות? איך אפשר בכלל להתייחס לסיפורי התנ"ך במונחים כגון מדינה וריבונות? אלה מונחים מודרניים שהולדתם במאה ה-19, המאה שהולידה את התנועות הלאומיות, כולל הציונות, השתמשה לראשונה בכלים מדעיים והגדירה לראשונה מונחים מדיניים. עד למאה ה-19 אין מדינות, אין ריבונות של מדינות, אין נאמנות למדינות, יש רק נאמנויות מתחלפות למלכים מתחלפים ונאמנות פחות או יותר קבועה לאל, או לממסד שמייצג אותו, שגם היא פושטים צורה ולבשים אחרת.

אם רינו צרור רוצה לעשות מחקר משווה, או רוצה לנבא לנו נבואות זעם, עדיף שיתרכז רק בנתונים היסטוריים מדוייקים יותר. אני מציעה לו לעזוב את הדוגמה של ממלכת דוד ושלמה, שאיננה נתון היסטורי ולהתרכז רק בממלכת החשמונאים. כל טיעוניו של רינו צרור על הגורמים המביאים לקריסה ולהתפוררות נכונים ומעידים על מה שקרה לממלכת החשמונאים. אבל מה שקרה בימי בית ראשון, אלה הן ספקולציות בלבד המבוססות על נתוני המקרא, שאינם היסטוריים אלא נרטיביים.

אבל יש לי הצעה אחרת לנבואת זעם, הצעה המבוססת על דברי תיאולוגים, מדינאים והוגי דעות מוסלמים. בם הם עושים מחקר משווה, אבל בין ממלכת ירושלים הצלבנית לבין מדינת ישראל.

ממלכת ירושלים קמה כתוצאה מכיבושי הצלבנים במסע הצלב הראשון בשנת 1099. מרבית משתתפי אותו מסע עזבו את המזרח התיכון, אך אלה שנשארו הקימו בו את מדינתם, שמרכזה היה ירושלים ועל שמה נקראה גם הממלכה. בימיה הראשונים של הממלכה היה מספר הצלבנים שנותרו בה זעום, ולא עלה על אלפים אחדים. הממלכה הצעירה הצליחה להתמודד עם האיום המוסלמי, הרחיבה את גבולותיה בשיטתיות, והגיעה לשיא גודלה באמצע המאה ה-12. למרות נחיתות מספרית, צבאה הנחיל תבוסה למדינות המוסלמיות השכנות.

שלא כבמולדתם באירופה, רוב הצלבנים ישבו בתוך ערים גדולות, רובן מוקפות בחומה. האוכלוסייה המקומית (מוסלמית ברובה) ישבה בעיקר בכפרים ונהנתה מאוטונומיה מסוימת. המוסלמים, היהודים והנוצרים המזרחיים הופלו לרעה בערים (בירושלים עצמה לא הותר להם להתגורר), אולם הורשו להמשיך בחייהם הרגילים באזורים הכפריים. הגנת הממלכה התבססה על שני יסודות חשובים:  צבא השדה וביצורים. צבא השדה לא עלה מעולם, אפילו בשיא כוחה של הממלכה, על 15,000 איש, ולכן הייתה חשיבות מכרעת לביצור הגבולות. מבצרים קטנים הוקמו כמעט בכל צומת דרכים חשוב ולאורך דרכי מסחר עיקריות, ופטרולים רכובים סיירו לאורך הדרכים ושמרו על הצירים.

מימון אירופי אפשר הקמת מערך ביצורים רחב היקף. אירופה העניקה גם סיוע דיפלומטי לממלכה, שאפשר את חיזוק מעמדה. בשנת 1187 עמד מספר הצלבנים על כ-100 עד 120 אלף נפש, שהיוו כשליש מתושבי הממלכה. היתר היו מוסלמים, נוצרים יוונים אורתודוקסים, יהודים, ובני מיעוטים אחרים. בשנה זו הצליח צלאח אלדין להביס את צבא הצלבנים בקרב מכריע בקרני חטין וכך בא הקץ לממלכת ירושלים הצלבנית לאחר 88 שנות ריבונות, העונה על הגדרותיו של רינו צרור.

 

היו סיבות ברורות ליציאתם של אבירים רבים למסע הצלב הראשון ולהצלחתה של ממלכת ירושלים הצלבנית: הם היו חדורים בלהט משיחי בעקבות נאומו של האפיפיור אורבן השני  (1096) שקרא להם לשחרר את הקבר הקדוש. לצד הלהט המשיחי הלהיבה אותם בעיקר האפשרות להתעשר ולכבוש נחלות חדשות. האצילים באירופה היו חסרי מעש. התפיסה הפיאודלית אסרה עליהם לעבוד והתירה להם רק להילחם. לא תמיד היה נגד מי להילחם בתוך אירופה אלא רק האחד נגד השני, דבר שהכנסייה ראתה בעין רעה. אצילים רבים התרוששו ונחלותיהם אבדו להם לטובת אצילים חזקים מהם. כאן ניתנה להם הזדמנות להילחם ולפרוק את אנרגיות הלחימה שלהם, להתעשר ולכבוש נחלות חדשות, ובתור בונוס גם מחילת עוונות גורפת. הם הצליחו לכבוש את ארץ ישראל כי השלטון המוסלמי היה חלש. הפאטמים שבירתם היתה בקהיר היו מסוכסכים עם שלטונות מוסלמים אחרים בבגדאד ובדמשק. הצלבנים הצליחו להחזיק את ריבונותם בארץ ישראל בעיקר בזכות תמיכה בלתי פוסקת מאירופה בממון ובחיילים. עד מהרה התגלו חולשותיהם: הם היו זרים ממוצא זר ולא השתלבו במרחב. הם התייחסו לאוכלוסיות המקומיות של מוסלמים, יהודים ונוצרים מזרחיים בזלזול וראו בהם נתינים סוג ב שאפשר לנצלם. הם לא למדו את מנהגי המקום, לא למדו את שפת המקום והתבצרו בתוך מתחמים סגורים ומבוצרים. נפילתם היתה רק עניין של זמן. מצביאים מוסלמית הצליחו לאחד כוחות. התמיכה מאירופה דעכה וירדה. סכסוכים פנימיים בין טוענים לכתר, בין אצילים לבין עצמם, וקיפוח והתמרמרות מצד המקומיים, כל אלה הובילו לתבוסה המוחצת בקרב קרני חטין ולנפילתה של ממלכת ירושלים הצלבנית.

לא צריך הרבה דמיון בשביל לעשות את המחקר המשווה עם מדינת ישראל והתנועה הציונית. אלה שהקימו את המדינה באו מאירופה, תרבות זרה ושפה זרה. הם לא הכירו את תנאי המקום ולא השתלבו במרחב. הם מתייחסים לאוכלוסייה המקומית בזלזול ומנצלים את כוח העבודה שלהם. הם לא לומדים את השפה ואת מנהגי המקום. הם סוגרים את עצמם בתוך חומות. הם עסוקים במלחמות אחים. הם נתמכים על ידי מימון זר (אמריקאי), ולא תמיד מובטח ים המימון והתמיכה האלה. רק צריך שהכוחות המוסלמים מסביב יתאחדו ושהתמיכה הזרה תיפסק, ושהם ימשיכו לאכול האחד את השני – ונפילתם מובטחת. ואם אנחנו רוצים דווקא חשבונות: ממלכת ירושלים הצלבנית החזיקה מעמד 88 שנים. אנחנו נותנים להם עוד 30 שנה לחורבן המוחלט, להתמוטטות הפנימית ולכיבוש החיצוני.

המסקנות והתחזית הן כמו של רינו צרור – פסימיות. אבל הגענו אליהן בדרך של מחקר משווה אחר.

ולמעשה, מה זה משנה? הסוף כבר כתוב על הקיר.