אשכנזים, מזרחים ועוד מרעין בישין

 

יהודים מהרי האטלס בתחילת המאה ה-20

יהודים מהרי האטלס בתחילת המאה ה-20

אני יושבת משתאה מול גל התכניות בטלוויזיה, הכתבות בעיתונות, המהומות ברחובות, הבדיחות במסיבות רעים והטוקבקים הארסיים ברשתות החברתית -שכולן עוסקות רק בדבר אחד: בשד העדתי הזה, שיצא לו מהבקבוק וממאן לחזור אליו. נראה שכל העולם עסוק רק בדבר אחד: אשכנזים ומזרחים, אתיופים וערבים, לבנים ושחורים, כולם נגד כולם, כולם שונאים את כולם, יש המקופחים, יש המסכנים, השחורים, ויש המתנשאים, העשירים, בעלי זכויות היתר, הלבנים, שהם מקבלים את כל פרוסות העוגה הטובות, בשעה שהאחרים המקופחים נשאר להם רק ליילל ולהתבכיין.  וכשכל זה מתרחש מול עיניי המשתאות, המוח הדקדקני שלי אינו נותן לי מנוח והוא שואל כל מיני שאלות מוזרות.

למה מזרחים? מי הם המזרחים? בסדר, נגיד שתימן היא במזרח. עירק היא גם במזרח. אני מוכנה לעשות לכם הנחה ולהגיד שסוריה ומצרים הן במזרח. אבל מה עם מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה? האם הן במזרח? הרי לאורך כל ההיסטוריה נודעו מחוזות אלה בשם המפורש המערב, ובערבית המגרב. בכתבי הגניזה המשקפים את יהודי אגן הים התיכון במאות 14-11 מדברים על המהגרים מתוניסיה למצרים בכינוי מגרבים, והם נחשבים לאליטה שבאליטה. בירושלים של המאה ה-16 היתה קבוצה של מוגרבים, יוצאי המגרב, מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה, והם הסתכלו בזלזול על הקבוצה שבאה מאשכנז. ותיכף נעסוק גם בסוגייה הזאת של אשכנזים.

מסקנת ביניים היא שהמזרחים אינם אלא מערבים. אז למה קוראים להם מזרחים?

חתונה יהודית במקנס במרוקו (1839). הציור מוצג במוזיאון הלובר בפריז

חתונה יהודית במקנס במרוקו (1839). הציור מוצג במוזיאון הלובר בפריז

למה אשכנזים? אשכנז היתה כינוי שנתנו היהודים בימי הביניים למחוזות גרמניה וצרפת, כינוי שאול מבראשית י, "לוח העמים". יהודי גרמניה ומערב אירופה היו אשכנזים. אגב, שמתם לבכם לעובדה שמי ששם משפחתו הוא אשכנזי, חזקה עליו שמוצא משפחתו ספרדי? אז מה הולך פה? פשוט מאוד. כשיהודי גר במחוזות אשכנז, אין טעם לכנותו אשכנזי, כי שם כולם אשכנזים. אבל אם יהודי עובר נניח לספרד, והוא האשכנזי היחיד בחברה שכולם ספרדים, מכנים אותו אשכנזי, ולעתים אפילו מתוך זלזול והקטנה. אז אשכנזי כזה שנשאר בספרד נשאר מכונה אשכנזי עד היום הזה, וצאצאיו שהם ספרדים לפי המיון החברתי הקפדני הנהוג  בימינו – נקראים בשם המשפחה אשכנזי.

יהודים פולנים בלבוש טיפוסי - המאה ה-17 (למעלה), המאה ה-18 (למטה)

יהודים פולנים בלבוש טיפוסי – המאה ה-17 (למעלה), המאה ה-18 (למטה)

אז אשכנזים הם היהודים שחיו בגרמניה ובצרפת, או במלים אחרות במערב אירופה. אבל כל מיליוני היהודים שחיו בפולין ובמזרח אירופה נקראו בפי יהודי המערב בכינוי המזלזל אוסט יודן, כלומר יהודים מזרחים. יהודי גרמניה לעגו ליהודי פולין, ראו אותם בתור נחותים מהם, זלזלו בהם ולא קיבלו אותם. אז למה יהודי מזרח אירופה, שהם המזרחים האמיתיים, הפולנים בעיקר, מכונים היום אשכנזים? הרי הם מעולם לא היו אשכנזים ולא התקבלו לאליטה של האשכנזים. פתאום הם האשכנזים המתנשאים, הלבנים, העשירים והמזלזלים? הם תמיד היו העניים, הבורים, הנחותים השמרנים לעומת יהודי מהערב המשכילים, הנאורים והמתבוללים למחצה. בקיצור עוילם גוילם.

ציור של משפחה צ'וקצ'ית

ציור של משפחה צ'וקצ'ית

המוח המעצבן שלי ממשיך לחפור ואומר לי: בכל חברה אנושית קיימת הירארכיה. ביקרתי בהרבה מקומות בעולם, ותמיד ראיתי את ההירארכיות האלה באות לידי ביטוי גלוי או סמוי. כשהייתי בשליחות בטשקנט, אוזבקיסטן, דיברתי עם תלמידיי היהודים שלמדו עברית והתכוננו לעלות לארץ על הנושא הזה. והם אמרו לי כך: אצלנו באוזבקיסטן ההירארכיה החברתית היא כזאת: בראש הסולם מבחינת הפיקחות, היכולות האינטלקטואליות והמעמד בחברה עומדים הרוסים שהגיעו מרוסיה לאוזבקיסטן, וגם בתוכם בולטים היהודים שבאו מרוסיה – הם הלבנים. מתחתיהם בסולם ההירארכי בסולם נמצאים היהודים המקומיים, הבוכרים, הם יותר כהים. מתחתיהם נמצאים האוזבקים, הם פחות אינטליגנטים, פחות נחשבים וגם יותר כהים. האחרונים בסולם הדרגות נמצאים הצ'וקצ'ים (צ'וקצ'ים הם עם השוכן בצפון-מזרח אסיה, בחצי האי הצ'וקצ'י. במבנה גופם ובצורתם הכללית דומים בני השבט הצ'וקצ'י לעמים המונגולואידים של צפון מזרח אסיה, אך יש בהם גם מאפיינים הקרובים יותר לאינדיאנים של צפון אמריקה, בגון עורם ובמבנה עיניהם).

עובד תאילנדי בחקלאות

עובד תאילנדי בחקלאות

אז אינני רוצה לנקוב בשמות, אך לכל חברה יש את הצ'וקצ'ים שלה. בעיקר מתבטא הדבר בארצות הגירה אופייניות כגון ארצות הברית וישראל. כל גל הגירה חדש נועד בראשית התאקלמותו להיות הצ'וקצ'ים התורנים, עד שמגיע גל חדש של הגירה. ועוד רז אחד לכם אגלה: בכל החברות האנושיות השחור נחות. ככל שאדם שחור יותר כך הוא נחות יותר. גם בקרב השחורים, מי שבהיר יותר, נעלה יותר, ומי ששחור יותר נחות יותר. בדיקה קצרה בקרב כל החברות הסובבות אותנו תגלה לכם חיש קל את התופעה הזאת. האם שאלתם את עצמכם למה הפועלים התאילנדים עוטפים את עצמם בשכבות על גבי שכבות בצאתם לשמש, עד כדי כך שרק עיניהם מבצבצות? זה כדי למנוע מעצמם השתזפות יתר שתגרום לעורם להיות כהה יותר ויוריד ממעמדם החברתי.

ציור נוצרי,המלאך רפאל מבשר על תחייתו של ישו

ציור נוצרי,המלאך רפאל מבשר על תחייתו של ישו

מספרים על האפיפיור גרגוריוס הראשון (מת 604), איטלקי ים תיכוני במוצאו ובמראהו, שיצא פעם לשוק והתהלך לו בשוק העבדים. ראה פתאום חבורה של עבדים למכירה – כולם גבוהים, בהירי עור, שערם בהיר ועיניהם כחולות. הוא עמד משתאה מולם. מעולם לא ראה אנשים כאלה. האנשים שהוא הכיר היו כולם איטלקים, ים תיכוניים כהים בעלי שער כהה ועיניים כהות. שאל האפיפיור: מי אלה. ענו לו: אלה אַנְגְלִים (האנגלים בראשית המאה השביעית עדיין לא התנצרו, נתפסו בתור שבויים ונמכרו לעבדות). ואז אמר האפיפיור: אלה לא אַנְגְלִים, אלה אַנְגֶלִים ׁכלומר מלאכים).

אפריקה השחורה

אפריקה השחורה

הסבר אפשרי לתופעה האנתרופולוגית המעניינת הזאת שבהיר הוא נעלה יותר לאורך כל ההיסטוריה האנושית אפשר למצוא בעובדה שמוצא האדם מאפריקה. בני האדם היו כהים תמיד. רק כשהגיעו קבוצות נודדות קטנות לצפון הקר, התחוללו בהם במהלך מאות השנים שינויים גנטיים בהתאם לאקלים: עורם, שערם ועיניהם נעשו בהירים יותר. אבל קבוצות אלה תמיד היו נדירות יותר לעומת הרוב הכהה. ולכן עד היום "גברים (בעיקר כהים) מעדיפים בלונדיניות".

אז אם השחורים בעצמם מפלים לרעה את השחורים ביניהם ומעריצים את הבהירים, למה שהבהירים עצמם לא יעשו זאת?

פוסטר הסרט "לול"

פוסטר הסרט "לול"

נחזור לארצות הגירה ולגלי הגירה. אמרנו כבר שגל ההגירה האחרון הוא השעיר לעזאזל של כל הגלים שבאו לפניו (בעיקר אם הוא כהה יותר) שגם הם בתורם היו שעירים לעזאזל. להמחשה כדאי לשוב ולראות את המערכון המדהים של אורי זוהר ואריק איינשטיין, "עולים חדשים", שהוצג במסגרת התכנית לול בטלוויזיה בשנות ה-70 ועדיין אקטואלי מאוד עד היום. אז מה הפתרון שנציע לאחינו האתיופים, שהיום הם הגל האחרון הסובל מהקיפוח ומהזלזול? יש שני פתרונות אפשריים: הראשון הוא להתאזר בסבלנות. זה יעבור. ובעוד חמישים שנה אף אחד לא יזכור את זה. השני הוא לדאוג לגל עלייה חדש, כהה יותר,  שיגיע לארץ ויתפוס את מקומם. אבל רגע, הרי כבר יש גל כזה, אמנם לא עלייה, אמנם לא רשמי, אבל העובדים הזרים מסודן ומאריתריאה ממלאים יפה מאוד את הפונקציה של השעיר לעזאזל החדש.

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב / צילום: רויטרס

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב / צילום: רויטרס

ואם אחינו האתיופים חושבים שמחאות חברתיות וסידרת דרישות לממשלות ולמוסדות יתקנו את המעוות, יש לי חדשות בשבילכם: זה לא עובד ככה. הבטחות וועדות תקבלו בלי סוף. סחבת של שנים תקבלו בלי סוף. בסופו של דבר הכל יסתדר בדרך הטבעית. ועל הדרך הטבעית אדבר מיד.

אני חוזרת לרישא של דבריי: למה מזרחים ולמה אשכנזים? מי טבע את המונחים האלה ומתי נתקבעו? שהרי יש בהם שיבוש היסטורי ברור ולא מובן.

להערכתי "מזרחים" הוא כינוי חדש יחסית, שנוצר רק במדינת ישראל לאחר גלי העלייה של שנות החמישים. מעניין לדעת למה המזרחים האמיתיים שהם יהודי מזרח אירופה, תייגו את יהודי המגרב בתווית של מזרחים. ייתכן שהעולים ממזרח אירופה, הפולנים בעיקר, שהיוו את התשתית הממסדית ואת ההנהגה שהקימה את היישוב והמדינה, ועדיין נשאו על עצמם את מכוות האוסט יודן המזלזלת, לא היו בטוחים בעצמם ובמעמדם, והעבירו את התגית הזאת לחלשים מהם, מקרוב באו. וכך כינו אותם מזרחים, למרות שלמעשה הם היו מערבים. מן הצד האחר, הקבוצות החלשות החדשות הפנימו את התיוג הזה והשתמשו בו גם הם כלפי עצמם. לעומת זאת, שמחו המזרח אירופאים לכינוי החדש שבו נתכנו – "אשכנזים". הכינוי הזה פיצה על מאות שנים של הרגשת נחיתות לעומת יהודי המערב, תחושה שנבעה מהזלזול מצד יהודי המערב, האשכנזים ה"אמיתיים".

עלייה לא לגאלית מאירופה לארץ ישראל

עלייה לא לגאלית מאירופה לארץ ישראל

ומכאן ואילך – המלחמה נטושה. ווסווסים, צ'חצ'חים, שוורצעס, פרענקים. בדיחות על הפולנים, בעיקר על הפולניות, האמא הפולנייה הנודעת לשמצה עם הגפילטע פיש והרגל הקרושה והקור הנודף ממנה "ואני כבר אמות לבד, בחושך" – לעומת האמא המרוקאית החמה והדשנה שיודעת לפתוח שולחן ולהכין אוכל מנחם (כמו שאומרים היום בתכניות בישול פלצניות), ולארח את כל העולם. וכך קלישאות עד אין סוף ועד אין קץ ואין תכלה ויותר מידי שנאה ועוינות וקצף הניתז מהשפתיים.

גאוות מרקש. טאג'ין חרס (צילום: דודו אזולאי)

גאוות מרקש. טאג'ין חרס (צילום: דודו אזולאי)

 

גפילטע פיש

גפילטע פיש

את חטאי אני מזכירה היום – אני פולנייה, אשכנזית, לבנה, אקדמאית, אתיאיסטית, שמאלנית ולהגביר חטא על פשע גם קיבוצניקית. אני אוהבת מוסיקה קלאסית ובעיקר אופרות ומתעבת את הזמר הים תיכוני (פעם קראנו לזה מוסיקה מזרחית אבל היום זה לא תקין פוליטית). אני אוהבת תיאטרון וספרות קלאסית, ומתעבת כל מה שמריח מאמונות עממיות ומפולחני קדושים למיניהם (פעם קראנו לזה אמונות תפלות אבל היום זה לא תקין פוליטית). לכן מטבע הדברים זה עושה אותי למתנשאת, לגזענית, לאטומה לרגשות העם, ל"סמולנית" נתעבת ולמטרה לטוקבקיסטים מורעלים שלדעתי אפילו מוכנים להרוג אותי, אם להאמין למה שהם כותבים בעילום שם (בדרך כלל משובש בשגיאות כתיב).

אמהות וילדים בדואים, בתמונת פוטוכרום מסוף המאה ה-19 של הצלם הצרפתי פליקס בונפיס

אמהות וילדים בדואים, בתמונת פוטוכרום מסוף המאה ה-19 של הצלם הצרפתי פליקס בונפיס

בסדר. אז נניח שאני כזאת כמו שכל הטוקבקיסטים רואים אותי. אז תארו לכם שאני נכנסת לכיתה של סטודנטים. כן, אני מלמדת באקדמיה כבר הרבה שנים. אני הרי אשכנזייה מתנשאת ומטבע הדברים אני צריכה להעדיף את האשכנזים והשמאלנים על כל היתר ולהפלות בין המעמדות וגם לרדת על כל ה"שוורצעס" האלה. אבל יש בעייה. כבר נורא קשה להבחין בין הסטודנטים, מי לבן ומי שחור, מי מזרחי ומי אשכנזי, מי דתי, ומי חילוני, מי מסורתי ומי אתיאיסט (לצערי אין הרבה כאלה), מי ימני ומי שמאלני. מוזר לי מאוד מה שקורה, אני בדרך כלל פשוט אוהבת את כולם, בעיקר את אלה שמשקיעים בלימודים ועיניהם בורקות והם שואלים והם משתתפים והם קוראים והם מתעניינים. זה מאוד מתסכל שאני לא יודעת את מי להפלות ושאין היום סימנים ברורים. איך אני אדע את מי לסמן ואת מי להכשיל אם אני לא מבחינה ביניהם.

אוטו דה פה של קתרים בניהולו של דומיניקוס הקדוש המתואר בציור משנת 1475

אוטו דה פה של קתרים בניהולו של דומיניקוס הקדוש המתואר בציור משנת 1475

ומכיוון שאני היסטוריונית זה מיד מזכיר לי סיפור, שאם הוא לא אמתי, הוא לפחות מעניין. האפיפיור אינוקנטיוס השלישי (מת ב-1216) החליט לצאת למסע צלב נגד קבוצה נוצרים מיוחדת ששכנה באזור לנגדוק שבדרום צרפת. הקבוצה הזאת שקראה לעצמה קתארים, הציעה דרך אלטרנטיבית לנצרות הממוסדת, ומכיוון שחבריה היו אצילים עשירים ובעלי השפעה, ראה בהם האפיפיור איום על קיומה של הכנסייה וקרא למלך צרפת פיליפ אוגוסט לצאת למסע צלב נגדם כדי להשמידם. המלך סירב לקחת חלק המסע הצלב הזה ובמקומו יצא בראש הצבא סימון הרביעי דה מונפור. בשנת 1209 צר צבאו של דה מונפור על העיר בזייה, שהיתה מרכז קתארי חשוב. תוך כדי מצור התלבט אחד מסגניו בשאלה חשובה: בעיר ישבו גם נוצרים קתולים, שלא היו קתארים. הסגן לא ידע איך יבדיל בין הקתארים והקתולים, ואיך ידע לא להרוג קתולים אלא להרוג רק קתארים. ענה לו דה מונפור: תהרוג את כולם. כשהם יעלו לשמיים אלוהים כבר ימיין אותם.

היהודי זיסקינד פון טרימברג, חובש כובע יהודים.

היהודי זיסקינד פון טרימברג, חובש כובע יהודים.

עכשיו ארשה להיות קצת ציניקנית, ואקווה שתבינו את דבריי ברוח שבה הם נאמרים. אחרת בוודאי תסקלו אותי באבנים. אז איך אבדיל בין הסטודנטים מי מהם מזרחי ומי אשכנזי, כדי להפלות ביניהם כראוי למתנשאת כמוני. למזלי, יש כמה סטודנטים אתיופים, שבהם קל עדיין להבחין. ולמזלי הרב יותר יש סטודנטים בדואים, בעיקר הבדואיות, שקל להבחין בהם. ואז אני יכולה בשמחה להפלות אותם (לרעה או לטובה, תלוי). אבל גם שם יש לי הפתעות. זה מאוד מתסכל. והכי מעצבן זה שאני רואה סטודנט או סטודנטית שמנשקים מזוזה ואני אומרת לעצמי: את אלה אני מסמנת. ופתאום מתברר שהם הסטודנטים הכי מבריקים והכי פתוחים וליברלים בכיתה. וזה מאוד מבלבל. ואם יורשה לי להמשיך בקוו הציני, אסתמך שוב על הידע ההיסטורי שלי ואבקש שאזרחי ישראל, ובעיקר הסטודנטים שלי, יענדו סימנים מבחינים, כדי שנדע ברחוב מיהו מי. כך נהגו באופן תיאורטי הביזנטים ביהודים, כך נהגו באופן תיאורטי המוסלמים ביהודים, בנוצרים ובעובדי האש, כך נהגו באופן תיאורטי הנוצרים הקתולים ביהודים. אני מדגישה באופן תיאורטי, כי במציאות זה לא ממש עבד. היו תקופות שבהם הקפידו על כך וברוב התקופות לא ממש הקפידו על כך וכולם הסתובבו ברחוב ללא סימנים מבחינים. אני מבקשת בכל לשון של בקשה לא להכניס לחגיגה הזאת את הטלאי הצהוב שהנאצים אילצו את היהודים לענוד. הם אמנם למדו את הפטנט ממה שהיה מקובל בימי הביניים, אבל אצלם הדברים עבדו קצת אחרת. יש הבדל עקרוני בין האנטישמיות של ימי הביניים, שביקשה לנצר את היהודים, לבין האנטישמיות המודרנית, שביקשה להשמיד את היהודים.

יהודים בגאורגיה "מנשקים" את המזוזה לפני כניסתם לבית הכנסת.

יהודים בגאורגיה "מנשקים" את המזוזה לפני כניסתם לבית הכנסת.

ומה שאני רוצה להגיד בסך הכל זה שכולנו בני אדם, כהים ובהירים, דתיים וחילוניים. וכמו שאני לא יודעת להבדיל מיהו מי, והסטודנט נבחן אצלי על פי תשוקתו ללימודים וההשקעה שהוא משקיע בהם, כך לדעתי גם החיים במדינה מתנהלים. אז מספיק כבר עם כל הבכי והנהי והקיפוח והנחיתות וההתנשאות וההפגנות וכל השטויות האלה. הדברים האלה קיימים בכל חברה בעולם ובכל תקופה בהיסטוריה ויש להם תהליך טבעי ואיטי משלהם. סבלנות יקיריי, בסופו של דבר הכל יסתדר. לא כדאי לבזבז יותר מידי אנרגיה על שנאה ורגשות קיפוח. תשאירו את זה לפוליטיקאים. אתם עוד לא מבינים שקיפוח הוא כלי פוליטי ממדרגה ראשונה ושהפוליטיקאים עושים בכם שימוש כדי לשריין לעצמם מעמד וכיסא. אז למה אתם נותנים להם?

2 comments

  • יובל הלפרין

    הכינוי "מזרחים" הוא אכן מומצא ולא תואם את המציאו אך הוא לא נוצר במדינת ישראל ולא נגע רק ליהודים. הכינוי" "המערב" נובע מתפיסה אירופוצנטרית שעוד הרודוטוס משתמש בה בעת מלחמות יוון-פרס. אירופה היא "מערב" כי הגישה הכי נוחה לשכניה הייתה דרך המצרים במזרחה – הבוספורוס והדרדנלים, במקום שהיום נמצאת איסטנבול. אבל "מזרח", כמו "ברברים", הפך לכינוי לכל מי שלא "אירופה". בעת המודרנית מפות הצי הבריטי חילקו את "המזרח" לשלושה חלקים: המזרח הקרוב (הבלקן), המזרח התיכון (העולם הערבי), המזרח הרחוק (מהודו עד יפן). ושימו לב שגם "ערבים" הם אותו שורש של המילה "מערב"; אבל אירופה הקולוניאלית זיהתה אום כ"מזרח" כי אז כל העולם הערבי היה בשליטה פורמלית של הח'ליף באיסטנבול ("הסולטאן העות'מאני") שממערב לאירופה – וצפון אפריקה נחשב רק "הרחבת סְפר" של העולם הערבי שנמצא ממזרח לאירופה. והכינוי "עדות המזרח" לגבי יהודי ארצות ערב והאסלאם היה קיים לפחות מאז המאה ה-19 – כשיהודי אירופה ראו עצמם כפטרונים ומליצי יושר של יהודים אלה בפני הממשלות של הארצות הקולוניאליות שהחלו משתלטות על ה-מזרח- התיכון. בביטוי זה השתמשו עוד כרמייה ומשה מונטיפיורי וכו'.

  • יובל הלפרין

    ובינתיים קראתי את ההמשך והוא מזעזע, אם לא מביש.
    דברים לא "מסתדרים מעצמם". דווקא בגלל נטייתנו ה"טבעית" לגזענות – היא תידחק לשוליים רק אם ייתנו לה כמה בעיטות. בארצות הברית ההפרדה הגזעית לא הסתדרה באופן "טבעי". גם בדרום אפריקה לו. אני מציע לאחינו האתיופים שלא יתייאשו. בעניין מאבק ציבורי לשוויון – מה שלא ילך בכוח ילך ביותר כוח. וכוח הוא לא שרירים ולא אקדחים אלא כוח ציבורי. תמשיכו להפחיד את הגזענים בעזרת מאסות, צעדות, הפרעה ל"סדר הציבורי" וערעור על הסדר הקיים שבראש ובראשונה הוא הפקעת מונופול השימוש בכוח מהכוחות הסדירים (משטרה וכד'). הכת השלטת חוששת מזה ולכן זה מה שיכופף לה את היד.

השאר תגובה