עפיפונים / רומן גארי

עפיפונים / רומן גארי

"… עוד נתגעגע לנאצים שיהיה לנו קשה בלעדיהם, כי לא יהיו לנו עוד תירוצים" (עמ' 246).

 

 

לודו (גיבור הספר) מבין שמה שארע ללילה (אהובתו) שנאלצה למכור את גופה לנאצים ארע לצרפת כולה ששיתפה פעולה עם הכובש, ולכן לא להם לחרוץ משפט.

משפט זה מזכיר לי את שירו של קונסטנדינוס קוואפיס

 

מחכים לברברים

− לְמַה אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, לָמָּה נֶאֶסַפְנוּ בַּכִּכָּר?

הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם.

− מַה פֵּשֶׁר חֹסֶר-הַמַּעַשׂ שֶׁל אֲסֵפַת-הַמְחוֹקְקִים?
לָמָּה יוֹשְׁבִים הַמְחוֹקְקִים בְּלִי לְחוֹקֵק דָּבָר?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם.
מַה צֹּרֶךְ בְּחֻקֵּיהֶם שֶׁל הַמְחוֹקְקִים?
כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַבַּרבָּרִים יְחוֹקְקוּ אֶת חֻקֵּיהֶם.

לָמָּה הִשְׁכִּים שַׁלִּיטֵנוּ לָקוּם עִם שַׁחַר?
לָמָּה הוּא יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר הַגָּדוֹל
עַל כֵּס מַלְכוּת, לְפִי כְּלָלֵי הַטֶּקֶס, כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם
וְהַשַּׁלִּיט מְחַכֶּה לְקַבֵּל פְּנֵי מַנְהִיגָם.
הִתְקִין אֲפִלּוּ מְגִלַּת קְלָף לָתֵּת לוֹ
מַעֲנִיק לוֹ תְּאָרִים וְשֵׁמוֹת רַבִּים.

− לָמָּה שְׁנֵי הַפְּקִידִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַפְּרֶטוֹרִים יָצְאוּ
בְּכָתֳנוֹתֵיהֶם הַמְרֻקָּמוֹת, הָאֲדֻמּוֹת?
לָמָּה עָנְדוּ אֶצְעָדוֹת עִם אַבְנֵי-אֲכָטִיס רַבּוֹת
וְלָמָּה לָהֶם הַטַּבָּעוֹת עִם הָאִיזְמָרַגְדִים הַבּוֹהֲקִים?
לָמָּה בִּידֵיהֶם מַקְלוֹת כֹּה הֲדוּרִים
גֻּלּוֹתֵיהָם מְגֻלָּפוֹת בְּכֶסֶף וּבְזָהָב?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם
וּדְבָרִים כָּאֵלֶּה עוֹשִׂים רשֶׁם עַל הַבַּרְבָּרִים.

− לָמָּה הַנּוֹאֲמִים הַמְצֻיָּנִים שֶׁלָּנוּ אֵינָם עוֹלִים
לָשֵׂאת דְּבָרִים מֵעַל בָּמוֹת כְּמִנְהָגָם מֵאָז?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם
וּנְאוּמִים נָאִים מְשַׁעְמְמִים אֶת הַבַּרְבָּרִים.

אֲבָל לָמָּה מִתעוֹרֶרֶת לְפֶתַע בֶּהָלָה
וְקָמָה מְהוּמָה (כָּל הַפָּנִים הִרְצִינוּ)
לָמָּה מִתְרוֹקְנִים פִּתְאוֹם רְחוֹבוֹתֵינוּ, כִּכְּרוֹתֵינוּ
הַכֹּל שָׁבִים לְבָתֵּיהֶם נְבוֹכִים עַד מְאֹד?

כִּי יָרַד הַלַּיְלָה ולְאֹ בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים
וְכַמָּה אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ מֵאֵזוֹר הַגְּבוּל אוֹמְרִים
שֶׁאֵין בִּכְלָל בַּרְבָּרִים בַּסְּבִיבָה.

מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו עָלֵינוּ בְּלִי הַבַּרְבָּרִים?
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ אֵיזֶה פִּתְרוֹן.
[1898]

תרגום מיוונית: יורם ברונובסקי

קונסטנדינוס קוואפיס, כל השירים, תרגום: יורם ברונובסקי , כרמל, ירושלים, 1993.

 

קוואפיס היה יליד אלכסנדריה שחי בעיר במרבית שנות חייו, כאשר העיר הייתה בשיא עידנה "הקוסמופוליטי", עידן שחלף לבלי שוב עם עליית המשטר הנצריסטי לשלטון בשנות ה-50.

 

בשיר "מחכים לברברים" מדובר על עולם שוקע ומתנוון שמחכה לאיזה שהוא פתרון חיצוני. הפתרון מפחיד, מעורר זוועה, הוא יחסל את כל התרבות המוכרת והמנוונת ויביא עמו עולם חדש, המבוסס על כוחניות ויצרים אפלים. גם בתפיסה הנאצית דברה על עולם שוקע ומתנוון של "ברברים" (אצלם העולם המתנוון הוא של הברברים) שהנאצים יביאו לו את הפתרון וההתחדשות. הפתרון הנאצי הוא לייצר אדם חדש, ארי וטהור מהניוון היהודי, הצועני, הסלאבי, והוא יביא גאולה לעולם, גאולה של "אלף שנות אימפריה גרמנית", כחזונו של היטלר.

 

 

עפיפונים (בצרפתית Les Cerfs-volants) הוא ספר מאת הסופר היהודי-צרפתי רומן גארי, שנכתב בשנת 1980. הספר הוא רומן היסטורי שכל עלילתו מתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה והמערכה על צרפת.

ספרו של גארי, עוסק בכמה נושאים אקטואליים לכל זמן, לכל חברה ולכל דור.

אמנם הנושא מוגדר, אבל התובנות שעולות מן הספר כוחן יפה לכל מצב ולכל חברה.

 

השאלה המרכזית היא ההתנגדות. ההתנגדות לאויב הכובש את ארצו של אדם. כנגזרת אפשר לראות גם את ההתנגדות לשלטון פוליטי המטיל את רעיונותיו בכוח הזרוע או אפילו בכוח המניפולציה בעזרת בחירות דמוקרטיות. מהי התנגדות נכונה, רצינית, שגם תביא לתוצאות מעשיות? האם לצאת כמו דויד מול גלית? האם להפיץ עלונים בסתר? האם לצאת לרחוב במחאות חברתיות? האפשרויות רבות. מה הסובבים אותך והקרובים אליך רואים בתור נכון, בתור שפוי, בתור מוצדק? איך הם מגיבים? האם אתה בודד במערכה. האם יעמדו לך כוחותיך? הרבה שאלתו, אפס תשובות.

 

גארי מעמיד בספרו צורות שונות של התנגדות, שכל אחת מהן נובעת ממקור אחר וזוכה לתגובות אחרות. אחת התובנות העולות מספרו של רומן גארי, הנה הקשר שבין שימור הזיכרון, שבין ההיזכרות לתקווה, שבין הזיכרון לכוח העמידה. תקווה היא יצר החיים טעם החיים, החירות להרגיש, כמיהה לחופש, כמיהה לאהבה.

כדי להחיות את השיכרון, כדי לממש את האהבה שלנו או להחזיר את האהוב לחיינו, עלינו לזכור היטב מה אהבנו, לזכור מה נכון לנו. לצורך מימוש שאיפתנו ואהבתנו, ראשית- עלינו להזכר, שנית- עלינו להתנגד להווה ולהיאבק בו, שלישית- עלינו לממש את התקווה או האהבה. הזיכרון או ההיזכרות הנם תנאי בסיסי וחיוני למאבק בהווה ויצירת תקווה, התקווה שלנו מורכבת תמיד מהחייאת זיכרון או משאיפה להחזיר אדם או ערך מוכר ואהוב לחיינו.

על פי רומן גארי, הזיכרון המשפחתי של משפחת פלרי ומרסלן דופרה הנו המפתח ליצירת תקווה לעם הצרפתי הכבוש בידי הנאצים, ההזכרות בצרפת של פעם בערכים האהובים ובאנשים האהובים היא הבסיס לתקווה ולשאיפה לעתיד טוב יותר. לצורך הגשמת התקווה נאבקים הצרפתים בכיבוש הנאצי כל אחד בדרכו הוא. פלרי בונה עפיפונים, מרסלן דופרה מבשל אוכל צרפתי, המורה הכפרי ובעלת בית הבושת מצטרפים למחתרת, ולודו חולם על אהובתו לילה. כל הדמויות של רומן גארי משתמשות בהיזכרות לצורך מאבקן בהווה ובכיבוש הגרמני, ורובן ממשות את תקוותם ואהבתם.

עוד תובנה העולה מן הספר בנוגע להתנגדות היא השפיות מול השיגעון. מהו השיגעון ומהי שפיות. האם שפיות היא לשתף פעולה ולשמור על החיים בכל מחיר, לעומת השיגעון הקורא לאנשים לנהוג על פי אמונתם ודרכם ולבצע פעילויות מסכנות חיים כדי להשיג את מה שאבד. האם הנער הצרפתי לודו, שהתברך בזיכרון פנומנלי, שימיט עליו אסון כדברי מורהו, מעמיד פני משוגע כדי לפעול במסגרת המחתרת ללא הפרעה, או שהשיגעון המשפחתי הוא חלק מעצמו ובשרו ואינו יכול לנהוג אחרת. האם דודו מפריח העפיפונים הוא משוגע כפרי, או אדם בעל נשמה יתירה המוכן לסכן את עצמו כדי להציל ילדים יהודים. "הניחו לו כי בשיגעון ינהג" האם משפט כזה יכול לשרת כל אדם וכל מצר. והאם נכון להתנהג באופן הזה?

 

ההתנגדות היא אמונה ותקווה בהתחדשות עבר בזמן עתיד. במקרה של רומן גארי זוהי התשוקה לצרפת חופשית, לתחיית הרפובליקה, לערכי החירות השוויון והאחווה. באופן מעניין, את כל המאפיינים הללו אוגד גארי בתוך המושג אהבה.

האהבה משחקת תפקיד מרכזי בספרו של גארי. אהבתו הבלתי אפשרית והנצחית של לודו ללילה, אהבתו של הנס לאותה לילה, אהבתו של פלרי לחופש ולעפיפונים המסמלים אותו, אהבתו של דופרה לבישול הצרפתי. אהבה יש בספר בשפע, ואפילו בתוך השנאה נמצא את האהבה. גארי הוא אופטימי ללא תקנה, אוהב אדם באשר הוא אדם. גם באויב הוא מוצא את האהבה, את הזיכרון, את ההתנגדות לרע ולאפל, ואת כל אלה הוא מיטיב לשזור לסיפור מרתק ומרגש שלא נס ליחו.

למרות האופטימיות השופעת מספרו, עם סיום כתיבתו ביום 2 בדצמבר 1980, נטל הסופר רומן גארי את חייו.

הספר תורגם לעברית על ידי אביטל ענבר ויצא בהוצאת עם עובד ב-1983.

היום הדפיסה הוצאת עם עובד את הספר מחדש, לרגל יובל המאה להולדתו של רומן גארי, עם עטיפה חדשה ורעננה. הספר לא איבד מיופיו ומאיכות כתיבתו ובעיקר לא איבד מהאקטואליות שלו.