עלי בן עמרם ובני חוגו

 

בעקבות ספרם של פליישר וגיל, יהודה הלוי ובני חוגו

הרצאה לערב מחווה למלאת למשה גיל 90 שנה

 

 

א. דברי ברכה ותודה לגיל

ב. דברים על הספר יהודה הלוי בתור מקור השראה לספר שלי ושל טובה

ג. המשורר – גיבור תרבות

ד. עלי בן עמרם ושיריו

 

 

ג. המשורר – גיבור תרבות

מעיסוק מסיבי בתעודות הגניזה, תוך כוונה לשרטט את דמותה של ההנהגה היהודית בקהילות ישראל בארצות האִסלאם שבאגן הים התיכון בימי הביניים המוקדמים, נתתי את דעתי על כך שכל אנשי ההנהגה שאת דיוקנם העליתי ושרטטתי מתוך מאות מכתבים ותעודות – כתבו שירים. מהם היו משוררים של ממש, שיצרו שירים ופיוטים בעלי איכויות שיריות נדירות, ומהם שהיו בבחינת טכנאים וחורזי חרוזים על פי הכללים המקובלים בתקופתם. מעיון בשירי ה"טכנאים" עולה שכתיבה זו עלתה להם במאמץ מנטאלי אדיר, ועדיין כתבו שירים. עובדה זו משכה את עיני. בספרי התייחסתי לנושא לראשונה בקיצור נמרץ: " כל המנהיגים כתבו פיוטים, מי המרבה ומי הממעיט, לרבות המנהיגים מן הדרג הנמוך, ובעיקר החזנים, שהדבר היה חלק מתפקידם. נראה שאיש ציבור ומנהיג נדרש בין היתר להוכיח יכולת לכתוב פיוטים, אם כי לא כל כותבי הפיוטים נתברכו בכישרון כתיבה" (ברקת 1995, 67).

בספרה פיתחה פרנקל במידה מסוימת את ההבחנה המעניינת שהעליתי בספרי וכתבה: "השירה העברית שימשה שפת תרבות לקבוצת העלית. חבריה, רובם ככולם כתבו שירה, אהבו שירה והעריכוה עד מאוד. המשוררים הגדולים של התקופה היו גיבורי התרבות האמיתיים…  המקום המרכזי שניתן לשירה העברית והעיסוק האינטנסיבי בה הביאו כידוע לפריחה חסרת תקדים של סוגה זו ובכך הזינה העילית מצידה את האינטרס הציבורי והלאומי" (פרנקל 2007, 221-220).

שלב נוסף בפיתוח הרעיון מהווה את אחד הבסיסים החשובים שעליהם בניתי את ספרי החדש שעדיין לא ראה אור והוא בשלבי כתיבה ועריכה אחרונים ובו אני מציעה כי: "אין ספק שהייתה השפעה ניכרת של מנהגי החברה האִסלאמית שבתוכה חיו היהודים, השירה הערבית, ואחר כך המוסלמית, הייתה מפותחת ביותר, עוד מימי קדם-האסלאם בחצי האי ערב, והייתה חלק בלתי נפרד מאמנות כתיבת המכתבים…  נראה שכתיבת שירים למטרות כאלה הייתה, אפוא, חלק מחבילת הכישורים שעל מנהיג הקהילה, ונכבדי קהילה אחרים, היה להוכיח כדי לעמוד בלחץ הבלתי פוסק של עמידה בראש קהילה תובענית ומשגיחה. כוח משיכתה של השירה פעל בעיקר על קבוצת העילית מכוח היותה השכבה המשכילה. השירה הייתה שפת התרבות של קבוצה זו ודמויות של משוררים כמו יהודה הלוי במאה ה-12 היו גיבורי התרבות שלה".

גיל-פליישר:

חלק נכבד מן הכותבים והמכותבים המאכלסים את עולם הגניזה אנשי משכילים היו, ובאימפריה המוסלמית ההשכלה חייבה בקיאות בשירה. אנשי מעלה למדו שירים רבים בעל פה, וכשם שציטטו מן המקרא, הן בדיבורם החי והן בכתיבתם, כך ציטטו גם בתי שיר מתאימים (גיל-פליישר 2001, 69-68).

 

 

ד. עלי בן עמרם ושיריו

כמה מלים על עלי בן עמרם המנהיג, ועל היותו כתבן בלתי נלאה.

 

 

 

עלי בן מבשר   TS 24.10  ס' 19677

אחד מעשירי פסטאט, אין עליו מידע. עצם העובדה שעלי בן עמרם כותב לכבודו שיר כזה, מעידה עליו.

 

שיר חול, שיר תהילה לעלי בן מבשר. מנוקד. העתקה יפה בתבנית שירית. כתב יד ענק, ארוך קרוב ל50- ס"מ. בעמ' השני (א' לפי צורת הכריכה בספריה, אבל כאשר מדובר בדף בודד לא קל לקבוע) בקשה, פסוקים וכו'. בסוף השיר חתם את שמו. שני הצדדים כתיבת עלי בן עמרם.

נזכר: גויטיין, 'הרב', תרביץ מה, תשל"ו, עמ' 67, הערה 16.

 

ה' שמרו מכל רע .. . . . . . ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם

אֲשׁוֹרֵר שִׁיר לְאֵל שׁוֹעַל מְדוּדִים / אֲשַׁבֵּיחַ לְאֵל מוֹשִׁיב יְחִידִים

אשר תיכן בעוזו רום שחקים / [. . . . . .]ארץ על יסודים

שמו כשמו מבשר [ה]ישועה / [. . . . . .אל. . . . .]

20           והנחילו אל[ . . ] [ב]ן כמותו / רחב לבב מ[. . . ] חסדים

ור[ . . .]ה והחכמה והבין / ויראת אל במישרים יחידים

[. . .] כחק אמון אצולה / ופירושה ומכל פז חמודים

ורוב חסדו ונדבתו תמודה / לכל שואל למים עם ירודים

יחיה אל לרב עלי בר מבשר / וינחילו נבונים נחמדים

ביעלת חן כמו רחל ביפיה / אשר ילדה שני שרים נגידים

35           משובחים על עשרת השבטים / בצבאותם מלכים גם גדודים

ויכניע כל צריו ואויביו / ישימם אל לל[. . .] ב[. ]דים

[. . .]  ולא תהיה תקומה / לכל שונאיו ולדורות [. . ]ודים

ומ[ט]וב האל ירבה לו שמחות / [. . . .]ו ימיו תמודים

ראה טורי רבנא עלי בר מבשר / חקקתי[ם] צמודים לא פרודים

40           קרא אותם אדוני בחיר הדור / ויהיו לי לזכרון טוב ועדים

 

עלי החבר ברבי עמרם זל

 

 

כ"י קימבריג' TS 13 J 1.16, ע"א שיר בכתיבת ידו של עלי בן עמרם. ע"ב בארמית.

סימן: משה בר יזחקאל (צ"ל: יחזקאל) בראשי הבתים 11-1. לא ידוע לי עליו.

כנראה עשיר וחשוב על פי השיר.

הערות:

השיר מקיף עשרים בתים מחורזים בחרוז אחיד (–בים) ושקולים במשקל המרובה. שם נמענו, משה בר יחזקאל, חתום בראשי בתיו. רובו מונה את שבחי המהולל ואת עשרו ונדיבותו ומפאר את  מעמדו הרם בקרב יהודים ונוכרים כאחד. לא ברור לאיזו הזדמנות הוא נכתב.  בבית 12 מברך המשורר את נמענו שיזכה לראות בקרוב בחתונת בנו יחזקאל ושיראה ממנו נכדים. לשונות הפנייה האינטימיים אל משה וגם אל יחזקאל בנו מורים על קשרים קרובים אתם. עלי שרוי באיזה משבר ("חקקתימו וכליותי עצובים"),  ומצפה לתמיכה מן הנמען. הציפיה לגמול מובעת בסוף השיר ברמזים עדינים.

 

מְשׂוֹשׂ הַלֵּב מְאוּשָׁר בַּנְּדִיבִים / אֲבִי עַמְרָם [וְנִ]ידְבוֹתָיו מְרֻובִּים

שְׁ[מוֹ] הַטּוֹב בְּפִי כָּל הַקְּהִלּוֹת / בְּפִי פִיּוֹת רְחוֹקִים גַּם קְרֹבִים

הֲלֹא מַיִם יְרַוּוּ הָאֲדָמוֹת / וְכֵן בֵּיתָךְ יְרַוֶּוה הַשְּׁאוּבִים

בְּכָל מִקְהָל הֲלֹא אַתָּה מְשֻׁובָּח / יְהוֹדוּךָ מְתֵי דֵּעִים וְטוֹבִים

• אֲסָמֶיךָ מְלֵאִים בַּנְּעִימִים / מְפֻותָּחִים לְכָל בָּאִים וְשָׁבִים

לְךָ יוֹדוּ יְהוּדִים עִם יִשְׁמְאֵלִים / בְּמַקְהֵלוֹת דְּבֵקִים בַּאֲהָבִים

יְחַיֶּה לָךְ אֱלֹהִים רַב יְחֶזְקֵאל / אֲהוּב נַפְשִׁי עֲלֵי כָּל הַחֲבִיבִים

וְגַם תִּרְאֶה לְחֻופָּתוֹ בְּקָרוֹב / בְּשִׂמְחַת לֵב וְתֻוצַּל מִכְּאֵיבִים

וְתִרְאֶה לוֹ בְּנֵי תוֹרָה זְכָרִים / אֲשֶׁר יֶהְגּוּ בְּתוֹרַת אֵל עֲרוּבִים

• רְאֵה [טוּרַי] אֲבִי עַמְרָם חֲבִיבִי / חֲקַקְתִּימוֹ וְכִלְיוֹתַי עֲצוּבִים

ביאור:

1 אבי עמרם: כינוי ערבי שגור למי ששמו משה.

 

 

על מות ראש הגולה? יחזקיהו השני?  690 T-S 12. (סרט 19682)

כתיבתו של עלי. ניקוד מילים אחדות. קינה על מות ראש הגולה? אולי יחזקיהו השני בן דויד. בערך בשנת 1060

קטע ממכתב

מַה לַּעִיר הוֹמִיָּה שׁוֹמְמָה וּבוֹכִיָּה

מְשׁוֹטְטָה בָּרְחֹבוֹת מִיטַּרֶפֶת כֳּאָנִיָּה   [פז']

תַּחִיל תִּזְעַק בְּמַר נֶפֶשׁ בְּמִסְפֵּד וּבְגִעְיָה

כִּי פָסָה תּוֹחֲלְתָּהּ וְלֹא שָׁמְעָה שְׁעִיָה   [פז']

• מְקוֹנֶנֶת וְאוֹנֶנֶת בְּלִי דּוּמִיָּה

בְּכָל הַיּוֹם נוֹהֶמֶת בְּנֶהִי נִהְיָה  [פז']

דְּמָעוֹת מַזֶלֶת עֲלֵי אֶרֶץ חֲפוּיָה

בְּכָל בָּתֵּי מַרְזֵיחוֹת חֲשׂוּפַת רֹאשׁ וּזְרִיָּה  [פז']

עַל שַׁדֶיהָ סוֹפֶדֶת בִּרְחֹבוֹת הַקִּרְיָה

הפזמון: בְּכוּ עִמִּי בְנֵי עַמִּי וְהַרְבּוּ הַבְּכִיָה

עַל אֲדוֹנֵנוּ רֹאש הַגּוֹלָה שֶׁהָלַךְ לְאֶרֶץ מִדְבָּר וְצִיָּה

 

על הריסת/ סגירת בית הכנסת בפסטאט   קינה     TS  20/108  (ס' 19676) שנת 1039, מחלוקת שב"י ונתן בן אברהם

האספו ישראל מכל קהלכם

וקרעו לבבכם גם בגדיכם

על הריסות מיקדשי גאון עוזכם

עזבו נא הון ונוי ושפל נפשותכם

כי בטלו שירכם על מחמד עיניכם ועל מחמל נפשכם

אוי ואבוי ונהי ומספד וקינה ממרום של[ח] אש בעצמ[ותיה]

סובבו כניסת ירושלמים וספדו על חרבותיה

ושוטטו בחוצות ירוש[לים]  ובקשו  ברחובתיה

 

 

 

י[ה[ו]דה? החכם והנבון בחיר הישיבה בירבי משה יחיה  2

 כ"י פילדלפיה, דרופסי (קטלוג הלפר) 341

כתב היד קרוע בראשו ופגום מעט באמצעו. בע"א כתובה, בע"ב בכיוון הפוך טיוטות של שני שירי שבח בכתיבת עלי בן עמרם. הדף הארוך מחולק לשניים.

"י[ה[ו]דה החכם והנבון בחיר הישיבה בירבי משה יחיה", הוא אבו זִכּרי יהודה בן משה בן סֻגמאר, אחיו של לַבּראט בן סֻגמאר ובן דודו של אברהם בן דויד בן סֻגמאר. יהודה זה היה מגדולי הסוחרים במצרים ומן החשובים שבהם, אבל היה גם למדן וזכה לקבל מאחת הישיבות את התואר 'בחיר הישיבה'.

גיל, בני סגמאר, עמ' , 167-163.

עמודה ימנית

. . . .

וְהַיִּרְאָה וְהַצֶּדֶק לְבוּשׁוֹ / […] הַטּוֹב בְּרוּחוֹ הָעֲרֵיבָה

[ד…] […] […]תו הֲלֹא לָאֵל קְרוֹבָה

הֲמוֹן גִּילוֹ וְטוּבוֹ ושב וַעֲדָתוֹ / וְהַנָּקוּב בְּתוֹךְ פִּרְחֵי רְבָבָה

הֲלֹא יוֹדְעָיו יְאַוּוּ זה[…]מה / וְיַתְמִידוּ שְׁבַחוֹתָיו בְּחִבָּה

5      חֲבוּרָתוֹ בְּשִׁבְתּוֹ בק[…]רה / וְהוּא הָרֹאשׁ כְּדֶגֶל עַל מ[..]בה

{כְּפִי נַפְשׁוֹ} בְּכֹל כֹּחוֹ יְפַזֵּר הַנְּדָבוֹת / לְהַשְׂבִּיעַ לְכֹל נֶפֶשׁ רֵעֵיבָה

מְאֹד דב[…] וְאִם [..]בבים / וְנִיתָּנִים מפוזרים לְכֹל נֶפֶשׁ כְּאוּבָה

וְהַיּוֹשֵׁב בְּמִדְרַשׁ במושב הַיְּרֵאִים / וְזִקְנֵי הוֹד וְרַבֵי הַחֲטִיבָה

וכך הלאה

 

שקול ומופנה לנמען עמרם החבר ה[כהן] T –S 10 J 14.8  + CUL Or. 1081 J 64 לא ידוע.

בעייה: למי מופנה השיר? על פניו לאברהם הכהן הרופא בן פראת לפי תכנו. ואז החתימה בראשי שורות היא בעייתית. כי עלי בן עמרם לא נהג לחתום את שמו בראשי השורות, וגם עמרם אבי עלי לא היה חבר. עמרם החבר לא ידוע לנו. על פי התוכן זה צריך להיות נשיא וגאון. כתב היד הוא של עלי בן עמרם. בעייה. אולי העתקה של שיר של מישהו אחר.

 

עטרת אור בני כל אהרונים / ונזר כל פאירי הכהנים

משוש הלב וגיל כל הנפשות / מקור חכמה וים כל המבינים

רצון האל בישרות כל דרכיו / בחיר נשיא גאון כל הגאונים

מרומם הוא עלי כל הנשיאים / מהולל הוא עלי כל הנבונים

5         הלא בחר בך אחי ידידי / וגם אתה פאר כל הסגנים

חזה מפעל פעוטים גם שנואים / שנואי דת וכל התחכמונים

בקנאתם אשר תמית פתאים / בשנאתם כל [..]ם נאמנים

רדפוני תחלה במריבות / בשקריהם כמפעל הזדונים

הלמוני כמפעלם בנפשם / אשר עושים בכל ימי[ם] ושנים

[…] […] […] […]אונים