ביקורת ספר: שדים

מאת פיודור מיכאילוביץ' דוסטוייבסקי

כרמל, 2003

ספר עב כרס, כ-600 עמודים, קשה ביותר לקריאה, מסובך ונפתל. לכאורה, אין בזה כדי להמליץ עליו לקריאה שוטפת של ערב חורף קר על יד האח המבוערת. אבל, שכרו של המתאמץ לצלוח את חמישים העמודים הראשונים – הוא רב. לאט לאט נסחפים לעולם מיוחד במינו, שבו, מעבר להשקפות פילוסופיות ואנרכיסטיות, מעבר לסקירת תנועות חברתיות ברוסיה של המאה ה-19, נחשפים לגלריה של טיפוסים המתוארים בכישרון רב לעומק נשמתם. הרבה חוקרים כתבו על דוסטוייבסקי, ועוד ייכתב עליו רב, כי הוא סופר נצחי, שאין כמוהו מיטיב לחדור אל הפינות האפלות והנסתרות של האדם. לכן כאן, ברשימה הקטנה הזאת, אזכיר רק את שני הקטבים, הגיבורים הראשיים של הרומן, הם פיוטר ורכובנסקי, החתרן הסוציאליסטי, פרובוקטור נוכל ומבריק, וניקולאי סטאוורוגין, אינדיווידואליסט קיצוני שופע קסם, ניהיליסט כריזמטי ורקוב. העימות בין השניים האלה מתרחש על רקע של בלבול ומבוכה בקרב הצעירים והעילית האינטלקטואלית של רוסיה בסוף המאה ה-19, המושכת מחד לכיוון של ליברליזם מערב אירופי ומאידך לשמרנות רוסית מסורתית. השניים הם הגיבורים הראשיים אך לא היחידים. הטיפוסים המגוונים שמאכלסים את דפי הספר הזה רבים ומרתקים, כל אחד בפני עצמו וכן האינטראקציה ביניהם. בין לבין לא חוסך דוסטוייבסקי באמירות סרקסטיות ובהערות אגב המעלות חיוך על הפנים.
שם הרומן מבוסס על פיסקה מתוך הברית החדשה, המתארת אדם אחוז שדים שישוע מרפא אותו. על פי דוסטוייבסקי החברה הרוסית היתה אחוזת שדים של תנועות שחרור מחתרתיות, תאים של תנועות רדיקליות, הלכי רוח שדגלו בהחלפת המשטר וארגון מחדש של החברה – במלים אחרות, נבואה שהגשימה את עצמה באשר לתוצאות הרות האסון של המהפכה לעתיד לבוא.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת דימיטרי סגל, מומחה לתולדות רוסיה, שהיא חומר קריאה מרתק בפני עצמו. הוא מביא באחרית הדבר שלו מסמך שנכתב על ידי נצ'אייב, אנרכיסט שניסה בסוף המאה ה-19 להוליך מהפכה אנרכיסטית. למסמך קרא נצ'אייב "הא"ב של המהפכן". זהו מסמך מרתק ומאלף, ולמרות שנכתב בסוף המאה ה-19 הוא אקטואלי גם היום.