הסוחרים היהודים הרד'אנים

הסוחרים היהודים הרד'אנים: בחינת תפקידם במסחר והשפעות מקומיות ועולמיות

הרד'אנים היו סוחרים יהודים שקישרו את המסחר הבינלאומי בין אירופה הנוצרית למזרח התיכון המוסלמי והמזרח הרחוק מן המאה השמינית לספירה ועד למאה האחת-עשרה בקירוב.

מבוא

עם שקיעתה של האימפריה הרומית בימי הביניים המוקדמים, התדלדל מאוד המסחר שהיה אבן יסוד בכלכלת האימפריה עקב חוסר היציבות והעימותים בין השבטים השונים בשטחי האימפריה המתפוררת. אירופה הנוצרית נחלקה לשני אזורי השפעה עיקריים- המרחב הביזנטי שבין אנטוליה (תורכיה של ימינו) ועד איטליה והמרחב המערב אירופי בו התגבשה בעיקר מן המאה התשיעית הממלכה הקרולינגית. העולם המוסלמי שהתגבש במרחב המזרח תיכוני במאה השביעית צבר כוח והתפשט צפונה ומערבה ובמשך פחות ממאה שנים הגיע עד צפון אפריקה ודרום אירופה (ספרד). למרות יריבות לכאורה בין שני מרחבי השפעה אלו, שרד ביניהם המסחר הבינלאומי בקנה מידה מסוים.

תופעה חשובה הקשורה במסחר בינלאומי היא פתיחות תרבותית והשפעה הדדית בין תרבויות. כדי לקיים מסחר בין אנשים שתרבותם וחברתם שונים מאוד זו מזו, על הסוחרים היה להכיר ולהבין את תרבותם של הזרים עמם הם היו מצויים בקשרי מסחר. הסוחרים אפוא, נשאו בספינותיהם ועל גמליהם לא רק מטען פיזי, אלא גם מטען תרבותי- העדפותיהם של הזרים ואמונתם, יצירותיהם, שפתם, סיפוריהם והופעתם החיצונית. על פניו נראה כי המטען הנלווה- הכלכלי, הפוליטי, המשפטי והתרבותי של הסחר הבינלאומי גרם לכך שהמדינות והתרבויות החשובות והמשפיעות ביותר לא היו אלו של הכובשים הגדולים, אלא של הסוחרים ולאחר מכן של אומות שהתבססו על התיישבות וסחר מעבר לים.

סוחרים יהודים אף הם נדדו בין האימפריות השונות, שהו בחצרות המלכים הגדולים, הגיעו למקומות בהם רגל אדם לא דרכה, היו בקיאים במגוון שפות וסחרו בסחורות אקזוטיות ומיוחדות.

היהודים בארצות האסלאם השתלבו בחיי הכלכלה והחברה למרות קיומה של מערכת תנאים והגבלות.[1] הערבים לקחו חלק בפעילות מסחרית עוד לפני כינון דת האסלאם. בארצות בהן שלט האסלאם התפתח סחר החליפין והסחר הבינלאומי. האסלאם שקרם עור וגידים בחצי האי ערב והתפשט לכיוון אירופה, המזרח ואסיה גילה יחס חיובי למסחר בשל היות הנביא מוחמד סוחר בצעירותו (כהן 2001: 148-147) והשליטים המוסלמים גילו סובלנות גם לעיסוק היהודים בדבר. בארצות הנצרות לעומת זאת, היהודים בתחילה דוכאו על ידי השושלות הנוצריות (כדוגמת השושלת המרובינגית ממוצא פרנקי ששלטה באזור צרפת מאמצע המאה החמישית עד אמצע המאה השמינית) והוכרחו להתנצר או לעמוד בפני גירוש מהארצות השונות (אשתור 1977: 184). עם ביסוסה של השושלת הקרולינגית מעמד היהודים ובעיקר הסוחרים שביניהם השתנה. לקרולינגים היה עניין רב בסחורות מהמזרח ובעיקר בפוטנציאל הכלכלי הגלום במסחר בשטחיהם ולכן עודדו סוחרים יהודים ואף נתנו לחלקם חסות וזכויות (פריבילגיות).[2] היהודים נתפסו כגורם נייטרלי, כזה שיכול לנדוד בין ארצות יריבות ולכן באופן טבעי הם הפכו לחוליה מקשרת ולגורם מתווך.

את הסוחרים הרד'אנים אנו פוגשים לראשונה בחיבור ערבי מהמאה התשיעית המתאר את אורח חייהם ואת אופי המסחר שלהם. עם זאת, חיבור זה מותיר אותנו עם תעלומה ועם מספר שאלות כמו מאין הגיעו? מה היה תפקידם במסחר? מדוע אין עוד מקורות הקשורים אליהם ולאן הם נעלמו? חוקרים ניסו למצוא תשובות לשאלות אלו והעלו טענות והשערות מגוונות בנוגע ל"תעלומת" הרד'אנים, אולם עד היום איננו יודעים לבטח את התשובות המדויקות לשאלות שהעליתי לעיל, אך אנו יכולים בהחלט להעלות השערות נוספות.

כדי להיכנס לעולמם של הסוחרים היהודים הרד'אנים עלינו להכיר את סביבת ההתרחשות, את הגורמים ואת התנאים המשתנים שפעלו באותה תקופה. אלו יכולים לספק לנו תמונת רקע לעולמם של הרד'אנים- מאין הגיעו? מה היו עיסוקיהם? מה היו יחסיהם עם שאר היהודים ויחסיהם עם השלטונות ובעיקר האם לתהליכים החשובים שעיצבו את המאה התשיעית כמאה של פריחה כלכלית, מסחר בין יבשתי וסחר בין אימפריות עוינות לכאורה, ניתן וראוי לייחס להם חלק. ראוי גם לבדוק את הסיבות להיעלמותם ולבחון האם הם השאירו אחריהם חותם.

תיעוד הרד'אנים במקורות

כנזכר לעיל, אחד המקורות הבודדים המתעד את פעילותם של הרד'אנים הוא חיבור מפורט יחסית אך עדיין לוקה בחסר המצוי בכתביו של אבן ח'רדאדבה מן המאה התשיעית.

אבו אל-קאסם עבידאללה אבן ח'רדאדבה (ابوالقاسم عبیدالله ابن خردادبه, 820-912 לספירה) שימש כמנהל תחנות המעבר, הדואר והמשטרה בפרובינציית ג'בל בצפון מערב איראן תחת שלטון העבאסים. הוא שימש בתפקיד זה תחת הח'ליף אל-מעתמד (المعتمد)  בשנים 870-892. בתקופה זו כתב את "כתאב אלמסאלכ ואלממאלכ- (كتاب المسالك والممالك), "ספר הדרכים והממלכות". בספר זה הוא מתאר את דרכי המסחר העולמיות, מצרף מפות ותיאורי שטח ובעיקר כותב על האוכלוסיות השונות, התרבויות וההתנהלות היומיומית בפרובינציות. בנוסף הוא מתייחס לתרבויות המזרח הרחוק (מלזיה, סין, יפן קוריאה והודו של ימינו).

בספרו, אבן ח'רדאדבה מקדיש חיבור לקבוצה אותה הוא מכנה "הסוחרים היהודים הרד'אנים". חיבור זה הינו מקור ראשוני המהווה את הבסיס למחקר הרד'אנים ועליו מבססים החוקרים את טענותיהם ומסקנותיהם. אבן ח'רדאדבה אינו מתייחס למקום מוצאם של הרד'אנים ולכן ישנם חילוקי דעות בקרב החוקרים על מוצאם ועל התפקידים שמילאו. בשנת 1879 ספרו של אבן ח'רדאדבה יצא לאור בשלמותו, במהדורה של החוקר והבלשן ההולנדי מיכאל דה חויה [De Goeje).[3)                מקור נוסף המשמש את המחקר לקוח מתוך "כתאב אל בלדאן"- (كتاب البلدان‎), "ספר הארצות" שנכתב בתחילת המאה העשירית על ידי גיאוגרף וכרוניקאי פרסי בן התקופה בשם אבן אלפקיה אלהמד'אני (ابن الفقيه الهمذاني‎). בספרו מתאר אבן אלפקיה את הערים הגדולות בפרס ומספק מידע פוליטי עליהן, בצירוף מפות ותיאורי שטח.                                        את הרד'אנים אנו פוגשים בתיאורו את העיר הפרסית רי (ری) אשר שימשה כמרכז סחר.[4] תיאור זה הוא מעין גרסא מקוצרת של אבן ח'רדאדבה והוא לא מציין פרטים רבים שמצויים אצל אבן ח'רדאדבה כדוגמת תחנות הביניים, השפות והסחורות. למרות זאת התיאור תורם למחקר בכך שעל פיו מקור הסחורות הוא מהמערב ועוד מוסיף כי נגבה מס על הסחורה בתחנות שונות בדרך. ההבדל המשמעותי ביותר לפי החוקרים הוא הצורה בה נהגה שמם: אצל אבן ח'רדאדבה ההגייה היא "ראד'אניה" ואצל אבן אלפקיה ההגייה היא "ראהדאניה".[5] ספרו של אבן אלפקיה ראה אור בשנת 1879 בשלמותו באותה מהדורה של דה חויה, בה פורסם גם חיבורו של אבן ח'רדאדבה.[6]

 

סוגיית שמם ומוצאם של הרד'אנים

הדיון המחקרי על שאלת הרד'אנים מתחיל במאה התשע-עשרה סביב פרסום חיבורו של אבן ח'רדאדבה המתייחס ל"סוחרים היהודים הרד'אנים". כעשרים שנה לאחר פרסום החיבור החלו חוקרים לפרסם לראשונה את מחקריהם על הרד'אנים ומוצאם.[7] ניתן לחלק את הדעות במחקר לשלוש  קבוצות עיקריות :

1.חוקרים הטוענים כי מוצאם מאירופה – ראשון החוקרים היה וילהלם הייד (Wilhelm Heyd). בספרו "ההיסטוריה של הסחר בלבנט בימי הביניים" (Geschichte Des Levantehandels Im Mittelalter) שראה אור בשנת 1879, טען כי ידע גיאוגרפי וכושר התמצאות במרחב אפשר למצוא רק בעולם האסלאם, אך מאחר שקיימת שרשרת קהילות יהודיות על הדרך המרכזית מהנקודה המערבית ביותר (ספרד או מרוקו) ועד למזרחית ביותר (סין), יכלו הסוחרים בני המערב לנוע בחופשיות בהתבסס על רשת חברתית זו. בנוסף טען הייד כי התנאים שהעניקה הממלכה הקרולינגית ליהודים אפשרו את קיום המסחר. טענה דומה הייתה גם לחוקר שיפר (Schipper) שהוסיף בשנת 1907 כי יהודי המזרח היו ברובם חקלאים ועסקו במלאכה זעירה ומי שעסק במסחר הגביל עצמו לאזורי השליטה של הח'ליפות העבאסית ולכן הם לא הגיעו לאירופה.

באותה שנה פרסם החוקר סימונסן (Simonsen) מאמר אשר חלק על סברתו של מיינארד (שתתואר בהמשך). הוא טען כי הרד'אנים אינם ממחוז רד'אן בעיראק אלא שמוצאם מצרפת, כי זהו מקום יציאתם לדרך על פי אבן ח'רדאדבה. הוא הציע לראות ברד'אנים ממשיכיהם של הסוחרים שהיו מפליגים בימי קדם בנהר הרהון אשר נקראו בלטינית –Nautae Rhodanici ומכאן נגזר שמם לרדאנים- ולא רד'אנים.

חוקר צרפתי בשם לומבר (Lombar) טען במאמר משנת 1953 כי הרד'אנים הם אנשי צרפת וקבע בוודאות שבסיסם העיקרי בעיר נרבונה. הוא הסתמך על ייצוא החרבות מממלכת הקרולינגיים לארצות האסלאם ושאר סחורות הקיסרות הפרנקית (כמו שמציין אבן ח'רדאדבה בתיאורו של הנתיב הראשון בחיבורו). בספר נוסף פרי עטו שיצא לאור לאחר מותו בשנת 1971 לא השתנתה טענתו של לומבר והוא הוסיף כי מוצאם מערים באזור הנהרות סאון-רהון בדרום מזרח צרפת ומכאן נגזר שמם.

2.חוקרים הטוענים כי מוצאם מהמזרח – הראשון בהם היה ברביאר דה מיינארד (Barbier De (Meynard), חוקר צרפתי אשר ייחס בספרו שיצא לאור בשנת 1865 את מוצא הרד'אנים למקום אותו כינה "שלושת הקנטונים [8] של רד'אן" שאותם איתר בצד המזרחי של הסואד (האזור החקלאי סביב בגדד), כפי שמתארם לדבריו אבן ח'רדאדבה בחלק אחר של חיבורו. חוקר אחר, ג'ייקובס (Jacobs), אשר הסתמך על אבן אלפקיה טען בשנת 1919 כי מוצאם מהעיר רי בפרס (העיר אותה מתאר אבן אלפקיה ואשר שימשה כמרכז מסחרי חשוב באותה תקופה). גם החוקר הישראלי משה גיל מצדד בגישה זו. גיל אף מעמיק ומתאר את מחוז רד'אן לפרטים ואף עוסק בקהילה היהודית המקומית ובקשריה עם השלטונות. גיל מציין כי שמו הקדום של מחוז רד'אן (שגם ידוע בשם ג'וחא) היה "בהראד'אן" ובמחוז זה קיימת קהילה יהודית ותיקה. לטענתו, נבוכדנצאר השני העביר למחוז זה את הגולים היהודים במאה השישית לפנה"ס (גלות בבל). גיל מוסיף כי ראשוני המתיישבים היהודים בבגדאד לאחר ייסודה בשנת 762 לספירה ייתכן והגיעו ממחוז רד'אן (גיל תשנ"ז: 634).

דעות שונות – ההיסטוריון היהודי לואיס יצחק רבינוביץ' (Louis Rabinowitz ) פרסם בשנת 1944 מאמר בו טען כי דברי אבן ח'רדאדבה ראויים להיחשב נכונים כי הם מתארים מערכת יחסים כלכליים בינלאומיים ופורשים תמונה מדויקת של פעילות סוחרים יהודים, תפקידם בכלכלה ומעמדם. הוא סבר שהרד'אנים הם בעצם ארגון של סוחרים שונים במוצאם ושוני זה הוא המפתח להבנה של ריבוי הלשונות בהם דיברו, ולהסתעפות המרחיקה של נתיבי המסחר. בספר פרי עטו שראה אור לאחר המאמר הוא מעמת מקורות נוצריים ויהודיים (Rabinowitz 1948: 94) עם פרטים שליקט מספרו של אבן ח'רדאדבה וטוען שסוחרים יהודים נעו בכל תקופה ללא הפרעות ואיסורים (גם בתקופת הצלבנים בה יחס הנוצרים ליהודים היה בשפל המדרגה).

החוקר דה-חויה, שפרסם את חיבורו של אבן ח'רדאדבה טוען בספר מאוחר יותר [9] כי משמעות המילה "ראהדאניה" כפי שהיא מופיעה אצל אבן אלפקיה היא סוחר בדים/ סוחר טקסטיל.[10] הוא מציע סברה נוספת האומרת כי המונח ראהד'אניה מורכב משתי מילים בפרסית "ראה" (راه) ו"ד'אן" (ذان) ומשמעות המונח -"האחד שיודע את הדרך".[11]

החוקר קמייטוביץ' (Kmietowic) מציע במאמרו שפורסם בשנת 1970 כי השם נגזר מהמילה Veredarii  אשר משמעותה בצרפתית מרכבת דואר ומכאן נגזר כי רד'אנים משמעו שליחים, כיוון שסוחרים מילאו גם תפקיד של שליחים דיפלומטיים. מאמר שפרסם החוקר יעקובי בשנת 1971, מחזק את דברי קמייטוביץ' ומוסיף כי הרד'אנים היו קבוצה של מוסרי ידיעות, המדווחים על הנעשה בדרכים והיו בעלי קשרים בינלאומיים ולכן השם רד'אנים הוא מונח טכני שהיה בשירות הריגול של הח'ליפות העבאסית. והסיבה שבגללה הם מוזכרים בחיבורו של אבן ח'רדאדבה היא בשל היותו ראש הדואר והידיעות בשירות הריגול העבאסי.

לסיכום, ניתן לראות כי דעות החוקרים מגוונות ורובם חלוקים בדעותיהם, דבר המקשה על גיבוש דעה אחת מוסכמת.

אני סבורה, כיוון שאין דעה מהמוצעות לעיל המקובלת לחלוטין, שיש לראות את מוצא הראד'אנים והתפקיד שמילאו כשילוב של מספר דעות. בראש ובראשונה אני נוטה להסכים עם רבינוביץ' לפיו הרד'אנים הם ארגון יהודי של סוחרים ממוצא גיאוגרפי שונה. בהסתמך על מקורות נוספים מהגניזה הקהירית [12] נוכחתי כי היהודים תפקדו כסוחרים בהרבה מקומות בעולם – אם בספרד, בממלכה הקרולינגית, באיטליה ובארצות המזרח. ייתכן שסוחרים יהודים נקשרו אחד בשני (שרשרת קהילות מספרד ועד סין) והקימו "ארגון על" של מסחר, ובשל כך הייתה להם אפשרות להגיע למקומות שונים ומרוחקים.

ברצוני להציע מספר נקודות חדשות. הראשונה שבהם היא דווקא למונח מהטקסט של אבן ח'רדאדבה אשר כותב "מי מהם" ואני סבורה שהכוונה היא שישנם מספר כלשהו של סוחרים מקומיים או נציגים זרים במספר ערי מסחר ראשיות/ נמלי ים והם שייכים לאותה רשת מסחרית (ללא בסיס/ משרד –مكتب- ראשי קבוע). נקודה נוספת היא ידיעת השפות של הרד'אנים. השפה הראשונה אותה מציין אבן ח'רדאדבה היא ערבית ולכן אני מניחה כי זו הייתה שפת המקור שלהם, דבר המצביע כי מוצאם מהמזרח, קרי ארצות האסלאם והח'ליפות העבאסית (לכן אני מצדדת גם בטענה של דה מיינארד). דגש נוסף באותו הקשר אני תולה באטימולוגיה הפרסית של המונח ("האחד שיודע את הדרך") על פי דה-חויה מהסיבה הפשוטה כי לסוחרים בעלי רשת מסחרית שהתפרשה על חצי עולם, היה צריך להיות ידע בניווט והתמצאות במרחבים. שאר השפות היו השפות הנפוצות באימפריות ברחבי העולם, אך ייתכן כי חלקן היו שפות המקומות בהן המסחר של הרד'אנים היה ענף ביותר. הערבית והפרסית היו השפות הנפוצות בח'ליפות העבאסית, הרומית הייתה שפת הביזנטים, האפרנג'ית הייתה שפת הקרולינגים והסלאבית הייתה שפת השבטים בצפון מזרח אירופה (עמם ניהלו את מסחרם העיקרי – עבדים). השפה האחרונה שמוזכרת היא שפת האנדלוסים מאנדלוסיה (ספרד). מקורה של שפה זו היא מהרומנס, לשון השבטים הרומאים שישבו בספרד, אשר התערבבה עם שפת הכובשים הערבים וכיום היא השפה הקסטיליאנית- Castellano (אשתור 1977: 186). ייתכן וספרד שימשה כתחנת ביניים עיקרית ואולי אף בסיס לרד'אנים מכיוון שמסחר בהיקף גדול התרחש על אדמת אנדלוסיה. את בדי המשי והסמור אשר הובאו למזרח, הביאו הרד'אנים מאנדלוסיה וגם עבדים רבים נמכרו באנדלוסיה לשליטים המוסלמים (אשתור 1977: 187). נוסף על כך, באנדלוסיה היה יישוב יהודי גדול ומעורה בחצר הח'ליפות האומיית ("תור הזהב") ולכן המקום היווה קרקע פורייה למסחר והשתקעות.

נקודה אחרונה היא כי לאור התיאור של היישוב היהודי במחוז רד'אן ויחסיהם עם השלטונות בספרו של גיל, סביר כי יהודים אלו אחר כך השתלבו בשירותיו של אבן ח'רדאדבה (שכינה אותם רד'אנים כיוון שהם הגיעו מרד'אן לבגדאד) [13] אם למטרות ריגול, מסחר או דיפלומטיה [14] והתחילו לקיים קשר עם סוחרים יהודים מרחבי העולם (אירופה בעיקר). ולכן הארגון נקרא על שמם – שם המעיד על מוצאם.

המאה התשיעית

על מנת לחדד את הנושא יש להתייחס לזמן ולאירועים אשר קרו בעידן הרד'אני. התייחסות זו יכולה לספק לנו מידע שיסייע בהבנת התהליכים ותפקידם של הרד'אנים.

בתחילת המאה התשיעית חל שינוי בתפקיד הנמלים בערים המוסלמיות בים התיכון. צי המלחמה המוסלמי התחזק ומעתה היה בכוחו לתקוף את העמדות והאינטרסים של ביזנטיון. בים התיכון שלטו למעשה הערבים והצי הביזנטי מילא תפקיד שולי. אפריקה הצפונית נעשתה חוליה מקשרת בין המזרח למערב, בין הצפון לדרום ואניות סוחר שייטו בין נמלי ארצות האסלאם בכל אגן הים התיכון. כך התקבע נתיב מסחר ראשי שהתחיל באירופה ודרך ספרד הגיע לצפון אפריקה (טנג'יר) ומשם לאורך החוף הצפון אפריקאי דרך קירואן ("המטרופולין" של צפון אפריקה ומרכז מסחרי) עד לאלכסנדריה ולפסטאט אשר במצרים (ערים אלו שישמו כנמלים ושווקים פעילים). מערים אלו הנתיב המשיך מזרחה עד להודו ולבסוף לסין.

על אדמת אירופה, יחסי הכוחות המשתנים לא הפריעו למסחר כי הוא היה אינטרס חשוב לכלל הגורמים השולטים. גם שם היו ערים בהם היו שווקים גדולים כדוגמת פראג ונתיבים רבים אשר היו מגיעים למזרח ועליהם יפורט בהמשך.[15]

המאה התשיעית מאופיינת במספר אירועים חשובים [16] אשר ייתכן ולרד'אנים הייתה נגיעה אליהם. כמו כן יש לבחון את היחסים בין הממלכות והכוחות השונים הקיימים במרחב בכדי להבין איך הרד'אנים שימשו כצלע נייטרלית ולעיתים גם מכריעה ביחסים ובמסחר ביניהן.

הכוחות השולטים במרחב המזרחי היו שושלת טאנג בסין, האמירות האע'לבית בצפון אפריקה והעבאסים במזרח. במרחב האירופאי היו הכוזרים, הביזנטים, השושלת הקרולינגית ובית אומיה (בספרד- אנדלסיה). המשותף לכלל הכוחות השולטים, שרובם היו יריבים לאורך תקופה ארוכה היה האהדה למסחר ולסוחרים אשר פיתחו את אזורי שליטתם. לכן הרד'אנים יכלו לנוע בחופשיות גם בתחומי ממלכות שהיו יריבות זו לזו. באותה הזדמנות, הם גם יכלו לשמש כאוספי מידע וכמתווכים בין הממלכות.

 

הרד'אנים בזירה העולמית

במהלך ימי הביניים המוקדמים המדיניות האסלאמית במזרח התיכון ובצפון אפריקה והמדיניות של הממלכות הנוצריות באירופה אסרו לעתים קרובות את כניסתם של סוחרים מהצד האחר לנמליהם. קבוצות משני הצדדים פשטו על משלוחים של אויביהם ולקחו את הטובין והסחורות כשלל. הרד'אנים תיפקדו כשליחים וכסוחרים נייטרליים, ובכך שמרו את דרכי המסחר והתקשורת בין מדינות אירופה לבין המזרח הרחוק פתוחות.

כתוצאה מההכנסות שהביאו למדינות השונות, זכו כאמור סוחרים יהודים מפריווילגיות רבות תחת השושלת הקרולינגית בצרפת, כמו גם ברחבי העולם המוסלמי. עובדה זו הכעיסה את רשויות הכנסייה הקתולית בצרפת באותה תקופה.[17]

עיקר הסחר בין אירופה למזרח אסיהה עבר דרך פרס, מרכז אסיה והמזרח התיכון. הרד'אנים היו הראשונים שפרסו מערכת מסחר מסועפת שהרחיבה את דרכי הגישה ממערב למזרח. ישנם גם חוקרים הטוענים כי הרד'אנים המציאו את שיטת התשלום בהמחאה ושטר חוב סֻפתג'ה – سفتجة (בינרט 1981: 21). היסטוריונים רבים נטו להאמין שהאומנות הסינית של הפקת נייר הגיעה לאירופה על ידי סוחרים ערביים שהשיגו את המידע משבויי מלחמה בקרב טאלאס, [18] אך אחרים סוברים שסוחרים יהודיים, ביניהם הרד'אנים ייבאו שיטה זו למערב (Clark 2005: 29). מספר מקורות אף מייחסים לסוחר יהודי בשם יוסף מספרד (אשר ייתכן והיה רד'אני), את היותו האדם שהכיר לאירופה את הסְפרוֹת ההינדו-מערביות מהודו, אותן הספרות הנפוצות והשימושיות בעולם כיום (Elkan 1987).

יש הטוענים כי הרד'אנים הכירו לאירופה את מוצרי התענוגות והמותרות כמו פירות אקזוטיים, פרוות, בשמים, אלמוגים ותבלינים מסוימים בעלי סגולות (רות תשל"ג: 17). החוקר אנרי פירן (Pirenne) מוסיף כי בנוסף למוצרי המותרות, הם גם הביאו לכנסייה באירופה מצרכים שנדרשו לפולחן הדתי כדוגמת קטורת וסוגים שונים של אריגים. כמו כן הם הביאו פלפל ששימש בתקופות מסוימות כאמצעי תשלום או שכר (כמו המלח) וסחרו במוצרים למעמדות הגבוהים כדוגמת חפצים העשויים שנהב או ביגוד יקר. לפי פירן, הרד'אנים עבדו מול מסגרת מצומצמת של לקוחות, בעיקר ממעמד גבוה וזו אחת הסיבות שחשיבות מסחרם הייתה זעירה ולאחר היעלמם החברה לא הפסידה כלום (פירן תשל"ז: 22-21). גם החוקר קלוד כאהן טוען שמסחרם לא היה בהיקף משמעותי ומוסיף כי עדות אבן ח'רדאדבה מוטלת בספק ואם היא נכונה אזי היא מציינת אירוע חד פעמי או שילוב של מספר אירועים ומערכות מסחר. הוא עומד על כך שהרד'אנים לא מוזכרים עוד בשום מקור וגם לא בגניזה הקהירית, בה מצוי חומר רב על מסחר יהודי במאות שלאחר הרד'אנים (כאהן 1995: 230-231).

מאידך, על פי רבינוביץ', הרד'אנים הניחו אחריהם בסיס לבנקאות מודרנית – שאת שורשיה אפשר למצוא בעיראק בסוף המאה התשיעית ובאירופה החל מן המאה השתים-עשרה  וגם תשתית למסחר בין לאומי תוך כדי שילוב נתיבים ימיים ויבשתיים (Rabinowitz 1948: 196). הוא מוסיף כי בתקופה זו נהנו הסוחרים היהודים משליטה על הסחר בתבלינים וראייה לכך שכלכלת אירופה הושפעה מהיעלמם של הרד'אנים היא העובדה שתבלינים רבים בהם השתמשו בימי הביניים המוקדמים נעלמו לחלוטין מאירופה במאה העשירית (Rabinowitz 1948: 196-197 ).

טענה נוספת ובלתי צפויה עולה מספרו של האנתרופולוג הרוסי לב גומילב (Gumilev)

Ancient Russia and the Great Steppe 1992, בו הוא דן בשאלת ההשפעה היהודית על ההיסטוריה של העמים המזרח אירופאים. גומילב כותב על הרד'אנים בפרק בו הוא מתאר את ההיסטוריה הח'זרית ושם הוא טוען כי הרד'אנים גרמו להשפעה שלילית בחצר הח'זרית, חיו על חשבון האוכלוסייה המקומית וניצלו אותה. הוא מוסיף כי במונחים של היום הרד'אנים דומים לסוחרי מטבע חוץ וסוחרי סמים (Rossman 2002: 82).

מהאמור לעיל עולה כי גם בשאלת היקף המסחר והשפעתם של הראד'נים חלוקים החוקרים. לכשעצמי אינני נוטה להסכים לדעתו של פירן שכן הוכח כבר ע"י חוקרים אחרים כי הוא פעל מנקודת מבט אירופית וכי שגה בכמה מן התזות שלו.[19] ועוד, ניתן למצוא אצל פירן סתירה כיוון שגם לאחר שהוא מונה את המוצרים וחשיבותם למעמד השולט באירופה ולכנסייה הוא ממשיך לטעון כי החברה לא הפסידה כלום מהיעלמותם. אני סבור כי ההיפך הוא הנכון והרד'אנים הניחו יסוד חדש במסחר העולמי- מסחר בינלאומי בין עולמות שונים שכמותו לא היה קיים קודם בהיקפו, אם זה במוצרים, בפיתוח אמצעי המסחר או בנתיבי המסחר. את טענתו של כאהן אפשר להבין עקב חוסר המקורות אך עדיין ישנם החיבור של אבן אל-פקיה ומקורות נוצריים שמדברים על המסחר היהודי באותה תקופה.

הרד'אנים בזירה המקומית

האוכלוסייה היהודית בימי הביניים בקהילותיה השונות בעולם התפרנסה מחקלאות, מלאכה זעירה, מסחר זעיר ורוכלות בשווקים מקומיים ונשענה על שני יסודות- ילידי ומהגר. יסוד נוסף ומכריע היו הסוחרים- קבוצות של סוחרים גדולים, אנשי ממון ומסורת של סחר מגוון ורחב היקף שעסקו בסחר בינלאומי ופנים ארצי. קבוצות אלו היו קיימות מזה דורות ושמרו בתוך הקהילה או המשפחה את ההון, העושר, המסורות, הידע הכלכלי, הקשרים וההתמצאות שבדרך כלל עברו מאב לבן (בן ששון תשנ"ו: 35).

התפרסות הקהילה היהודית יצרה שרשרת קהילות שהשתרעה מספרד במערב ועד סין במזרח (גיל תשנ"ז: 616) ובכך הקל הדבר על הסוחרים היהודים וסיפק להם מקומות שהייה ואפשרויות קיום צורכיהם היומיומיים (דת, מזון כשר ולעיתים אף נישואין עם בנות המקום). קהילה כדוגמת יהודי קירואן אירחה סוחרים מרחבי העולם וגם קלטה מהגרים. רבים מיהודי העיר אף הם היו סוחרים בינלאומיים ששהו מחוץ לקהילה והתארחו במקומות אחרים. אחד משערי העיר נקרא "באב אל רדהאנה" וייתכן כי שם זה נגזר מהרד'אנים (בן ששון תשנ"ו: 38-40, 35).

חלק מהחוקרים מאמינים שלרד'אנים היה חלק חשוב בגיור הח'זרים (Clark 2005: 29) בעיקר דרך העברת התכתובות בין חסדאי אבן שפרוט היהודי, יועץ האמיר המוסלמי בספרד, ויוסף המלך הח'זרי. סוחרים יהודים גם סייעו להקמת קהילות לאורך נתיבי המסחר (במיוחד באיטליה לאחר כיבושה ע"י האע'לבים ובהתיישבות המוקדמת בסין) וגם בסיוע למוסדות ציבוריים כמו פונדקי הדרכים- ח'אן, خان (Clark 2005: 38-40).

אשר להנהגה, קיימת טענה לפיה ישיבת פומבדיתא שהייתה אחת ממרכזי הדת היהודית הגדולים בבבל (עיראק) והייתה מקור לשו"ת גאונים, נתמכה ע"י הרד'אנים וייתכן כי בראשה אף עמדו רד'אנים (Stillman 1991:35). ישיבה זו שבמאה התשיעית העתיקה מקומה לבגדאד (באותה תקופה, היהודים זנחו את החקלאות ועברו לעסוק במסחר ורבים מהם העדיפו להגר לערים גדולות דוגמת בגדאד), הצליחה באמצעות הסוחרים ליצור קשת השפעה רחבה יותר בקרב הקהילות היהודיות באירופה (Stillman 1991: 35).

דברים אלו מוכיחים כי לרד'אנים, שבאו מתוך קהילה יהודית כלשהי, היה קשר טוב עם הקהילות היהודיות לאורך נתיבי המסחר דבר שנתן להם עורף לוגיסטי ויתרון על פני סוחרים אחרים במסעותיהם למקומות השונים.

 

שקיעתם של הרד'אנים

תקופת השיא של הרד'אנים הייתה במאה התשיעית. המאה העשירית כבר הייתה "תחילת הסוף" של המסחר הרד'אני. אין אירוע מסוים ידוע המצביע על הפסקת המסחר הרד'אני, בין היתר כי אין לנו מקור שתומך באירוע כזה. אמנם חיבורו של אבן אל-פקיה חובר בשנות העשרים של מאה זו (העשירית), אך לאחר מכן הרד'אנים כמעט ולא מוזכרים בשום מקור למעט אזכור קטן בספרות נוסעים- נוסע/סוחר יהודי בשם יצחק דורבלו (Yitzhak Dorbelo) כותב בתחילת המאה השתים-עשרה כי הוא נוסע עם סוחרים רד'אנים לפולין (Brook 2006: Chapter 5). פרט לכך אין מידע נוסף וזה האזכור האחרון לרד'אנים בכל מקור ראשוני.

ישנם מספר גורמים בהם לדעתי יש מקום לתלות את הסיבה לשקיעת הרד'אנים: בתחילת המאה העשירית הקיסר הסיני וו  (Wu) שהדיח את שושלת טאנג סגר את שערי המסחר לזרים, ודרך המשי שהייתה אחת מצירי המסחר החשובים למזרח הייתה חשופה לאיומים רבים של קבוצות פושטים ושודדים כדוגמת הטטארים (אשתור 1977: 188). בארצות האסלאם החל להיווצר אי סדר פוליטי וממלכות התחלפו לעתים קרובות (השושלת העבאסית מאבדת מכוחה כבר במאה העשירית וב-1258 היא כבר לא קיימת). באותו זמן הממלכה הח'זרית, שהייתה על דרך מסחר חשובה ושימשה נקודת ביניים מרכזית במסעות הרד'אנים נכבשה על ידי הרוסים (965) וחדלה להתקיים (אשתור 1977: 188). בארצות הצקאלבה (הסלבים), השבטים והעמים מהם הגיעו רוב העבדים החלו להתנצר וקיבלו הגנה מסוימת מהכנסייה מפני עבדות. כמו כן התעצמותם של כוחות מסחר חדשים כמו "ארבעת הרפובליקות הימיות" של איטליה- ונציה, גנואה, אמלפי ופיזה ומלחמתם בערבים גרמה לדחיקת המסחר המתחרה באגן הים התיכון. גם חדירת הויקינגים לאזור גרמה ליהודים לאבד את המונופול שהיה להם בסחר בים התיכון ובסחר עם ביזנטיון. בסופה של המאה האחת-עשרה יצא לדרך מסע הצלב הראשון שחלקו כוון נגד יהודים והוא מהווה נקודת ציון חשובה כיוון שמוטט את הסחר היהודי הבינלאומי וגרם לתהודה בקרב קהילות היהודים באירופה. גורמים אלו גרמו לארגון הרד'אני "לקרוס כמגדל קלפים" (Rabinowitz 1948: 187).

הסוחרים היהודים פעלו לאחר מכן באופן פרטי ולא באופן נרחב ברמה הבינלאומית. עם זאת, היהודים וביניהם כנראה הרד'אנים המשיכו לעסוק בסחר בעבדים ממוצא אירופאי עם ארצות האסלאם. ברמת השווקים המקומיים, הם החלו לעסוק במלאכה זעירה, צורפות ובורסקאות ובארצות הנצרות הם גם עסקו בעיקר בהלוואה בריבית ומשכון (Rabinowitz 1948: (195. רבינוביץ' העלה את השאלה "מנין היה להם את הידע ואת סכומי הכסף על מנת להיות הבנקאים של אירופה?", את תשובתו הוא תלה בטענתו של החוקר ג'ייקובס שאמר כי הרד'אנים אשר התעשרו במסעותיהם לאורך השנים, צברו ידע וסכומי כסף גדולים ובאירופה באותה תקופה היה ביקוש לכך (Rabinowitz 1948: 196).

 

סיכום

הסוחרים הרד'אנים הם נושא לא פשוט בשל חוסר הידיעות והמקורות במחקר, לכן הייתי צריכה ללקט מספר רב של דעות וטענות חוקרים על מנת לנסות למצוא פתרון לשאלתי. הצגתי את המקורות ואת הדיון המחקרי על מוצא הסוחרים הרד'אנים ועל השפעתם במרחב הכלכלי והפוליטי. הרד'אנים פתחו בפניי את העולם העתיק, הסחר האקזוטי והיחסים בין האוכלוסיות והאימפריות השונות. מסקנתי העיקרית היא שהיהודים שימשו כגורם נייטרלי בכמה סיטואציות באותה תקופה, ולמרות הפערים והפולמוסים הדתיים יהודים היו חלק מהאוכלוסייה הכללית וחלק מהם הגיע למעמד גבוה, התעשר ויצר יחסים עם השלטונות. רובם אכן פנה למסחר והצטיין בתחום זה והם גם היו תופעה מקובלת ושכיחה ברחבי העולם.

לתקופת פריחתם, המאה התשיעית, אני מייחסת משקל רב כיוון שבמאה זו התרחשו תהליכים שגרמו לגדילה בהיקף המסחר ולהפיכתו לגורם מקשר בין ממלכות יריבות. היהודים תפסו את המשבצת של המתווכים, חסרי השיוך הפוליטי ובשל התפרסות הקהילות היהודיות והערבות הקהילתית ההדדית יכלו לשהות במקומות מסוימים לזמן רב וליצור קשרים עם האוכלוסייה והשלטונות באזורים אלו.

למרות טענות שונות ומנוגדות, אני סבורה כי לרד'אנים היה חלק חשוב בפיתוח המסחר העולמי והמקומי. הם הכירו סחורות רבות מהמזרח לעולם המערבי להיפך. לפי מספר חוקרים היה להם גם תפקיד חשוב בתגליות שונות המהוות נקודות ציון היסטוריות (נייר, סְפרוֹת). גם במסחר המקומי היה להם תפקיד בפיתוח ערי מסחר ושווקים והם נתנו פתח לסוחרים יהודים לעלות ולפרוח ואכן החל מהמאות הבאות אנו רואים עלייה במספר הסוחרים היהודים המצליחים והעשירים.

ניתן לשער כי היה להם קשר עם השלטונות עקב היותם בעלי כסף נזיל וייתכן שהם שיחקו תפקיד פוליטי בין האימפריות השונות ואף היה להם תפקיד מודיעיני והם שימשו כמרגלים בשירות הגורמים השונים. אני נוטה להאמין לכך, גם בגלל נטייתי להשוות תופעות שונות לימינו ולהתנהלות המסחר והקשר החזק בינו ובין פוליטיקה ושררה.

הרד'אנים אולי נעלמו מוקדם מדי והדבר מוכיח כי למרות היותם ארגון חזק ובעל עורף לוגיסטי גדול, הם לא החזיקו מעמד כאשר "הקרקע נשמטה תחת רגליהם", האימפריות תחתן שגשגו החלו לקרוס וגורמים מסוימים החליטו לעמוד בדרכם ובסופו של דבר ליטול מהם את השליטה במסחר. למרות זאת הרד'אנים השאירו אחריהם יסודות למסחר ולבנקאות המודרנית והם חוליה מקשרת חשובה בהיסטוריה.

נקודה נוספת למחשבה קיבלתי דווקא מטענתו של גומילב. מצד אחד גומילב, אשר הוגדר על ידי מספר חוקרים כאנטישמי, ניסה להכפיש את שם הרד'אנים עקב היותם יהודים בעלי השפעה וממון אך מצד שני, מי מאיתנו לא שמע על סוחרי סמים שהם בעלי השפעה במקומות רבים בעולם ובעלי רשתות מסחר בינלאומיות ענפות.

ומי יודע, אולי ביום מן הימים יתגלה מקור נוסף שיוכל לפתור את התעלומה ולענות על השאלות של כולם ולהראות לעולם חד משמעית – מי היו הרד'אנים.

 

נספחים:

נספח 1 – חיבורו של אבן ח'רדאדבה: [20]

תרגום החיבור לעברית: [21]

"                                       הנתיב של הסוחרים היהודים הרד'אנים

המדברים ערבית ופרסית ורומית ואפרנג'ית [22] ואנדלסית וסלאבית. הם נוסעים מן המזרח אל המערב ומן המערב אל המזרח, ביבשה ובים. הם משווקים מן המערב עבדים ושפחות ונערים, ובדי משי ועורות ארנב ופרוות צובל וחרבות. הם מפליגים מפרנג'ה בים המערבי ויוצאים בפרמא ומובילים את סחורתם על גב בהמות לקלזם והלוא ביניהן עשרים וחמישה פרסח'ים (כ-150 קילומטר). אחר כך הם מפליגים בים המזרחי מקלזם אל אלג'אר ואל ג'דה ועוברים אחר כך לסנד ולהנד ולסין. הם מובילים מסין מוסק, עץ בושם, קינמון ועוד סחורות שנוהגים להוביל מאותם אזורים. והם חוזרים לקלזם ואז הם מובילים אותם לפרמא ואז הם מפליגים בים המערבי ויש שהם פונים עם סחורותיהם לקונסטנטינופול ומוכרים אותן לביזנטיים ויש שהם נוסעים איתן אל מלך פרנג'ה ומוכרים אותן שם, ואם הם רוצים הם מובילים את סחורותיהם מפרנג'ה בים המערבי והם יוצאים באנטיוכיה ונוסעים ביבשה שלוש מרחלות (כ-50 קילומטר) לג'אביה ומשם הם מפליגים בפרת לבגדאד ומשם הם מפליגים בחידקל לאבלה ומאבלה לעומאן ולסנד ולהנד ולסין. וכל אלה ברציפות זה אחר זה. מי מהם שיוצא מאנדלס או מפרנג'ה חוצה את הים אל סוס אל אקצא והוא מגיע לטנג'ה ומשם לאפריקיא ומשם למצרים ומשם לרמלה ומשם לדמשק ומשם לכופה ומשם לבגדאד ומשם לבצרה ומשם לאלאהואז ומשם לפארס ומשם לכרמאן ומשם לסנד ומשם להנד ומשם לסין. ויש מהם הפונים אל מאחורי רומיה אל ארץ הצקאליבה ומשם לחמליג' עיר הכוזרים ומשם בים ג'רג'אן ומשם לבלח' ולמה שמעבר לנהר ומשם לורת תעז עז ומשם לסין".

 

נספח 2- חיבורו של אבן אלפקיה: [23]

תרגום הקטע לעברית: [24]

"…מסופר שכתוב במשל רי שער משערי הארץ אליה סוחרים אנשים ואמר מוחמד בן אסחאק מראי שהיא מקום טוב עם מבנים יפים והיא שער לסוחרים ומקלט לחוטאים, היא כלת הארץ ושביל העולם בדרך לח'וראסאן וג'ורג'אן ועיראק וטברסטאן והיא הבריאה הטובה ביותר. אליה מגיעים סוחרים מארמניה ואזרבייג'אן וח'וראסאן וכוזרים ומארץ ברג'אן כי גם סוחרי הים הנוסעים מהמזרח למערב ומהמערב למזרח ונושאים משי וח'ז (עורות ארנבים) מעולה מפרנג'ה אל פרמא ומשם רוכבים עד קלזם ומובילים זאת אל סין ומחזירים תבלינים (קינמון) וחפצי הנאה מסין עד הגעתם לקלזם אחר כך אל פרמא והם הסוחרים היהודים אשר קוראים להם "הרד'אהניה" המדברים פרסית ורומית וערבית ואפרנג'ית, הם יוצאים מפרמא אחר כך מעבירים מוסק ועוד וכל מה שעמם ממלך פרנג'ה אל אנטיוכיה אחר כך פונים אל בגדאד אחר כך אל אבלה וסוחרים בצקאלִבה [25]  ונושאים עורות שועלים ועורות ח'ז מקצה הצקאלִבה ומביאים אל הים הרוּמי (ביזנטיים) שם גובים מהם מס אחר כך מפליגים בים אל סמקוש היהודים [26]  אחר כך עברו אל הצקאליבה ומפליגים בים הצקאליבה בנהר הזה אשר קוראים לו נהר הצקאליבה עד הגעתם אל מפרץ הכוזרים שם גובים מהם מס. אחר כך הפליגו אל הים הח'וראסאני ויצאו בג'ורג'אן והם מביאים ומוכרים כל מה שעמם ברי"….

נספח 3- פירוט נתיבי המסחר של הרד'אנים

אבן ח'רדאדבה מביא בחיבורו פירוט מדויק [27] של הנתיבים הבאים:

1.מסלול ממערב למזרח: יציאה מפרנג'ה (צרפת,איטליה) [28] בים התיכון דרך דרום איטליה עד לפארמא (פלוזיום- כיום בכניסה הצפונית של תעלת סואץ) משם ועד קלזם (כיום העיר סואץ במערב סיני) במסע רגלי על גבי בהמות. בקלזם חוזרים לנתיב ימי דרך הים האדום וערי הנמל של חצי האי ערב ג'אר (של מדינה) וג'ידה (של מכה) ומשם יוצאים לאוקיינוס ההודי דרך סינד (כיום חבל ארץ באזור נהר האינדוס), הינד (הודו) ועד הגעתם לסין. את הדרך חזרה הם היו עושים באותו מסלול.

מסלולי משנה: פרמא לקונסטנטינופול (בירת הביזנטיים, כיום איסטנבול), או מפרמא לפרנג'ה (צרפת, איטליה) משם בנתיב מזרחי לאנטיוכיה (העיר אנטקיה היום, בדרום תורכיה), ג'אביה (היישוב אל-הנייה היום, על גדות נהר הפרת), מפליגים בנהר הפרת לבגדאד, עוברים לנהר חידקל ומפליגים לאובולה (כיום העיר בצרה בדרום עיראק), עומאן (כיום במיקומה של הנסיכות עומאן במפרץ הפרסי) משם יוצאים לאוקיינוס ההודי ושוב לסינד, הינד וסין.

2.מסלול ממערב למזרח דרך צפון אפריקה: יציאה מאנדלס (ספרד) או פרנג'ה בנתיב ימי עד סוס אל- אקצא (הנקודה המערבית ביותר במרוקו) ומשם בנתיב יבשתי לטנג'ה (כיום טנג'יר) ולאורך צפון אפריקה, כולל קירואן ששימשה מרכז סחר עד פסטאט (כיום קהיר). מפסטאט דרך רמלה (ארץ ישראל), דמשק (סוריה), כופה (עיראק), בגדאד, בצרה, אל-אהואז (מחוז בין עיראק לאיראן), פארס (מחוז בדרום איראן), כרמאן (מחוז בדרום איראן), סינד, הינד ועד הגעתם לסין- כל הדרך מסוס אל אקצא היא נתיב יבשתי.

מסלול משנה: מפרנג'ה מאחורי (מצפון) רומיה שהיא ביזנטיון עד ארץ הסלבים (תוך חצייה של מרכז אירופה), משם לחמליג'- עיר הבירה של הכוזרים (איטיל-בשפך נהר הוולגה לים הכספי), ממשיכים בים ג'רג'אן (הים הכספי) לבלח' (צפון חבל ח'וראסאן באיראן) ומשם למה שמעבר לנהר (טראנס אוקסאניה) למקומות כמו ורת, תעז, עז ועד הגעתם לסין.

נספח 4 – מגוון הסחורות בהם סחרו הרד'אנים, תיאור ופירוט:

1. חרבות – תקופת השיא של השימוש בחרבות הייתה בימי הביניים באירופה, במזרח התיכון וביפן,בדמשק, בצרפת ובספרד). החרבות באו במגוון גדלים ועיצובים: החל מחרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי שנועדו לחדור דרך שריון ולוחות וכלה בחרבות דקות וקלות שנועדו בעיקר לנוי ופחות לקרב. מאז היווצרותם היו החרבות כלי נשק יקר ויוקרתי במיוחד. תהליך הכנת חרבות מובחרות לקח לעתים יותר משנה ומחירם עלה לעתים על זה של כפר שלם. בניגוד לכלים אחרים כגון גרזן, פטיש קרב, קשת או כידון – החרב שימשה רק למלחמה ולכן נחשבה לכלי נשק יפה ואצילי שרק בני המעמד הגבוה יכלו להרשות לעצמם אותו. ביפו הפיאודלית ובאירופה של ימי הביניים החרב שימשה גם כסמל מעמד, שימוש שנמשך עד המאה התשע-עשרה, גם אחרי שהחרב איבדה את מקומה בשדה הקרב לטובת הרובים והתותחים. קרל הקרח מלך הקרולינגיים אסר בתקופה מסוימת לייצא חרבות תוצרת ממלכתו כיוון שחרבות אלו הגיעו לכוחות יריבים כדוגמת הויקינגים.

2. תבלינים – חומר המוסף למזון לשם שיפור טעמו, בדרך כלל בכמויות קטנות יחסית לשאר מרכיבי מנה של המזון. התבלינים מיוצרים מצמחי תבלין באמצעות טחינתם. התבלינים יכולים להיות מופקים מ]רי, זרע, שורש או קליפה של צמח. צמחים המשמשים כתבלין בצורתם הטבעית קרויים עשבי תיבול. יש גם תבלינים המיוצרים באופן מלאכותי – אלה קרויים חומרי טעם וריח. בעת העתיקה, בימי הביניים ואף לאחר מכן, היו התבלינים פריטי מסחר יקרים ומבוקשים ביותר. לתבלינים שונים יוחסו סגולות ריפוי, שהעלו את ערכם עוד יותר. הצורך בתבלינים היה מניע מרכזי במסעות למזרח בימי הביניים על ידי סוחרים אירופאים, מסעות שהיו לעתים מסובכים ומסוכנים‏‏. אותם מסעות הם שהובילו בהמשך אף לגילוי אמריקה.

3. משי, עורות ופרוות – משי הוא סיב טבעי העשוי מחלבון שבו משתמשים בתעשיית הטקסטיל. הסיב מופק מהפקעת של זחל טוואי המשי. מוצאו בסין, שם לפני יותר מ-5000 שנה הוא היה בשימוש אצל הקיסרות והותר ללבוש רק במעמדות הגבוהים. הסחר במשי החל כ-1000 שנה לפני הספירה, לסינים היה מונופול על הסחר במשי כיוון שרק הם היו מייצרים את הסיבים ועל כן דרך המסחר הראשית לסין נקראה "דרך המשי". עם השנים סוחרים הבריחו את ביצי הטוואי לאירופה והחלו בייצור משי ובמכירתו. המשי הפך למוצר פופולרי בקרב השליטים, האצילים ואנשי הכנסייה.

עור הוא חומר גלם יקר המיוצר מעורם של בעלי חיים והוא משמש חומר עיבוד עיקרי לייצור נעליים מסוימות וסנדלים. כמו כן משמש לייצור ביגוד ופריטים יוקרתיים כגון כפפות, מעילים ותיקים, ארנקים חגורות ותכשיטים. פרווה הוא עורם וכסות השער של חלק מהיונקים. המונח מתייחס גם לשם המוצר המעובד שבני אדם מפיקים מהעור והכסות, ומשמש ללבוש, חימום, ריפוד ודיור. עיבוד פרווה נקרא פרוונות ומקצוע זה בעל ותק רב בהיסטוריה האנושית. מסחר הפרווה וציד בעלי חיים לשם פרוותן היו ענף כלכלי חשוב בהיסטוריה העולמית. כבר בימי קדם ידוע על שימוש בפרווה כלבוש וכסמל מעמד. רבים מעמים הנודדים של ימי קדם השתמשו בפרווה כחומר גלם לאוהלים. הרד'אנים, לדוגמא השתמשו בפרוות של צובל וארנבות. הצובל הוא יונק קטן ממשפחת הסמורים (דלק). לרוב מגודל או ניצוד לצרכי שימוש בפרוותו, בין השאר בביגוד חם ויוקרתי. הארנבות היו בשימוש רב אם זה לציד, לתעשיית העורות, הבשר והטוויה וכן נמכרו כחיות מחמד.

4. סריסים ועבדים – הסריסים נמכרו בעיקר לחצרות המלוכה ולמעמדות הגבוהים. סירוס משרתיו ועבדיו של המלך היה נפוץ לאורך ההיסטוריה בתרבויות שונות וזאת כאמצעי ביטחון לריסון התנהגותו של העבד המגיע למקומות הרגישים ביותר בחצר המלך. כך, אף העבודות הפשוטות ביותר בשרות המלך, עשויות לשים את המשרת בעמדת כוח למעשה בזכות קרבתו הפיזית למלך. הסריסים לכאורה לא נשאו בכל חובת נאמנות לצבא, לאריסטוקרטיה, או למשפחתם, ולכן נתפסו כגורמים שניתן לתת בהם אמון והם חסרי אינטרסים משל עצמם. כיוון שסירוסם הוריד באחת את מעמדם החברתי, ניתן היה אף להחליפם או להרגם ללא הליכים מיוחדים.

את רוב העבדים והסריסים (כולל נשים ונערים) היו מביאים מארצות הצקאלבה (סלבים). היו מספר דרכי מסחר בהם הסוחרים השתמשו על מנת לשנע את העבדים לעולם המוסלמי בעיקר: דרך מרכז אסיה (כוזרים, מונגולים), דרך המזרח התיכון (ביזנטיים ומוסלמים) ודרך מרכז ומערב אירופה וספרד המוסלמית ועד לצפון אפריקה. העבדים שירתו בתפקידים מגוונים: נשות הרמון (ברובן השתמשו למטרות מין וגם בנערים) ומשרתות, ימאים, חיילים וישנם כאלו שהגיעו למשמר הח'ליפה. חלק מהעבדים כאמור-סורסו. מאוחר יותר חלק מהעבדים שעבר הכשרה צבאית הגיעו לדרגות בכירות בממלכות האסלאמיות. ליהודים הייתה בעיה לסחור בעבדים ובעיקר בעבדים נוצרים כי הדבר העלה ויכוח תאולוגי ורבים מהמנהיגים באירופה לא אישרו סחר זה. רק במקרים מיוחדים ליהודים הותר לסחור בעבדים.

5. מוצרים רפואיים וקוסמטיים – אלוורה: האלוורה ידוע כמקל ומרפא כוויות וכמרפא פגעי עור שונים. אלוורה יכול לעזור גם במקרים של מחלות עור ופטריות, שימוש נוסף הוא לטיפוח העור והשער והוא מרכיב במוצרים קוסמטיים שונים (קרמים ומשחות). מושק: אצל זכרים בוגרים של איילי מושק נמצאת בלוטת ריח מיוחדת סמוך לאברי המין. מבלוטה זו מופרש חומר ריחני המשמש בתהליך החיזור של האיילים. מקור שמו של החומר יקר הערך, מושק, בשפת הסנסקריט, ומשמעותו "אשך". הוא שימש מאז ימי קדם לייצור בשמים, אולם לשם כך היה צורך לצוד את בעלי החיים ולהרוג אותם. מחירו של קילוגרם מושק טבעי היה מאוד יקר, משום שמכל זכר ניתן להפיק רק 25 גרם של חומר מעובד, עיקר המושק היה מגיע מהמזרח (סין, הודו) והוא מוזכר לראשונה בתלמוד (מסכת ברכות מ"ג) (לב 2002: 63). אותו השימוש נעשה גם באיבריו של הביבר (הבונה) (לב 2002: 66). הם היו בשימוש הביזנטיים והעבאסים אשר התייחסו אליהם כ"מעוררי היצר המיני". חלק מהחוקרים התייחסו לסחורות אלו כמוצרי מותרות והנאה.

יש סברה כי הרד'אנים סחרו גם במעדנים אקזוטיים- אגסים, תמרים הודים, שושני גלדר, בורקאס, אלמוגים, זנגוויל, יסמין, לילך וגם במוצרים כדוגמת מזרונים, חפצי זהב וכסף, שנהב, נחושת ואבנים יקרות. סחורות אלו הופנו בעיקר לבעלי אמצעים (רות תשל"ג: 17).

הערות

[1] בראשית האסלאם נבנתה מערכת חוקים שנקראה תנאי עמר (شروط عمر– שרוט עמר, אשר יוחסה לח'ליף השני עמר בן אלח'טאב, عمر بن الخطاب), אשר פירטה את החובות של בני החסות (أهل الذمة– אהל אלד'מה) תמורת הגנה וחופש דת. בין ההגבלות ניתן למצוא לדוגמה את האיסור בהחזקת משרות רמות אשר יכולות מתוקף תפקידן לשלוט בחיי מוסלמים.

[2] לדוגמה, הפריווילגיות שנתן לודוויגי החסיד, מלך הקרולינגים למספר סוחרים יהודים במאה ה-9 ובין הפריווילגיות ישנו אישור למכירת עבדים והחזקתם. ראה: גיל תשנ"ז:  616.

[3] החוקר הראשון שהביא לידיעת העולם את הפרק היה שפרנגר (Sprenger) ב-1844. למקור, ראה נספח 1.

[4] התיאור לקוח מתוך משל ערבי המספר על אדם שעומד לקבל את משרת המושל של העיר רי (היום בפאתי טהרן).

[5] ישנה סברה המופיעה אצל גיל בה הוא מניח כי אבן אלפקיה הסתמך על מקור סורי שהסתמך על אבן ח'רדאדבה ולכן ישנם את השינויים גם בהיגוי.

[6] למקור, ראה נספח 2.

[7] את הדיון המחקרי המלא מביא גיל בספרו "במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים" בעמודים 620-615.

[8] קנטון- חלוקה מנהלית טריטוריאלית.

[9] Glossarium, 1879.

[10] על פי הגיאוגרף המוסלמי בן המאה העשירית מוחמד בן אחמד שמס א-דין אל-מקדסי (محمد بن أحمد شمس الدين المقدسي) המילה רהאדנה משמעה מוכר בדי פשתן וכותנה. ראה: אשתור 1977: 186.

[11] גם אצל רות מוצאים תימוכין לכך, ראה: רות תשל"ג: 15. החוקר קלוד כאהן לעומת דה חויה סבור שמשמעות המילה היא בפשטות "עוברי אורח". ראה: כאהן 1995: 230.

[12] גניזת קהיר היא אוסף של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאות התשיעית והתשע עשרה, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. משנתגלו הכתבים ופורסמו, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר יהדות מצרים בפרט וליהדות אגן הים התיכון בכלל. מחקר הקטעים שנאספו מהגניזה רחוק מלהסתיים. כל הענפים בחקר היהדות, תולדותיה וכתביה קיבלו תרומה עצומה מהעיון בטקסטים שנמצאו בגניזה, ובהם אלפי מסמכים היסטוריים, שטרות, אגרות, כתובות וגטין, ואלפי ספרי הלכה, שו"ת גאונים, דקדוק עברי, מחשבת ישראל, מיסטיקה יהודית ושירה. לחלק מתכתובות הסוחרים ראה: גיל תשנ"ז: 616.

[13] עניין השם הקשור למוצא הוא דבר ידוע בתקופות קודמות. לאנשים שיצא להם מוניטין של סוחרים/אנשי רוח השוהים רבות מחוץ לארץ מגוריהם היו קוראים בשם המוצא. לדוגמה אברהם התסתרי, סוחר מן המאה האחת-עשרה אשר נקרא איש תסתר והתגורר בבגדאד לפני מעברו למצרים. אם היה ממשיך לגור בתסתר ששם כולם תסתרים סביר להניח שהוא לא היה זוכה לכינוי זה. דוגמא נוספת הוא שמו של הגיאוגרף אלמקדסי, אשר רומז על מוצאו מירושלים. גם הוא התפרנס ממסחר.

[14] לדוגמה פרשת היחסים בין הממלכה הקרולינגית לעבאסים. החל מהמאה השמינית ועד המאה העשירית (בעיקר בימי השליטים הארון אלרשיד וקרל הגדול) ידוע על מספר משלחות של חילופי טובין וידע שעברו מבגדאד לאאכן. כמו כן, מלבד הטובין שכלל נשקים, עבדים, זהב ואף פיל שהגיע לאאכן, הקרולינגים והעבאסים טיפחו אינטרסים דתיים ופוליטיים. העבאסים אף הרשו לקרולינגים לשפץ אתרים נוצריים בירושלים ולקבל משלחת כנסייתית אשר הביאה חפצי קודש כמתנה. מערכת היחסים בין שתי האימפריות הוקמה על בסיס אינטרס של אויבים משותפים (ביזנטיון והח'ליפות האומיית בספרד) ורצון לשיתוף פעולה והגנת האינטרסים בגבולות. יהודים סופחו למשלחת בתור מתורגמנים ומחממי יחסים. הקרולינגים השתמשו בסוחרים היהודים על מנת לבסס את שלטונם ועל מנת למצוא אויבים מבית. דיון נרחב אפשר למצוא אצל גיל תשמ"ג: 236-239. וגם: גיל תשנ"ז: 616-625.

[15] ראה נספח מספר 3.

[16] -הח'ליפה אלמאמון, בנו של הארון אלרשיד (שבתקופתו העבאסים מגיעים לתקופת השיא) מקים את בית החכמה -מוסד ששימש כמכון לתרגומים של כתבי יד מהודו, פרס ויוון העתיקה. כמו כן המוסד משמש כספריה ומכון מחקר אליו הובאו ספרים מארצות שונות וחלקם גם נקנו מהביזנטים ומהאמירות האומיית הספרדית ע"י שליחים ששלח אלמאמון. מלומדים יהודים רבים הועסקו בבית החכמה כמתרגמים. באותם שנים האלגברה מוצגת לעולם (שורשיה בהודו) ומפותחת ע"י אחד החוקרים במקום (אבו ג'עפר מחמד אבן מוסא אל-ח'וארזמי – ابوجعفر محمد بن موسی خوارزمی).

תקופת שלטונו של קרל הגדול באירופה, תקופה של פריחה כלכלית ופריחה דתית-הכנסייה צוברת כוח רב, קרל הגדול מתנצר. האומנות הדתית מתגבשת, הבנייה והארכיטקטורה והחפצים הדתיים של הכנסייה. קרל מת ב-814 וממשיכו לודוויג החסיד מת ב-840 . לאחר מותו השושלת הקרולינגית מתפצלת לשלושה חלקים עקב מלחמות ירושה בין בניו.

תקופה של פשיטות ויקינגיות באירופה כולל פלישה לצפון אירופה ולאי הבריטי. ישנו איום על שלטונו של אלפרד הגדול שמצליח לשמור על ממלכתו במערב בריטניה. אלפרד הגדול ידוע גם הוא ביחסים עם בגדאד והנוצרים בירושלים.

מוקמת נסיכות ארמנית בראשות עשות הראשון הכורת ברית עם העבאסים ע"מ לשמש חיץ בינם לבין הביזנטים.

משחק השח מגיע לסין וליפן מאה שנה לפני הגעתו לאירופה.

[17] בעיקר הבישוף אגוברד מליון שיצא נגד הזכויות שניתנו ליהודים ובעיקר יצא כנגד הסחר בעבדים. ראה: רות תשל"ג: 18 וגם: אשתור 1977: 187.

[18] בשנת 751 לחמו הסינים בשבטים ערבים שניסו לפלוש לסין במשך שלושה ימים בקרב טאלאס, הקרב הקשה הסתיים ללא הכרעה. מסופר ששבויים סינים, שהיו מומחים בייצור נייר ומשי העבירו את המידע בשבי, הידע עבר לפרסים ואלו החלו לפתח תעשיית נייר ומשי, דבר שפגע בסחר בדרך המשי. בעקבות הקרב מתחילים הקיסרים משושלת טאנג לשלוח משלחות לחצר המוסלמית – אולי רד'אנים.

[19] לדוגמא, על התיזה שלו לגבי המסחר בים התיכון שהוכחה כלא נכונה ע"י עמנואל סיון. ראה: סיון, עמנואל. 'האסלאם והים התיכון – בחינות מחודשות בדיון על התיזה של Pirenne', בתוך: הים התיכון ומקומו בתולדות ישראל והעמים בתרבותם: קובץ הרצאות שהושמעו בכנס הארבעה-עשר לעיון בהיסטוריה (חנוכה תשכ"ט), ירושלים, תש"ל, עמודים 57-67. יחד עם זאת, ברצוני להבהיר כי כבודו של פירן מונח במקומו.

[20]  De Goeje 1879: 153-155.

[21] לקוח מתוך גיל תשנ"ז: 614. ראה תרגומים נוספים אצל דינור, בן ציון. ישראל בגולה, כרך א1,דביר, תל אביב, 1972 עמודים 367-366 וגם אצל רות תשל"ג: 15.

[22] רוּמית – שפת הביזנטים, אפרנג'ית- שפת הקרולינגים.

De Goeje 1879: 270-271.  [23

[24] תורגם בעזרתו האדיבה של מר יעקב צמח, מורה לשפה הערבית במכללת אחווה.

[25] המונח צקאלבה מתייחס לגזע הסלבי ובעיקר לארצות מהם הגיעו העבדים ושכירי החרב בעת העתיקה ובימי הביניים המוקדמים אל העולם המוסלמי והנוצרי. מקור המונח ביוונית- Sklavioni. המונח צקאלבה מתייחס גם לעמים נוספים בדרום מזרח אירופה כדוגמת הבולגרים.

[26] סמקוש הייתה עיר על חוף הים השחור שהייתה בשליטת הח'זרים באותה תקופה, מקורות ערבים מכנים אותה "סמקוש אליהוד" (سمكوش اليهود)- סמקוש היהודית, אולי במטרה להראות כי בעיר הייתה קהילה גדולה של יהודים.

[27] בשנת 1964 פרסם החוקר קלוד כאהן מאמר בו הוא הטיל ספק באמינות הפרטים המתוארים אצל אבן ח'רדאדבה כדוגמת תחנות המעבר פרמא וקלזם (טען שהנקודות הללו לא היו נמלים פעילים), אך החוקרים אשתור ויעקובי הוכיחו ע"י מכתבים מהגניזה הקהירית (מכתבי סוחרים יהודים מהעיר פֻסטאט המתייחסים לקֻלזֻם) כי ישנה פעילות בנמלים אלו בתקופה זו.

[28] הכוונה בפרנג'ה היא לתחומי השליטה של הממלכה הקרולינגית – מערב אירופה של היום כולל צפון איטליה.

פירנג'ים היה הכינוי בו נהגו הערבים לכנות את צאצאי שבט הפרנקים מהם צמחה השושלת הקרולינגית ומהם באו הצלבנים. הכינוי בסופו של דבר התרחב לכל אדם אירופאי שנמצא בארצות ערב.

 

ביבליוגרפיה

אשתור, אליהו. קורות היהודים בספרד המוסלמית, כרך א', הוצאת קרית ספר, ירושלים, 1977.

בינרט, חיים. אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בימי הביניים, כרטא, ישראל, 1981.

בן ששון, מנחם. צמיחת הקהילה היהודית בארצות האסלאם, מאגנס, ירושלים, תשנ"ו.

גיל, משה. ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה 634-1099, שלושה כרכים, אוניברסיטת תל-אביב,ישראל, תשמ"ג.

גיל, משה. במלכות ישמעאל בתקופת הגאונים, ארבעה כרכים, מוסד ביאליק, תל-אביב, תשנ"ז.

כהן, מרק. בצל הסהר והצלב: היהודים בימי הביניים, זמורה ביתן, ישראל, 2001.

כהן, קלוד. האסלאם: מלידתו ועד תחילת האימפריה העות'מאנית, דביר, ישראל, 1995.

לב, אפרים. סממני המרפא של ארץ-ישראל וסביבותיה בימי הביניים, המדור לתולדות הרפואה בארץ-ישראל, ישראל, 2002.

פירן, אנרי. היסטוריה כלכלית וחברתית של אירופה בימי הביניים, מסדה תל-אביב תשל"ז.

רות, בצלאל סטיל [עורך]. תקופת האופל: היהודים באירופה הנוצרית, מסדה, ישראל, תשל"ג.

.Adler, Elkan. Jewish Travelers in the middle ages. Dover Publications, New York, 1987

.Brook, Kevin. The Jews of Khazaria, 2^nd ed. Rowman & Littlefield Publishers inc. U.S.A, 2006

,De Goeje, Michael. Bibliotheca Geographorum Arabicorum. Leiden,

1879. Volume VI

Encyclopedia of World Trade: China- From Ancient Times to the Present, vol. 1, ed. Cynthia Clark Northrup, Armonk, New York, 2005

Stillman, Norman A, The Jews of Arab Lands, The Jewish Publication Society of America, 1991

Rabinowitz, Louis. Jewish Merchant Adventurers: A Study of the

Radhanites. London: Edward Goldstone, 1948

Rossman, Vadim. Russian intellectual anti-Semitism in the post-Communist era, University of Nebraska Press Published  for The Vidal Sassoon International Center for the Study of Anti-Semitism (SICSA), The Hebrew University of Jerusalem, U.S.A, 2002

 

קרדיט: עופר רוכמן