לאור הזכרונות

לאור הזכרונות

לכל אדם יש זיכרונות כספר
יומן חרוט על לוח לב שותק…
על כן אלך לאור הזיכרונות

(יחיאל מוהר)

בית החינוך לילדי עובדים ע,ש א.ד. גורדון ברחוב פרדיננד לסל 7

את כל ימי בית הספר העממי ביליתי בבית החינוך לילדי עובדים ברחוב פרדיננד לסל 7. בית הספר שלי, שמאוד אהבתי, היה תמיד במרכז העניינים ההיסטוריים שהתרחשו במדינה הצעירה שלנו. בעודי ילדה בבית הספר לא הייתי מודעת לכל האירועים ההיסטוריים שהתרחשו קירבת מקום. רק היום אני יודעת שלמעשה הייתי עדה, אם גם לא ביודעין, לצמתים היסטוריים מרתקים, לא כולם חשובים מאוד אבל כולם חלק מתולדות המדינה שבדרך ומדינת ישראל הצעירה.

ב

ברכה פולד

אמנם הייתי קטנה מאוד, אולי בכיתה א, או ב, אבל אני זוכרת שדיברו על ברכה פולד בהערצה ובכבוד. דודתי גרה ברחוב ברכה פולד, קרוב לכיכר הבימה. מצאתי עצמי שואלת למה נקרא הרחוב על שמה וכך למדתי את העובדות הבאות:

בליל וינגייט, 24 במארס 1946, השתתפה ברכה פולד כמפקדת חוליה במבצע שנועד להפגין נוכחות בתל אביב, לשבש את פעילות הצבא הבריטי ולאפשר להוריד את מעפילי הספינה" אורד וינגייט" בחוף תל אביב. חברי החוליה של ברכה התבצרו בבית ברחוב מרמורק. משוריין בריטי שסייר סביב שרונה )הקריה) הבחין בפעילות החשודה באזור, וכשהתקרב פתחה עליו באש חוליית ההגנה בפיקודה של ברכה. כוח בריטי מן המחנה הסמוך הוזעק לעזרת המשוריין. בחילופי האש נורתה ברכה פולד ונפצעה אנושות. היא נלקחה על ידי הבריטים לחקירה במשטרת יפו ורק לאחר החקירה נלקחה לבית החולים הממשלתי ביפו ובו נפטרה מפצעיה לאחר זמן קצר. גרסאות מסוימות טוענות כי ברכה פולד נורתה לאחר שנכנעה. פולד הובאה למנוחות למחרת, בחלקת ה"הגנה" של בית הקברות בנחלת יצחק. הלווייתה הפכה להפגנת מחאה ענקית נגד מדיניות הבריטים להגבלת העלייה לארץ ישראל.

מקאם עבד אל-נבי. ברקע נראה "הבית המשוגע" צלם ותאריך לא ידועים. תודה לשמוליק תגר. מתוך

תל.אביב.פדיה – האנציקלופדיה העירונית

בית הקברות המוסלמי

כשהייתי בכיתה ב לא היה מקום במבנה בית הספר, ולכן שכרו מבנה זמני שהכיל כיתה אחת, סמוך לשכונת מחלול שעל שפת הים. ( מַחְלוּל הוא מושג משפטי בדיני הקרקעות באימפריה העות'מאנית. משמעותו היא התנהגות משפטית לא-הולמת, או שימוש לרעה, בקרקע מסוג מירי (קרקע שהיא רכוש הממשלה).שכונת מחלול הייתה שכונת פחונים  לאורך חוף תל אביב כ-500 מטרים על מצוק הכורכר במקביל לרצועת חוף הים. זה היה מקום מגורים ארעי לעולים חדשים. הם תפסו את רכס הכורכר לפי כוחם, בשיטת ה'חאפ' (יידיש: לחטוף), שהיה לשם נוסף לשכונה. כל אחד יכול היה לקושש "ליפטים" (ארגזים) וקורות עץ שנפלטו מהים ולהקים צריף על צוק הכורכר ללא רישיון וללא תשלום). בין הכיתה שלנו לבין שכונת מחלול הפריד מגרש חול גדול. שם היינו משחקים הקפות, מחניים הגדול ומחניים הקטן (שנקרא גם אחד באמצע). מצוק הכורכר ושפת הים היו במרחק צעדים. כל המדרון היורד אל הים היה מנוקד בפרחי חבצלות החוץ ומשטחים שלמים של אהל האצבעות שאנחנו קראנו לו נר הלילה. פרחיו הצהובים ניקדו את המדרונות המשתפעים אל הים. הרחק צפונה השתרע מחנה יונה. כיום שוכן מלון הילטון על חלקו הדרומי של המחנה. בין מחלול למחנה יונה השתרע בית הקברות המוסלמי. בראש גבעת הכורכר של בית הקברות נמצא קבר קדוש מוסלמי. בית הקברות השתרע על שטח נרחב ממש מצפון למגרש החול שעליו שחקנו. המקום שהיה קצת מסתורי בעינינו, קבר השיח' והקברים הפזורים, הצית תמיד את דמיוננו. היינו בני שבע , בכיתה ב. ערבים היו אלמנט מורכב. מצד אחד גדלתי כל ילדותי בשכונה קטנה מוקפת בכפרים ערביים. שיירות גמלים היו עוברות תדיר ברחוב האחד של "שכונת הפועלים" שלנו. לאמי הייתה כובסת ערבייה שבאה מכפר סומיל הסמוך לעזור לה בכביסת המצעים. אם אמי הייתה רואה כלב משוטט היא הייתה צועקת עליו בשתי המלים הערביות היחידות שהכירה: רוּח מינוֹן (לך מכאן). רק לערבים היו כלבים. לנו היהודים פליטי אירופה, לא היו כלבים. בית הקברות המוסלמי, שהיה נטוש, ריתק אותנו והפחיד אותנו. נהגנו לשחק מחבואים בין מצבותיו, אבל תמיד היה גם חשש נסתר בלב, מי יודע מי יבוא לשם פתאום. על חווייה מפוקפקת שקרתה לי בין מצבותיו כבר סיפרתי במקום אחר.

קהל צופה מבית הקברות המוסלמי עבד אל-נבי באוניית האצ"ל אלטלנה העולה באש. צילום הוגו מנדלסון, 1948. תודה לעידו ששון. מתוך תל.אביב.פדיה – האנציקלופדיה העירונית

פרשת אלטלנה

אָלטָלֶנָה הייתה ספינה שנרכשה על ידי האצ"ל בקיץ 1947 והפליגה לישראל ביוני 1948 כשהיא מובילה על סיפונה כ-930 עולים, ציוד צבאי רב וציוד רפואי. הספינה הגיעה לחופי ישראל כחמישה שבועות לאחר קום מדינת ישראל וכשלושה שבועות לאחר שארגון האצ"ל הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב במסגרת צה"ל. במהלך המשא-ומתן, שהתקיים טרם הגעת הספינה לחופי ישראל בין הנהגת האצ"ל בראשות מנחם בגין לבין נציגי ממשלת ישראל, התגלעו חילוקי דעות קשים בשאלה לאן יועבר הציוד הצבאי שעל הספינה. לאחר הגעת "אלטלנה" לחופי תל אביב בליל 22 ביוני, נעשו ניסיונות נוספים להגיע לעמק השווה אבל ללא הועיל. בבוקר התחדשו חילופי האש, ובשעות אחר הצהריים הורה הפיקוד העליון של צה"ל על הפצצת הספינה, היא הופגזה ועלתה באש, ונותרה שרופה על שרטון מול חופי תל אביב.  אנו, הילדים בכיתה ג, לא ידענו דבר וחצי דבר על הפרשה שטלטלה את המדינה, אבל שמענו את חילופי היריות בין כוחות האצ"ל על הספינה ואחר כך את קולות הפיצוץ לאחר שהספינה הופגזה. רצנו לחוף הים וראינו את הספינה עולה באש. הספינה בערה במשך כמה ימים ולאחר מכן ניצבה כאנדרטה שרופה ודוממת. ילדי הכיתות הבוגרות התחרו בשחייה מי יגיע מהר יותר אל שלד הספינה. אלטלנה הייתה במשך זמן רב מטרה לתחרויות שחייה ולאתגר לילדים הבוגרים. לא ידענו שכמעט פרצה מלחמת אחים בגלל הספינה הזאת.

 

אנדרטה לאלטלנה בחוף בוגרשוב

בריכת "שושנות המים"

גן מאיר

בדרך לסבא וסבתא שלי, שגרו ברחוב גאולה, היינו אמי ואני עוברות דרך גן מאיר, דרך קיצור כזאת. אהבתי מאוד לעבור דרך גן מאיר. הגן היה נעים והייתה בו בריכת מים זרועה במה שנהגנו לכנות "שושני מים", ודגי זהב שטו בינות לצמחים. הייתה בו בימה מוגבהת שנועדה לתזמורת שהייתה מנעימה את זמנם של מבקרי הגן. אמי עבדה בבית ויצ"ו שהיה סמוך לגן מצדו הצפוני. היא לקחה אותי אתה לעבודה ואחר כך היינו צועדות דרך גן מאיר לרחוב גאולה לבקר את סבא וסבתא. כך התנהלו הימים עד שקרה הרצח בגן מאיר שהסעיר את כל המדינה. זה היה בשנת 1949, כשהייתי בת עשר בערך, ערה מאוד למתרחש. בלילה הוא טיילו בגן אח ואחות מאותו אב, דניאל פקטורי, מוזיקאי ומלחין שהתגורר בגן שמואל, ואחותו מאב, נעמי שטיין. באותו זמן שוטט בגן אדם בשם יעקובוביץ. הוא רצח את דניאל פקטורי ואנס את אחותו. הפרשה הזאת הפכה בבת אחת את גן מאיר ממקום שתענו גל לטייל בו למקום אימה וזוועה. אני לא עברתי יותר דרך גן מאיר. עד כמה שידוע לי עד היום לא נפתרה סופית התעלומה מי היה באמת הרוצח ומה הייתה זהותו האמתית. אדם בשם יעקובוביץ נמצא אשר ואחר כך זוכה. יש להניח שתעלומה זו לא תיפתר עוד. על כל פנים, גן מאיר הפך עבורי באחת מגן "מאיר" לגן חשוך ומפחיד.

הבמה בגן מאיר

בן ציון סמוכה

כשהיינו בשכונה ובתנועה נהגנו לשיר שיר משונה שאף פעם לא ממש הבנתי מה הוא אומר: "אין כמוך בן ציון סמוכה, או או או או או או או אונס ילדות קטנות".

ב-14 בפברואר 1953 , כשהייתי בת 13 בערך, שלחה גברת לוין את בתה רחל שהייתה בת ארבע וחצי, לקרוא לאביה שהיה אצל ידיד בקרבת ביתם, ומאז לא נראתה הילדה. המשטרה הוזעקה והחלו חיפושים בסביבה. כעבור יומיים הבחין טייס שהשתתף בחיפושים בכתם אדום בשדה ליד חיריה. כיוון שידעו שהילדה לבשה מעיל אדום הוזעקו המחפשים ומצאו את המעיל האדום ולידו גופתה של הילדה שנרצחה במהלומה של חפץ קהה על גולגולתה, לאחר שנאנסה. בקרבת מקום נמצא מפתח שוודי שהיה כלי הרצח. לאחר חיפושים נמצא חשוד בשם בן ציון סמוכה. השם הפך מיד לשיר בפינו, וכך נשאר גם לאחר שהתברר שסמוכה אינו אשם ונמצא אשם אחר בשם ויקטור מיזאן. הוא נמצא אשם למרות שנקבע שאינו שפוי. אנחנו המשכנו לשיר בהתלהבות "אין כמוך בין ציון סמוכה…" אבל לימים התברר לי ששמותיהם של החשוד ברצח, בן ציון סמוכה והרוצח ויקטור מיזאן הוכנסו על ידי הצנחן מוטקה קידר, לשיר שמילותיו "אין כמוך, בן ציון סמוכה! ויקטור מיזאן – יופי של זַיָּן!". מהצנחנים התפשט השיר ברחבי ישראל, כשיר וריקוד הורה. אנחנו שרנו כל מיני דברים בלי לדעת באמת מה אנחנו שרים.

ויקיפדיה

מתוך ויקיפדיה

מדורות ל"ג בעומר

כל שנה נהגנו, ילדי השכונה, להדליק מדורה בל"ג בעומר. קדמו לכך כמובן ימים של איסוף חומרים דליקים, קרשי בניין, ענפים דליקים, כל סמרטוט בא בחשבון. ערמנו את כל החומרים על מגרש ריק בקצה השכונה ליד "ההר, גבעה קטנה שקראנו לה "ההר", והתכוננו בהתלהבות ליום הגדול. הבעיה הייתה בכל שנה את מי נשרוף השנה. נוהג שבעולם היה להציב בובה בראש המדורה ולכנות אותה בשם צורר ישראל. כשהיינו קטנים בכיתה א, קראנו לה בתמימותנו "המן" ושרפנו אותו בחדווה גדולה. אבל כשגדלנו קצת התחלנו להכיר צוררים עכשוויים יותר. הראשון שבהם היה כמובן היטלר. אותו שרפנו במהלך השנים הבאות. אבל עם התגברות המאבק על העצמאות וסיום המנדט הבריטי מצאנו את עצמנו, ילדי השכונה, צועקים בקול: "מדינה עברית, עלייה חופשית, ניצחון להגנה, סירחון לממשלה!" ב- 13 בנובמבר 1945, פרסמה ממשלת בריטניה את "הכרזת בווין", המטילה מגבלות על עליית יהודים לארץ ישראל. ההכרזה פורסמה בשיאו של משבר הפליטים היהודים בעקבות מלחמת העולם השנייה באירופה, וזעזעה את היישוב. ההכרזה הזאת הייתה כלולה ב"ספר הלבן", אחד מאותם מסמכים שממשלת בריטניה פרסמה. בווין, שהיה שר החוץ של בריטניה, ייצג עבורנו את כל הרוע שבעולם. אין פלא איפה, שבמשך שנים מספר, במסגרת מאבקם של ילדי השכונה בממשלה הבריטית, שרפנו את בווין בל"ג בעומר.

ההפגנה נגד הספר הלבן (זלוטן קלוגר לע"ם)