ביקורת ספר: היד של פאטימה
מאת אילדפונסו פלקונס
כנרת זמורה ביתן, 2011
הסופר שכתב את הספר המצליח, הקתדרלה ליד הים, מספק לנו הפעם נקודת ראות אחרת על חיי האוכלוסייה המגוונת בספרד של המאה ה-16. הסופר עוסק בחיי המוריסקוס, הלוא הם המוסלמים המקוריים של ספרד, שנאלצו להמיר את דתם לנצרות לאחר הרקונקוויסטה, (הכיבוש הנוצרי של ספרד המוסלמית) ולו רק למראית עין.
אנחנו, היהודים, המשוכנעים שיש לנו מונופול על כל הסבל שבעולם, טוב נעשה אם נלמד ונקרא פעם קצת גם על סבלם של אחרים. לא רק לנו יש אנוסים, שסבלו מתחת ידיה של האינקוויזיציה. גם המוסלמים של ספרד עברו אותן תלאות. רובם קיבלו עליהם את הנצרות למראית עין, כונו מכאן ואילך מוריסקוס, או 'הנוצרים החדשים' (כך כונו גם היהודים), ונאלצו לחיות בשקר בכסות של שמות נוצריים ותחת עינם המשגיחה של הנוצרים הישנים. היחס אליהם היה משפיל ומשעבד, ובסופו של דבר גורשו בסוף המאה ה-16 לחלוטין ממחוזותיה של דרום ספרד.
הימים ימי מלכותו של פליפה השני, אחד המלכים הגדולים והשנויים במחלוקת של ספרד. כשעלה לשלטון היתה ספרד בשיא גדולתה. פליפה הגדיל את שטחי ריבונותו באמצעות נישואים וקרבות. הוא נודע במלחמותיו נגד אליזבט הראשונה מלכת אנגליה, בתבוסה הגדולה שנחל עם הארמדה הספרדית שלו נגד הצי האנגלי, במרד שערכו נגדו ארצות השפלה, שנגמר בשחרורה של הולנד – מחד, ובשלטונו החזק והבלתי מעורער על ממלכתו, במלחמתו ללא פשרות נגד הפרוטסטנטים והקלווינסטים, כמו גם בהקמת ארמונו המפואר אל אסקוריאל ליד מדריד.
כל האירועים המסעירים הללו מרחפים ברקעו של הספר עב הכרס שאינו חוסך בפרטים. גיבור הספר, הרננדו, נולד כתוצאה של אונס שנעשה באמו המוריסקית על ידי כומר נוצרי כחול-עיניים.
מכאן ואילך מתנודד הגיבור בין שני העולמות המתנגשים תדיר, של הנוצרים והמוסלמים. החיים מטלטלים אותו בין המחנות ומאלצים אותו להחליף זהויות ושמות לפי הנסיבות המשתנות. גם אהבותיו נעות בין פאטימה שחורת העין לבין רפאלה הנוצרית. בין לבין מנווט אותנו הסופר ביד אמונה על פני עולם סוער, צבעוני, מרושע ורחום חליפות, ואינו חוסך בפרטים בכל תחומי החיים.
פלקונס מצטיין במחקריו. הוא מסתמך על כתבים בני התקופה ומביא פרטים מלאים ומדוייקים על הכל בכל, החל מהטכניקה של ציור פרסקאות ועד לתעשיית המטבעות או צביעת העורות; עבור דרך שיטות לאילוף סוסים ופרטים מחיי הזונות בקורדובה. לעיתים מצטברים הפרטים האלה למשא מכביד. קשה קצת לעקוב אחר העלילה הנפתלת וריבוי הטיפוסים, האירועים, העובדות, והשמות – שרבים מהם אמיתיים והיסטוריים. אבל העלילה הסוחפת והסקרנות לדעת עוד ועוד על האנשים ועל התקופה גוברים, והספר מושך את קוראיו לצלול בו ולרצות עוד ועוד.
פלקונס מיטיב לתאר גם את מחוזותיה השונים של ספרד, את עריה, רחובותיהם, המבנים הידועים עד היום, ולו היה פחות עב כרס, אפשר היה לטייל איתו ברחובות גרנדה וקורדובה ולראות את המבנים המתנוססים בהן עד היום, ולשוות בנפשנו שאנו שומעים את יללת המוריסקוס המוצאים להורג בטקסי האַוּטוּ דָה פֶה, שבהם הוצאו להורג גם מומרים יהודים שנתפסו בשמירה על חוקי היהדות.
היהודים נזכרים בספר רק ברמז, כשהסופר מעביר אותנו אל בֶּרבֶּריה, היא המַגרִבּ, מקום מושבם של הבֶּרבֶּרים המוסלמים, שאליה נזרקו המוריסקוס המגורשים, בדומה ליהודי ספרד שגורשו מאה שנים קודם לכן. אנחנו עורכים היכרות עם ממלכת שודדי הים של סַלֶה שבמרוקו, ועל היחס שקיבלו מידי המוסלמים המרוקאים גם השבויים הנוצרים שנפלו לידיהם אבל גם המוריסקוס שהנוצרים גרשו אותם כי הם מוסלמים, והבֶּרבֶּרים המוסלמים טבחו בהם כי הם נוצרים.
אז העולם כולו לא רק נגדנו. מתברר שהעולם כולו הוא נגד הזר, השונה, האחר, שאפשר להעליל עליו עלילות שונות, לטפול עליו את כל הכשלונות, לנקום ממנו את כל התסכולים – ולצאת נקיים.