ילדי המים / צ'רלס קינגסלי

 

 

התקופה הוויקטוריאנית באנגליה הניבה, נוסף לדברים נוספים, גם יצירה ספרותית ענפה, שהיטיבה לתאר את המתרחש באנגלית בתקופה כה רבת פנים וגוונים. מי שעוקב אחר סידרת הספרים "הרפתקה", של הוצאות אוקיינוס ומודן, בוודאי ישים לבו לכך שחלק גדול מספרות הנוער הקלאסית המתורגמת בה, היא ספרות אנגלית מהתקופה הוויקטוריאנית, ולא לחינם. זוהי תקופה של שגשוג ספרותי שלא היה קודם כלן, ולא רק בתחום ספרי הנוער (שכמה מהם, כפי שנזכיר, לא היו מיועדים כלל לנוער).

התקופה הוויקטוריאנית בבריטניה הייתה תקופת השיא במהפכה התעשייתית הבריטית ואף שיאה של האימפריה הבריטית. בדרך כלל המושג מתייחס לתקופת מלכותה שלהמלכה ויקטוריה, בין השנים 1837 ועד 1901. אחד הסופרים המבטא היטב את אופייה של התקופה הוא צ'רלס קינגסלי.

צ'ארלס קינגסלי (Charles Kingsley;‏1819- 1875), היה  כומר וסופר אנגלי. ב-1859 הוא התמנה לכומר האישי של המלכה ויקטוריה. שנה אחת לאחר מכן הוא התמנה לתפקיד פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת קיימברידג'. קינגסלי ביטא את תמיכתו ברפורמות חברתיות שונות ברבות מיצירותיו, ולחם למענן. יצירותיו כוללות את ספר הילדים הפופולרי ילדי המים (1863), רומנסות היסטוריות וספר הרצאות על היסטוריה, 'הרומאי והטבטוני' (1864). ב-1873 התמנה קינגסלי לכומר בכנסיית וסטמינסטר.

ילדי המים: מעשיית פיות לילד יבשה (1863).

תרגומים לעברית: ג. גלברט, 1928; משה בן-אליעזר, 1934; דליה למדני, 1972; אוריאל אופק, 1985; יואב אבני, 2010).

קורות מנקה-ארובות קטן, המתגלגל אל ממלכה תת-מימית, בה הוא נמסר להשגחתה של 'אמא עין-צופיה' ומיטהר, והיא אגדה מוסרנית (אותה הקדיש הסופר לבן-זקוניו, כפיצוי על שכתב קודם לכן את הגיבורים לאחיו הגדולים) שנועדה להראות לילדים כי 'קיים יסוד מופלא ואלוהי, המונח ביסודו של העולם הגשמי'.

רבות נאמר על הספר "ילדי המים". רבים וטובים ניתחו את הסמליות הנוצרית הנוטפת ממנו, ואת הביקורת החברתית הקשה העולה ממנו על בתי הספר, על עבודת ילדים, על הפער המעמדי הבולט. אני בחרתי להתמקד בהיבט אחד בלבד העולה חזק מתוך הספר: עבודת ילדים, או לית דיוק – מנקי הארובות הקטנים בתקופה הויקטוריאנית וכתוצאה מהמהפכה התעשייתית. המאפיין המובהק ביותר של התקופה הויקטוריאנית הוא המהפכה התעשייתית. אחד המייצגים נאמנה את המהפכה הזאת ותוצאותיה הוא צ'רלס קינגסלי.

המהפכה התעשייתית הוא השם המקובל לשורה של שינויים טכנולוגיים, כלכליים וחברתיים שהתחוללו באנגליה ואחר-כך ביתר מדינות אירופה ובארצות הברית, החל מאמצע המאה ה-18 ועד מחצית המאה ה-19 ויש האומרים כי הם נמשכים עד היום. המהפכה החדירה שכלולים ומיכון בייצור החקלאי והתעשייתי והובילה לעיור חלק ניכר מן האוכלוסייה, גידול ניכר במספר התושבים והעלאת רמת חייהם ותוחלת חייהם. המהפכה התעשייתית דחקה את המבנה החברתי הישן – אצולה, כמורה ובני המעמד השלישי – לטובת מבנה חדש בן שני מעמדות: הבורגנים והפועלים (פרולטריון). מעמד הבורגנים היה מגוון והתחלק לשלוש קבוצות עיקריות: בורגנות גבוהה, בעלי מקצועות חופשיים, וזעיר בורגנים (בורגנות נמוכה). לעומתם, הפועלים היו רובם ככולם עניים, הם סבלו מניצול של בעלי המפעלים ועבדו בתנאים שסיכנו את חייהם ובריאותם (למשל העבודה במכרות). כמו כן, מי שחלה או נפצע פוטר מיד מהעבודה מבלי לקבל פיצוי כלשהו. בולט במיוחד היה הניצול של ילדים ונשים שנחלצו לסייע בפרנסת המשפחה.

אחד המקצועות המבוקשים היה ניקוי ארובות. ארובה היא אמצעי להוצאת גזים חמים ועשן שנוצרים כתוצאה משרפה בכבשן או באח. מטבע הדברים, הארובות ממוקמות על גג הבית, וחשוב מאוד לדאוג לכך שיעברו ניקוי. ארובה – מיתקן המעורר בנו את האסוציאציה של אירופה הקרה, ובצדק. עד לא מזמן, השיטה היעילה ביותר לחמם את הבית הייתה באמצעות אח. ארובה היא מוצר נלווה לאח, למעשה אי אפשר להחזיק מתקן זה ללא ארובה, כי כל הבית יהיה מלא פיח. ארובה מתלכלכת מאוד מהר, שכן כל הזמן עובר דרכה פיח ועשן. ארובה לא נקייה עלולה שלא לעשות את עבודתה כראוי, וזה מסכן את בריאות יושבי הבית. הצורך בניקוי ובדיקת ארובות מתעורר על מנת למנוע שריפות או הצטברות גזים רעילים. דבר זה במיוחד חשוב בניקוי אחים פתוחים (המחומם באמצעות דלק) ומערכות חימום מרכזי העושות שימוש בעץ, בהם קיים סיכון להיווצרות פיח ולשריפה. גם חסימה חלקית או מלאה של הארובה (על ידי עלים, למשל), עשויה לגרום להצטברות גזים.

הבעיה היא שמלאכת ניקוי ארובות זו מלאכה לא פשוטה, המצריכה ציוד מיוחד ומיומנות, שכן מדובר בעבודה בגובה ונפילה מגובה זה לא דבר נעים במיוחד. למרות הסיכונים, חשוב ביותר לדאוג לניקוי ארובות. בשל האמור לעיל, התפתח באירופה מקצוע של מנקי ארובות שתפקידם היה להגיע לבתים ובתי עסק שיש בהם ארובה, ולדאוג לעבודת ניקוי ארובות. מקצוע זה היה קיים שנים רבות באירופה, ולמעשה קיים גם היום, אך ניקוי ארובות הפך פחות פופולארי, ולכן מספרם של העוסקים בניקוי ארובות ירד.

 

המהפכה התעשייתית נתנה תאוצה למקצוע ניקוי הארובות. נבנו מפעלי ענק ובהם כבשנים גדולים, והם נזקקו לארובות מאוד גדולות שיספיקו להוציא את העשן החוצה. הארובות הפכו להיות גדולות מאוד, ואדם יכול היה לעבור בתוכן בקלות. כמובן שגם ארובות אלה נזקקו לתחזוקה שוטפת וניקוי ארובות הפך להיות עיסוק מבוקש אף יותר מבעבר.  עם זאת, כבר בתקופות קדומות יותר היו מנקי ארובות. במאות ה-15 וה-16 היה רווח סגנון בניית בתים גבנוניים בצורת מדרגות אשר הקלו על מנקה הארובות להגיע אל הארובה.

מנקי הארובות היו לרוב ילדים בני 14-5. הוטל עליהם לנקות את הפיח שהצטבר בדפנות הארובות של תנורי הפחם המשמשים לחימום. בני 14 ויותר לא יכלו – בגלל גודל גופם – לזחול אל תוך הארובות. הילדים התחילו את יום העבודה בשעה מוקדמת – בשלוש לפנות בוקר, לפני הדלקת התנורים. תנאי חייהם היו קשים ביותר: רחצה הייתה מוּתרת לעתים רחוקות ולכן גרמו הלכלוך והפיח לגירוד ולפצעים פתוחים. בשל השהות הממושכת בתוך הארובות והזחילה בתוכן התעקם גופם של הילדים והתעוות. בגלל תנאי עבודתם הקשים סבלו הילדים מנקי הארובות גם מכוויות וממחלות בדרכי הנשימה.

 

על ילדים מנקֵי ארובות – צ'רלס קינגסלי  (מתוך ילדי המים)

היֹה היה פעם מנקה ארובות קטן, תום שמו. זהו שם קצר, שוודאי שמעתם אותו כבר קודם ועל כן לא יהיה לכם קשה לזכור אותו. תום חי בעיר גדולה בצפון, שהיו בה המון ארובות לניקוי והמון כסף שתום יכול היה להשׂתכר ואמו יכלה להוציא. הוא לא ידע קרוא וכתוב, וזה בכלל לא היה איכפת לו; הוא מעולם לא התרחץ, כי בחצר שגר בה לא היו מים. איש לא לימד אותו להתפלל, ועל אלוהים שמע בְּמִינֵי דיבורים ברחוב, שמוטב היה אילו לא שמע אותם. במחצית משעות היום הוא בכה, ובמחצית האחרת הוא צחק. הוא בכה כשהיה מטפס ונכנס לתוך הארובות האפלות ומשפשף את ברכיו ואת המרפקים שלו עד זוֹב דם; וכשהפיח נכנס לתוך עיניו – דבר שקרה כל ימות השבוע; וכשבעל הבית היכה אותו – דבר שעשה כל ימות השבוע; וכשלא היה לו די אוכל לאכול, דבר שקרה גם כן כל ימות השבוע. והוא צחק בחצי השני של היום, כששיחק עם ילדי הרחוב בגלגולי מטבעות, או כשביצע קפיצות צפרדע מעל גדרות ועמודים, או כשזרק אבנים אל רגלי הסוסים הצועדים ברחוב, דבר שהיה בידור נהדר אם נמצא על ידו איזה קיר שאפשר להתחבא מאחוריו. אשר לניקוי ארובות, לְרָעָב ולמכות – הוא קיבל אותם כאילו היו חוקי טבע, כמו הרוח, הגשם והרעם, והוא עמד בהם בגבורה ובסבלנות […]

יש להניח שהשיר הידוע של ויליאם בלייק על מנקה הארובות הקטן, השפיע השפעה ניכרת על קינגסלי, בבואו לכתוב את ספרו "ילדי המים". כל המוטיבים המצויים בשיר מצויים גם בספרו.

גורף הארובות הקטן  | ויליאם בלייק (William Blake;‏ 1827-1757). משורר, מיסטיקן, צייר ואמן תחריטים בריטי.

(מתוך "שירי תום", תרגמה דליה רביקוביץ, 'למרחב', 12.10.1956)

הָיִיתִי פָּעוֹט כְּשֶׁמֵּתָה אִמִּי

וְאָבִי מְכָרַנִי בְּעוֹד לְשׁוֹנִי

לֹא הֵיטִיבָה לִצְעֹק "גָּרֹף וְגָרֵף!"

לָכֵן פִּיחַ אֶגְרֹף וּבַפִּיחַ אֵשֵׁב.

 

תוֹם דֵיקֶר הַקְּטִינָא בָּכָה בֶּכִי מַר

כְּשֶׁגִּלְּחוּ אֶת רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל; וָאֹמַר

"הֵרָגַע, תוֹם! טוֹבָה לְרֹאשְׁךָ הַקָּרְחָה

בַּל יַשְׁחִית עוֹד הַפִּיחַ אֶת צְחוֹר שְׂעָרְךָ."

 

וְאָז הוּא נִרְגַּע וּבַלַּיְלָה הַזֶּה

בְּעוֹד תוֹם יָשֵׁן, נִגְלָה לוֹ מַרְאֶה:

גּוֹרְפֵי אֲרֻבּוֹת אֲלָפִים, דִיק, נֶד, טִים

נִכְלְאוּ בְּתוֹךְ אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים.

 

וַיָּבוֹא אָז מַלְאָךְ עִם מַפְתֵּחַ שֶׁל אוֹר

וַיִּפְתַּח אֶת כִּלְאָם וַיִּקְרָא לָהֶם דְּרוֹר.

עַלִּיזִים הֵם רָצִים עַל מִישׁוֹר אֲדָמָה

וְשׂוֹחִים בַּנָּהָר וְזוֹרְחִים בַּחַמָּה.

 

עֵירֻמִּים וּצְחוֹרִים, בְּלִי תַּרְמִיל מְפֻיָּח,

הֵם דּוֹאִים עַל עָנָן. וְאוֹמֵר הַמַּלְאָךְ

שֶׁאִם תוֹם יִהְיֶה יֶלֶד טוֹב וְעָנָו

אֱלֹהִים בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה לוֹ לְאָב.

 

וְאָז תוֹם הֵקִיץ וּבַחֹשֶךְ הוּא קָם

וַיֵּצֵא לַעֲבֹד עִם תַּרְמִיל וְסֻלָּם.

קַר הָיָה, אוּלָם תוֹם חָשׁ אָז אֹשֶר וָחֹם.

כֵּן יִיטַב לָעוֹשִׂים חוֹבָתָם גַּם כַּיּוֹם.

 

קיימות מסורות באירופה בנוגע למנקי ארובות, מסורות עם נופך מיסטי. בבבריטניה נהוג להזמין מנקה ארובות בשכר שילחץ את ידי החתן והכלה בחתונות, כי הוא נחשב כמביא מזל טוב. מנקה ארובות מביא מזל הופיע גם ביצירות בדיוניות. בסרט "מרי פופינס", פוגשים הילדים מנקה ארובות אשר מסייע להם, ואף פוצח בריקוד על גגות העיר. זכורה היטב דמותו של מנקה הארובות הקטן מתוך הספר "הלב", של אדמונדו ד'אמיציס האיטלקי.

ברשימה על מנקי ארובות וריקודיהם בפסטיבל האביב, רשימה שכותרתה "אחד במאי", מתאר דיקנס, נער קטן ש"נגנב מהוריו בינקותו והוכשר למלאכה של ניקוי ארובות, עד שנשלח, במרוצת הקריירה המקצועית שלו, לנקות את הארובה בחדר השינה של אמו", ומוסיף "כיצד, ברדתו מתוך הארובה מיוזע ועייף, נכנס למיטה שבה נם פעמים כה רבות את שנתו בהיותו תינוק, שם גילתה אותו והכירה אותו עכשיו אמו, שמעתה ואילך, ביום אחד קבוע מדי שנה בשנה, נהגה לבקש את חברתם הנעימה של כל מנקי הארובות של לונדון, שבפניהם פתחה את דלתות ביתה בשעה אחת ושלושים בצהריים והגישה להם צלי בקר, פודינג שזיפים, יין פורט ושישה פני". (גליה בנזימן ברשימת ביקורת על הספר "אוליבר טויסט" של דיקנס, הארץ, (26.11.2010)

קארין נוטר, בת 33 משווייץ מספרת: מקצועי הוא מנקת ארובות כבר 16 שנה, שלוש האחרונות בציריך. בגיל 16 התחלתי שלוש שנות לימודים והתמחות במקצוע: יום בשבוע לימודים תיאורטיים (חוקים, עבודה, היסטוריה, רגולציה ושפות), ובשאר השבוע למידה מעשית. נגיעה במנקה ארובות מביאה מזל טוב. שורש האמונה מלפני כמאה שנה, כשהתחילו להשתמש באש בתוך הבית לחימום. אם הארובה סתומה זה מאוד מסוכן, ולכן כשמנקים היטב הסיכון נעלם וזה מביא מזל טוב.

אני מוזמנת לעתים לחתונות, על-מנת להביא מזל לזוג הטרי. אני לובשת את הבגד המסורתי – מכנסיים וז'קט שחורים וכובע צילינדר שחור – ומביאה איתי סולם ומספר כלים מסורתיים. אני עושה את זה בלי תשלום. אני מאמינה שאם אני מביאה מזל לאנשים, המזל יגיע גם אליי. (גלובס).

 

ארובה להצלחה :מעל אלף מנקי ארובות, מלווים בילדים שהתחפשו לדבר האמיתי, התכנסו בכפר קטן בהרים באיטליה לחגיגה השנתית של בעלי המקצוע עתיק היומין. זוהי השנה ה-25 בה מציינים מנקי הארובות את החגיגה. לקראת המאורע השנתי, שיימשך שלושה ימים, הגיעו אל הכפר סנטה-מריה מאיור מנקי ארובות מכל רחבי אירופה ואף מארצות הברית. הכפר, הממוקם בצפון איטליה, נחשב לביתם של המנקים הראשונים בהיסטוריה. בחגיגה, כאמור, לוקחים חלק גם ילדים רבים, אשר הגיעו לכפר כשהם נושאים חבלים, חובשים כובעים מסורתיים, לבושים בבגדי עבודה מרופטים כמיטב המסורת ו"מלוכלכלים" מפיח (אמא דאגה לעבודת האיפור בבית). לילדים מקום של כבוד בחגיגות מאחר ובהיסטוריה היו הם אלו שהיוו את עיקר הכוח מקרב העובדים. ילדים רבים במאה ה-19, שהיו קטנים מספיק כדי להשתלשל במורד הארובה, נלקחו מבתיהם כדי לנקות את ארובות הבתים של עשירי איטליה בצפון המדינה, בערים כמו מילאנו וטורינו.

העבודה כמנקי ארובות הייתה מסוכנת ונחשבה לנחלתם של עלובי העם, ורק בשנת 1873 נכנס לתוקפו חוק האוסר להעסיק בה ילדים מתחת לגיל 14. בסנטה-מריה מאיור, הנחשבת כאמור לעיר האם של בעלי המקצוע, אף קיים מוזיאון המתאר את ההיסטוריה של מנקי הארובות.

מוזיאון מנקי הארובות  (Museo dello Spazzacamino)
ככל הנראה, המקום היחיד שילדים בישראל של ימינו ייתקלו במנקי ארובות הוא בסרט של מרי פופינס. כאן יש הזדמנות לפגוש קצת מהווי החיים של הילדים שעבדו במאה שעברה כמנקי ארובות. המוזיאון עצמו קטן ומתאים לביקור קצר וקולע. מדי שנה בספטמבר מתקיים כאן מעין פסטיבל מנקי ארובות.
 המוזיאון נמצא בסנטה מריה מג'ורה (S. Maria Maggiore), עיירה עתיקה בעמק צ'נטובל (Centovalli) . אל העיירה אפשר להגיע ברכבת עמק צ'נטובלי היוצאת מלוקארנו (Locarno) שבצפון אגם מג'ורה.

 

מקצוע ניקוי ארובות אינו נפוץ כבעבר, אך עדין קיים צורך בניקוי ארובות ויש חברות המספקות שירות זה. כיום אין בבתים חימום באמצעות אח. אך המסעדות עדיין משתמשות בארובות ומנדפים במטבחים שלהם ויש צורך חיוני בתחזוק וניקוי מנדפים וארובות. היות ובמטבח של מסעדה מצליחה מבשלים כל הזמן, יש עשן וריחות של אוכל שצרכים לצאת החוצה. הארובה היא האמצעי שמוציא את הריחות והעשן ויש לדאוג לניקוי הארובה או ניקוי מנדפים. ניקוי ארובות זה עניין אסתטי ותברואתי. ארובה שלא ניקו אותה תטפטף על הרצפה ועל האוכל ותיצור כתמים של שמן. זה לא אסתטי ולא נעים. אם ניקוי ארובות לא התבצע בזמן או שלא התבצע כראוי, תיווצר בעיה בפינוי העשן והריחות הלא נעימים יישארו במטבח ובאולם האורחים. יתרה מזאת, החוק מחייב את בעלי המסעדות לדאוג לניקוי ארובות וניקוי מנדפים פעם בחצי שנה.