היסטוריה או טלנובלה

שושלת טיודור

מאבקי מלכים ותככים מדיניים השאובים מן ההיסטוריה מספקים חומרים אין סופיים לספרים ולסדרות טלוויזיה. לא חשוב באיזה תקופה מדובר, מי המלך, או באיזה נשק השתמשו, היצרים הם אותם יצרים והצרכים אותם צרכים, ויצר לב האדם רע מנעוריו.

יש הסוברים שהיום אנו נמצאים בעידן של סובלנות ונאורות, והאדם למד לשלוט ביצריו ולהגיע למדרגה מוסרית גבוהה יותר. ואני סוברת שדבר לא השתנה, לבד מהטכנולוגיה. יצר השלטון ושאיפת השררה קיבלו היום לדעתי ממדים הרבה יותר מפלצתיים מאשר בעת העתיקה ובימי הביניים, וזאת הודות להשתכללות כלי ההרג. בימי הביניים הרגו בחרב. כמה אנשים כבר אפשר להרוג בחרב? היום לשמחתנו יש בידינו כלי הרג הרבה יותר משוכללים, כגון גז ציקלון B, פצצה אטומית, טילים בעלי ראש נפץ גרעיני, מטוסים משוכללים, ולכן אפשר להרוג וגם עושים זאת, במיליונים. כל זה כדי לספק את תאוות השלטון והשררה, תאוות השליטה על משאבים, וכנראה גם יצרים מגלומניים הפועמים בלבבות כמה מן המנהיגים הדגולים של העידן שלנו, כפי שהיה תמיד, נניח דוד המלך.

אם היום בני אדם נראים (רק נראים) מוסריים יותר, זה רק הודות לשקיפות: עיני התקשורת לסוגיה רואות הכל ומעבירות הכל. כולם יודעים הכל על כולם. אז לא נעים. אבל במסתרים, או במדינות טוטליטריות שבהן עדיין מצליחים לשלוט באמצעי התקשורת – שם עדיין לא הכל שקוף.

ספרים או סדרות – הכל הולך ובלבד שיהיה בהם הרבה סקס והרבה דם. ראשים ערופים וערימות של גוויות – רק מוסיפים לאחוזי הרייטינג. נשים עירומות, מבטים מפתים, תנוחות משגל וקולות תאוותניים – רק יותר טוב. היצרנים אינם מניחים ידם מתקופות היסטוריות שונות, החל בספרטה ומלחמות היוונים והפרסים, עבור באמנים, קרדינלים ואפיפיורים של ימי הרנסנס, וכלה במלחמת העולם השנייה ובשואה. אבל במקום הראשון מבחינת הרייטינג בסולם החביבות על הקהל נראה שתופסת רצועת הזמן של המאות ה-16-15, באנגליה ובאירופה, בעיקר באנגליה על שושלותיה המסובכות. מבין השושלות תופס מקום ראשון בית טיודור, שבו בולטים בעיקר הנרי השמיני על שש נשותיו והמלכה אליזבט הראשונה, המלכה הבתולה.

עטיפת ההוצאה החדשה של בן המלך והעני

עטיפת ההוצאה החדשה של בן המלך והעני

אחד הספרים הבולטים ביותר בתולדות דברי ימי בית טיודור הוא דווקא ספר הנוער המפורסם של מרק טווין, "בן המלך והעני", שיצא בעברית לפחות 10 פעמים בהוצאות שונות, ועוסק במלך הנער אדוארד השישי, שעלה למלוכה עם מות אביו הנרי השמיני בהיותו בן 10 ומלך עד גיל 15, עד מותו ממחלה.

הסופרת פיליפה גרגורי מגדילה לעשות עם רשימת ספרים אין סופית על כל מי שרק זז בשושלות האנגליות של יורק, לנקסטר, סטוארט וטיודור: קתרין מארגון, אן בוליין, מרי סטוארט, מרי העקובה מדם, ועוד כהנה וכהנה, רובם יצאו בהוצאת אופוס. ספריה המצליחים מעובדים מיד לספרים ולסדרות טלוויזיה והקהל הצמא רוצה עוד ועוד.

נזכיר כאן גם את מרגרט ג'ורג' בספרה "אני, הנרי השמיני: יומנו האישי של מלך עם הערות מאת ליצן החצר שלו"; ואת "וולף הול" מאת הילרי מנטל. מעניין מאוד שדווקא נשים אוהבות לכתוב את הז'אנר הזה. אולי בגלל ריבוי התככים וענייני רומנטיקה, נושאים "נשיים " לכאורה.

סדרת הטלוויזיה הראשונה על בית טיודור "שש נשותיו של הנרי השמיני" משנת 1970 רק פתחה את הפתח. מאז הפתח הזה לא נסגר לרגע.

ציור המתאר את בוליין במגדל לונדון, בזמן שנכלאה וחיכתה להוצאתה להורג Edouard Cibot

ציור המתאר את בוליין במגדל לונדון, בזמן שנכלאה וחיכתה להוצאתה להורג
Edouard Cibot

בדיון או מציאות

נשאלת השאלה: עד כמה בדיון יש בספרים ובסדרות האלה, ועד כמה מציאות היסטורית? ועד כמה זה חשוב…

בית טיודור (House of Tudor) היא שושלת שליטים אנגלית שהעמידה חמישה מלכים ששלטו באנגליה משנת 1485 ועד 1603. שני המלכים הבולטים בשושלת, הנרי השמיני ואליזבט הראשונה, סייעו במידה ניכרת להפיכתה של אנגליה ממדינה אירופאית ממוצעת בימי הביניים למדינה מרכזית בתקופת הרנסנס.

הנרי נולד בשנת 1491, בנו של הנרי השביעי, אשר השתלט על כס המלוכה האנגלי לאחר הקרב שנעל את מלחמות השושנים, 1485. הוא נעשה יורש עצר רק לאחר שאחיו הבכור, ארתור, מת, ופינה את המקום. בשנת 1509 מת אביו והנרי שהיה אז בן 18, הוכתר כמלך אנגליה.

ענייני הנשים של המלך הנרי השמיני כבר זכו לסיקור נרחב מאין כמוהו בכל הז'אנרים האפשריים. לכן צריך אולי קצת לדבר על התנהלותו המדינית והחברתית. אבל האמת היא שאי אפשר להפריד בין השניים, כי רוב התנהלותו עם הנשים בחייו היא תלוית מניעים פוליטיים ותלויי יועציו השונים.

הנרי קירב לכתר אנשים מוכשרים ויועצים שהשאירו חותמם על ההיסטוריה האנגלית, וביניהם החשמן תומס וולזי וסר תומס מור שהוא מינה אותם, כל אחד בזמנו, לתפקיד הלורד צ'נסלור (הלורד שומר החותם), תפקיד מקביל לראש ממשלה. הייתה זו תקופה של פריחה למעמד הכפרי, ולמעשה לאנגליה כולה, שהחלימה מן הפצע הקשה של מלחמות השושנים, ותקופות שלטון של עריצים ושל מלכים ילדים.

החשמן תומאס וולזי ציור מאת סמפסון סטרונג

החשמן תומאס וולזי ציור מאת סמפסון סטרונג

מדיניות החוץ של הנרי היתה הפכפכה, והוא התנדנד כל הזמן בין צרפת לספרד. הדבר הביא לקרע בין הנרי לוולזי, אשר גרם לתוצאות הרות גורל.

על שלטונו של הנרי העיבה העובדה כי אין לו יורש זכר. הנרי, אשר גדל על רקע מלחמות השושנים, מלחמות הירושה הארוכות שבסופן הוכתר אביו למלך, חשש ממלחמות ירושה עתידיות ורצה כי יהיה לו יורש ברור ולגיטימי, שאי אפשר יהיה לערער על זכותו למלוכה. זיקתן של נשים לכס המלכות באותה תקופה הייתה חלשה יותר. המלכה קתרינה מארגון, אשתו הראשונה, לאחר שנות נישואין ארוכות הזדקנה ולא נתפשה כמי שתוכל ללדת את היורש הזכר. כשהתאהב באן בוליין ביקש מן האפיפיור קלמנס השביעי כי יבטל את נישואיו בטענה כי אסור היה עליו לשאת את קתרינה מלכתחילה משום שהייתה נשואה לאחיו. האפיפיור, שהיה נתון לשליטת בית הבסבורג שכבש את איטליה לא הסכים לבטל את הנישואים של הנרי וקתרינה, שהייתה דודתו של הקיסר קרל החמישי לבית הבסבורג.

הנרי לא ויתר ופתח במאמצי שכנוע את האפיפיור וממסדו. נושא זה זכה לכינוי "עניינו הגדול של המלך" (The King's Great Matter). הנרי לא ויתר, כבעל השכלה תאולוגית מקיפה הוא נתפס בעיניו כמוסמך לבחון את החלטת האפיפיור והוא מצא פגמים באישור האפיפיורי שניתן לו לשאת את קתרינה, לכן בשורה של צעדים ניתק את הכנסייה האנגלית מהכנסייה הקתולית בכלל והשפעת האפיפיור בפרט. הוא ייסד את הכנסייה האנגליקנית שראשיה נשבעו אמונים לו בלבד ובראשה העמיד את נאמנו תומס קרנמר, הארכיבישוף מקנטרברי. משמעות הדבר הייתה מרחיקת לכת, הרבה מעבר לענייניו האישיים של הנרי. מדובר היה בנקיטת צעד ששחרר את אנגליה ממרות האפיפיור, שברוב המקרים לא היה אנגלי, כי אם איטלקי, ובנקיטת עמדה בסכסוך ששיסע את היבשת בתקופה זו בין הקתולים והפרוטסטנטים. שנים רבות לאחר תום שלטונו של הנרי תיקרע הממלכה במלחמות הדת הללו עד שהוכרעו באופן סופי לטובת הפרוטסטנטים רק בשנת 1701 ב"חוק ההסדר" (Act of Settlement) שקבע שמלך בריטניה יהיה תמיד פרוטסטנטי.

קתדרלת קנטרברי, קתדרלה גותית של הכנסייה האנגליקנית ואחד האתרים הנוצריים העתיקים והחשובים בבריטניה. הקתדרלה היא מושב הארכיבישוף של קנטרברי, שהוא הפרימוס של אנגליה כולה והמנהיג הדתי של הכנסייה האנגליקנית

קתדרלת קנטרברי, קתדרלה גותית של הכנסייה האנגליקנית ואחד האתרים הנוצריים העתיקים והחשובים בבריטניה. הקתדרלה היא מושב הארכיבישוף של קנטרברי, שהוא הפרימוס של אנגליה כולה והמנהיג הדתי של הכנסייה האנגליקנית

לאחר חמש שנות מאבק הוכתרה אן בוליין ב-1533 בתור מלכת אנגליה, ובאותה שנה נולדה לה בת בכורה, לימים המלכה אליזבת הראשונה.

במרץ 1534 הכריז הנרי על עצמו כראש הכנסייה וחייב כל אזרח להישבע לו אמונים, לנער חוצנו מהכנסייה הקתולית ולהכיר באליזבת כיורשת החוקית. סר תומס מור, ההוגה וההומניסט האנגלי הידוע, חברו ומקורבו של הנרי השמיני, אשר סירב להישבע, נדון למאסר ארוך, ולאחר חודשים מספר הוצא להורג. יש הרואים בעמידתו של מור נקיטת עמדה כנגד עריצות וכנגד לאומנות בשם השקפה אוניברסלית, יותר מאשר ביטוי לחששו של מור מהגיהינום הצפוי לו אם יפנה גבו לכנסייה הקתולית. חינה של אן בוליין סר לאחר שלא יכלה להביא בן זכר והנרי ערף את ראשה באשמת בגידה וניאוף ונשא את ג'יין סימור לאישה. ב-1536 מינה הנרי את תומס קרומוול ללורד צ'נסלור. לקרומוול היתה השפעה עצומה על הנרי והוא קידם מאוד את הרפורמה הפרוטסטנטית באנגליה, בהורותו  על הרס מנזרים והחרמת רכושם לטובת קופת האוצר. הדברים הביאו להתקוממויות רבות בעיקר של אזור הצפון נגד קרומוול ונגד הנרי, התקוממויות שדוכאו ביד קשה והיו מלוות עריפת ראשים רבים של אצילים "בוגדים".

הנרי השמיני עם ג'יין סימור ובנו אדוארד השישי

הנרי השמיני עם ג'יין סימור ובנו אדוארד השישי

ג'יין, שלא כמו קודמותיה, הצליחה ללדת להנרי בן ב-1537, לימים המלך אדוארד השישי, אך היא מתה לאחר מספר שבועות עקב סיבוכים של הלידה שהייתה ארוכה וקשה.

לאחר תקופת אבל ארוכה הרשה הנרי לקרומוול לחפש לו כלה אחרת. בשלב זה של חייו, כשכבר היה לו יורש, ראה הנרי בנישואיו צעד פוליטי. הכלה שנבחרה הייתה אן מקליווס, בת לדוכסות גרמנית פרוטסטנטית, וזאת בניסיון מודע לחזק את הברית עם גורמים פרוטסטנטים ביבשת. הנישואים לא צלחו והנרי נפרד מאן בתואנה של אי מימוש הנישואים.

בשנת 1540 הוציא הנרי את תומס קרומוול להורג, בעקבות השנאה ההולכת וגוברת של האוכלוסייה אליו. הנרי החליט לשאת לאישה את קתרין הווארד, בת דודה של אן בוליין. נישואיו לקתרין אפשרו לסיעת נורפוק, שהונהגה על ידי תומאס הווארד, הדוכס השלישי של נורפוק, שהיה דודה של קתרין הווארד, להשתלט, זמנית, על הכתר. הפגם בתוכנית ההשתלטות של תומאס האוורד היה אופייה הבוגדני של אחייניתו קתרין הווארד שהייתה אז בת 22. כפי הנראה קתרין לא יכלה לשאת את נוכחותו הפיזית של הנרי, שהיה אז שמן מאד, וסבל מכיב דלקתי ברגלו. קתרין בגדה בהנרי עם קרובה, תומאס קלפפר, ושילמה את המחיר בהוצאה להורג בפברואר 1542.

אשתו האחרונה של הנרי הייתה אלמנה בשם קתרין פאר אשר טיפלה בו במסירות בימיו האחרונים. בדצמבר 1546 עוד הספיק הנרי לאסור את נורפוק באשמת בגידה, אך ב-28 בינואר 1547 נפטר.

בשנת 1535 הופיע לראשונה התנ"ך המודפס, שתורגם לאנגלית, והנרי הורה לכמרים להקריא לעם את התנ"ך בשפה האנגלית. היה זה צעד משמעותי לקראת ההתנתקות הסופית מן הכנסייה הקתולית דוברת הלטינית וצעד חשוב ביותר בתרבות האנגלית. רק בימי אחד מיורשיו של הנרי, ג'יימס הראשון, כשבעים שנה לאחר מכן, זכה התנ"ך לתרגום מוסמך שהחזיק מעמד עד ימינו כתרגום החשוב ביותר לאנגלית, אך הנרי הוא שעשה את הצעד הראשון בכיוון זה.

למרות כל הצעדים הללו הטקסים של הכנסייה האנגליקנית היו עדיין ברובם טקסים קתוליים והפירוד מהכנסייה הקתולית היה יותר פוליטי מאשר דתי, רק בימי שלטונם של ילדי של הנרי, אדוארד ואליזבת, תערך רפורמה מקיפה בדוקטרינה של הכנסייה שתסלק תזות ומנהגים קתוליים.

מרכז העיר קיימברידג'

מרכז העיר קיימברידג'

השפעה נוספת הייתה להנרי בפיתוח התרבות והארכיטקטורה. הנרי יזם את בנייתם – או בנייתם מחדש – של מבנים חשובים, ביניהם ארמונות ומנזרים גם באוניברסיטת קיימברידג'. תקופת שלטונו של הנרי תיזכר כתקופת התפתחות באנגליה בתחומים המדיני, הכלכלי, הדתי והתרבותי. הנרי קיים שלטון שהיה מבוסס במידה רבה על הסכמת המוני העם ואהבתם. הוא נתן לעם האנגלי דת משלו, המתאימה לרוחו ולתנאיו התרבותיים, וכן את התנ"ך בתרגום אנגלי. פעולה זו מנעה במידה רבה מאנגליה את המלחמות הדתיות שפיצלו את המדינות הגדולות ביבשת בשנים אלו והביאה לאחדות ולשיתוף פעולה, שהם שיצרו את התנאים להפיכת בריטניה לכוח מכריע בימי שלטון יורשיו של הנרי. עם זאת, היו בשלטונו של הנרי אלמנטים רבים של עריצות ושרירות לב, ומספר ההוצאות להורג של אנשי ציבור בתקופתו יישאר ככתם על תקופת שלטונו.

 

כדאי לא להסתפק בקריאת ספריה של פיליפה גרגורי או בצפייה בסדרות טלוויזיה, אלא גם לקרוא ספרות מקצועית יותר. אחד הספרים המומלצים הוא ספרו של וינסטון צ'רצ'יל, ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית. אמנם הספר לוקה בפגמים רבים הנובעים מראייתו הצרה של צ'רצ'יל את ההיסטוריה, ונחשב כיום לתיאור מיושן וחד ממדי של ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית. הספר מציג את ההיסטוריה כשורה של קרבות, נאומים, מלכים ופוליטיקאים. אירועים חשובים כמו המהפכה התעשייתית אינם מוזכרים כמעט. אבל הספר כתוב בלשון שוטפת ובהירה, תוך הפגנת ידע אנציקלופדי, ומבליט את יכולתו הספרותית של צ'רצ'יל. הדמויות המתוארות בספר, מלכים ורוזנים, שרים והגמונים, נצבעות בצבעים ברורים וחדים, וצ'רצ'יל אינו נמנע מלשפוט אותן לשבט או לחסד.

 

כרזה פרסומית לסדרה

כרזה פרסומית לסדרה

סדרת טלוויזיה – היסטוריה או בדיון?

שושלת טיודור (The Tudors) היא סדרת טלוויזיה אנגלית המוגדרת על ידי יוצרה מייקל הירסט בתור סדרה היסטורית בדיונית. הסדרה מבוססת באופן רופף על שלטונו של הנרי השמיני, מלך אנגליה.

הנרי השמיני ידוע לכל הצופים בעיקר בזכות דמות דיוקנו בשנותיו האחרונות, דיוקן שצייר ציירו הקבוע הנס הולביין. הולביין היה צייר גרמני שצייר בסגנון הרנסנס הצפוני. צייר פורטרטים רבים בחצרו של הנרי השמיני וגם תכנן את בגדיו המלכותיים של המלך. בדיוקן זה עומד המלך המזדקן והשמן ברגליים פשוקות ונושא בקושי את משקלו.

הנרי השמיני ואשתו ג'יין סימור עם בנם אדוארד, נסיך ויילס

הנרי השמיני, ציורו של הנס הולביין

הירסט בחר בג'ונתן ריס מאיירס, השחקן האירי והדוגמן של "הוגו בוס", דוגמן חטוב בעלי עיניים בוערות, לייצג את הנרי השמיני. לפיכך קצת קשה להבין את התיעוב והחילה שעורר המלך הזה בכמה מנשותיו. נכון שבצעירותו נאמר על המלך הנרי השמיני "הנסיך היפה ביותר בכל הנצרות." אבל בסדרה המלך היפיוף הזה נשאר חטוב לאורך כל ימי חייו, מה שלא קרה בדיוק במציאות. זה כוחה של הטלוויזיה, ובזה גם טמון סוד כישלונה ההיסטורי. למעשה כשהכינו את קברו הוא היה ברוחב של 22 אינץ'. כשמת בגיל 55 הורחב הקבר ליותר מפי שניים.

הסדרה מתמקדת בעיקר בבעיותיו עם נשים, אך ככל שהיא מתקדמת בעונותיה, היא הופכת יותר פוליטית ופחות רומנטית. ההתנגדות של אנשי צפון אנגליה לרפורמה הפרוטסטנטית ובעיקר להרס המנזרים ולרצח ולגזל שמבצעים אנשי המלך, התנגדות שהביאה למרד גדול, מתוארת בצבעים עזים ביותר בסדרה. הנרי מדכא את המרד באכזריות והסדרה מביאה את הדברים ומעלה את השאלה האם הרפורמה הדתית שביצע המלך, בעיקר בגלל בעיות בנישואיו ובגלל עצות יועציו, הצדיקה את הרציחות ההמוניות.

עלינו להבחין בין היסטוריונים לבין תסריטאים, לכל אחד מהם מטרה שונה ואמצעים שונים להשיגה. על פי הסדרה הנרי היה אדם בעל שלטון בלתי מוגבל, ולא תמיד ידע לנתב את העוצמה האת לנתיבים הנכונים. הוא היה גם סופר ויוצר, גם אידיאליסט במידה רבה ולא תמיד אפשר להאשים אותו בציניות, למרות שרוב מעשיו נראים ציניים ואכזריים. לאורך חייו התרחשו בו תהליכים שנגזרו במידה רבה מאהבותיו מחד ומבדידותו מאידך. מצד אחד היה רפורמטור ואידיאליסט במידה מסוימת, הומניסט שנהפך לרודן, ומן הצד האחר היה  אדם שסיפור האהבה שלו השתנה ככל שהתבגר.

קרב הייסטינגס במאה ה-11 באנגליה de Loutherbourg

קרב הייסטינגס במאה ה-11 באנגליה
de Loutherbourg

הסדרה מיטיבה להציג שתי נקודות מפנה בחייו, שתי מיתות. האחת היא הוצאתו להורג של תומס מור (בעונה השנייה). הנרי אהב את מור וקיווה שיזכה לתמיכתו. עמדתו האידיאולוגית הנחושה של מור ממש הוציאה אותו מדעתו. מור היה המצפון של הנרי. הסצנה שבה הנרי מגיב על כריתת ראשו של הומס מור היא אחת החזקות בסדרה.

נקודת המוות השנייה היא מותה של ג'יין סימור. סוף סוף היתה לו אישה שלא נלחמה בו. שתי הנשים הקודמות היו חזקות ואסרטיביות; ג'יין סימור היתה פחות דעתנית. חוץ מזה, היא העניקה לו את מה שרצה יותר מכל – בן זכר. לרגע קצר נדמה למלך שמבחינה אישית יש לו הכל, ואז היא מתה וזוהי נקודת מפנה בחייו. שתי המיתות האלה הפכו אותו לאדם אפל יותר.

עם כל זאת, זוהי סדרת טלוויזיה, ולכן היא עובדת על כל החושים, בעיקר על המכנה המשותף האהוב על כולם, סקס ומוות. היסטוריה היא לא בדיוק, אבל הנאה לצופים היא בהחלט.

4 comments

  • אורלי כהן

    צפיתי בשקיקה בסדרה "הנרי ה 8 " , ואכן זו סדרה מרתקת ,מלבד הפן ההיסטורי של המאורעות טעיתי בהשגה של הסתכלות רחבה וביקורתית בהשוואה בין ימי הביניים לימינו בנושא מאבקים פוליטיים,אכזריות וחוקים.
    אכן נראה לצופה מהצד כי התככים בחצר המלך, הטוטליטריות ומאבקי הדת , כימים חשוכים אך צדקת בכך שגם בימינו קיימים , בצורה שונה, רצח עם, מאבקי דת ומדינות עם שלטון יחיד וקאוס מוחלט.
    בשנה האחרונה שמתי לב כי סדרות רבות עוסקות בנושא "ימי הביניים" ואני תוהה מה מניע את הכותבים ליצור כל כך הרבה יצירות כאילו?
    האם הביקוש של הצופים הוא המניע? או שקיים מניע תרבותי אחר המציג את התרבות האירופאית , המלוכנית, האצילית כדגם נעלה?

    • אלינער

      תודה על תגובתך.
      לדעתי האדם ביסודו אינו משתנה, המניעים שלו הם תמיד אותם מניעים: הצורך הבסיסי בפרנסה, הצורך הבסיסי באהבה ובקבלה, הצורך הכמעט בסיסי בשליטה ובכוח. כך היה וכך יהיה. הדבר היחיד שמשתנה הוא הטכנולוגיה. לכן סיפורי העבר, כשהם מסורים טוב, מעוררים אצלנו עד היום את הסקרנות ואת הרצון לשמוע אותם ולחזות בהם. לכן גם סיפורי התנ"ך (בעיקר סיפורי בראשית) מעוררים אצלנו אמפתיה כל כך רבה, כי הם מבוססים על הצרכים והרצונות הבסיסיים של כל בני האדם באשר הם. התככים בחצר המלך דוד אינם נופלים מהתככים בחצר המלך הנרי ומונעים מאותן סיבות.
      סיפורי ימי הביניים (תלוי איפה ומתי) נראים על פניו צבעוניים יותר, עסיסיים יותר, וכשרומן אחד על ימי הביניים מצליח, מיד מתעוררים אחרים בעקבותיו, כי השוק מקבל אותם יפה ויש רווחים בצידם. בקיצור, טבע האדם, האוהב להזדהות עם אלמנטים מוכרים לו, ושהוא לא תמיד מצליח ליישם אותם, אבל היה רוצה, וההצלחה השיווקית – שניהם קובעים את ההיצע והביקוש של ספרים וסדרות מעין אלה.

  • שלומית ליקה

    פוסט מרתק, אני מתה על התקופה בדיוק סיימתי את הביאו את הגופות ואת הסדרה. ממליצה גם על הספר אני, הנרי השמיני שהוא מעין יומן אישי שלו עם הערות של הליצן שלו ויל. באופוס יצא גם ספר חדש על אליזבט הראשונה.

    • אלינער ברקת

      תודה על דברייך. אכן, תקופה מרתקת. אם כי, בינינו, כל תקופה מרתקת. ברגע שעוסקים באדם, במעשיו ובמניעים למעשיו, הכל מרתק ומעניין.

השאר תגובה