כתבים מן העיזבון של מועדון הפיקוויקים
צרלס דיקנס
"אחת הטרגדיות הגדולות בחיי היא שכבר קראתי את מועדון הפיקוויקים – לא אוכל לשוב ולקרוא אותו בפעם הראשונה" כך אמר המשורר הפורטוגלי הידוע פרננדו פסואה. (גב הספר)
אני לא יכולה להגיד את הדברים האלה. כשקראתי את מועדון הפיקוויקים לראשונה הייתי בת 13 או 14. הייתי תולעת ספרים מובהקת וקראתי כל מילה מודפסת שהתגלגלה לידיי. אבל הקריאה במועדון הפיקוויקים היתה חוויה אחרת, מיוחדת במינה. זה היה תרגומו של אריה סיוון, שיצא בהוצאת מ. ניומן בשנת תשט"ז. אני זוכרת שצחקתי לעצמי בקול רם כמעט בכל עמוד ועמוד מעמודי הספר. גם זכרתי היטב את דמותו של סם וולר, הגיבור האמיתי של הספר. בימים ההם לא נהגו להוציא לאור כרכים עבים אלא חילקו כל ספר שהיו בו מעל 400 עמודים לחלקים. לדידי היה זה מתסכל מאוד: לקחת בספריה חלק א (לא נותנים יותר מספר אחד), לגמור אותו באותו יום, ולחכות עד לפתיחת הספרייה כדי לקחת את ההמשך, ומי ערב לי שאינו בהשאלה?
פיקוויק רודף אחר כובעו
מאז חלפו יותר מששים שנה. אהבתי לדיקנס נשארה בעינה מאז מועדון הפיקוויקים ובמהלך השנים האלה הספקתי לקרוא את כל ספרי דיקנס שתורגמו לעברית. שמחה גדולה מלאה את לבי כשנוכחתי לדעת שהספר תורגם מחדש בפעם הרביעית.* היום לשמחתי כבר לא נוהגים כך. אם כי ספר שמחזיק 800 ויותר עמודים אינו נוח למשל, בקריאה במיטה וגם מרתיע חלק מן הקוראים הפוטנציאליים.
מעיון מלומד בתולדות הספר למדתי לדעת שזו היתה יצירתו הראשונה של צ'רלס דיקנס הצעיר, בן ה-24. שהיצירה התפרסמה בחלקים, כמקובל במאה ה-19, כשהפרק הראשון יצא בשנת 1836 והאחרון ב-1837. בתור מעריצה שרופה של דיקנס אני מבינה מה רב היה תסכולם של קוראיו שנאלצו לחכות חודשים כדי לקרוא את היצירה המוגמרת. גם כך, קשה לקרוא ליצירה הזאת יצירה שלמה ומושלמת. היא למעשה אוסף של אפיזודות המתארות את מסעם של ארבעה ג'נטלמנים במטרה לחקור את נפלאות האדם והטבע באנגליה. התואר ג'נטלמן מלמדנו שמדובר באנשים אמידים, בעלי רכוש, שאינם עובדים, ועתותם בידם לעסוק ב..בטלה. ארבעת הג'נטלמנים האלה מסיירים בעיירות ובאחוזות של אנגליה, חווים חוויות שונות ומשונות ומסתבכים בהרפתקאות יוצאות דופן. השמחה גדלה כשיוזם החבורה, מר פיקוויק טוב הלב, שוכר לו משרת בשם סם וולר, טיפוס עממי ועליז, שפניני לשון מתגלגלים מפיו חדשות לבקרים. כשמצטרף לסיפור גם אביו של אותו סם וולר, וגם אמו החורגת – אין קץ לנפלאות. הצמד הנפלא הזה, מר פיקוויק טוב הלב והתמים וסם וולר השנון והזריז, הם צמד נצחי, בדיוק כמו דון קיחוטה וסנשו פנסה.
פיקוויק נואם בפני חברי המועדון
צחוק צחוק, ולא מפסיקים לצחוק לרגע כשקוראים את הספר הזה, אבל דיקנס השחיל לתוך סיפורי המסע האלה את חיצי ביקורתו, שהלכה והתחדדה במשך השנים כיצירותיו המאוחרות. דיקנס לא חסך את שבט לשונו מאף ממד בחברה האנגלית של המאה ה-19: הג'נטלמנים הבטלנים, אנשי העיירות הקרתנים, הפוליטיקאים הקטנים והתחמנים, אנשי הכנסייה הצבועים, מערכת המשפט המסובכת והאדישה לגורל האנשים הקטנים, יושבי הקרנות השיכורים, בעלי האחוזות הנצלנים, הגברים המתנשאים, הנשים הצדקניות, איש לא נעדר.
במהלך שנות יצירתו הלך דיקנס ושכלל את חיצי ביקורתו. בספרים כמו דורית הקטנה, בית קדרות, בית ממכר עתיקות, אוליבר טויסט, דויד קופרפילד ואפילו בבין שתי ערים העוסק במהפכה הצרפתית –הוא השכיל לבקר בייחוד את מערכת המשפט המסואבת והמושחתת ואת עושי דברה, עורכי הדין והפרקליטים הגורמים לסחבת של שנים ומנצלים את לקוחותיהם עד הפרוטה האחרונה. אבל למרות הביקורת שמופנית גם כלפי גיבורי ספרו, ניכרות האהבה והחמלה שדיקנס מתייחס בהן אל דמויותיו, גם העלובות שבהן. למרות ראייתו החודרת את כל פגמי האדם ופגמי החברה, דיקנס הוא אוהב אדם.
סם וולר ואביו
כשחיצי הביקורת המושחזים האלה מוטמנים בתוך הומור מטורף ושנינות לשון שאין דומה לה, יש לעתים חשש שהקורא התמים לא ישכיל להבחין בביקורת וייהנה רק מההומור. אבל דיקנס סמך כנראה על תבונתם של קוראיו. במבט עכשווי, ספריו של דיקנס מצטיינים גם בפגמים שהיום לא היו עוברים בשתיקה: העלילות גדושות ומפותלות עד כי קשה לזכור ולהבין מיהו מי ומה הוא עושה כאן, והסצנות מלודרמטיות מידי, סנטימנטליות מידי ואפילו מופרכות. גם מועדון הפיקוויקים לוקה בליקויים האלה, ולעתים התפרים בין האפיזודות השונות גסים מידי ולא תמיד משכנעים. אבל ההומור והשנינות מחפים על כל אלה. דיקנס מביא לקוראיו רקמת חיים מגוונת ומקיפה, מצליפה וחומלת, מבקרת ואוהבת.
התרגומים וההוצאות בעברית
- כתבים מעזבון בית-הועד הפיקויקי – תרגם מאנגלית י"ח טביוב, הוצאת א"י שטיבל תרפ"ב (1922)
- מועדון הפיקויקים – תרגם אריה סיון, הוצאת מ’ ניומן, תשט"ז
- רשומות מועדון הפיקוויקים – תרגם מאנגלית אהרן אמיר, איורים מאת פיז, ספרית מעריב, תש"ן 1990
- כתבים מן העיזבון של מועדון הפּיקוויקים – תרגמה מאנגלית דפנה רוזנבליט, הוצאת כרמל, 2017
קרדיט: ערכים בויקיפדיה