ביקורת ספר: בית קיץ עם בריכה

מאת הרמן קוך

כתר, עברית, 2012

זהו ספר שקוראים בנשימה אחת. אין ספק, הסופר ההולנדי יודע את מלאכתו, כפי שכבר נוכחנו בספרו הקודם שיצא לאור בעברית, "ארוחת הערב". הפרקים קצרים. המשפטים קצרים. כל פרק נגמר כך שמוכרחים לקרוא את הפרק שבא אחריו. בקיצור, לא מניחים את הספר מהיד עד שגומרים לקרוא אותו. אבל מה מרגישים לאורך כל הקריאה? עם מה נשארים לאחר שגומרים את הספר? אני יכולה להגיד מה הרגשתי אני לאורך כל הספר: סלידה. המספר הוא רופא משפחה. אבל הוא מיזנטרופ, או אולי הסופר עצמו מיזנטרופ, שונא אדם. כשרופא משפחה, דמות שאמורה להיות אדם אמפתי, קשוב, דואג וחם, איכפתי לאדם באשר הוא אדם, כך אנחנו רוצים לפחות לחשוב, כשרופא משפחה הוא למעשה שונא אדם, סולד מהגוף האנושי, ציניקן אדיש למצוקות הזולת, מה כבר נשאר לנו לצפות משאר גיבורי הספר?

אולי זה מה שהסופר רוצה שנרגיש, את סלידתו מהחברה האנושית בת ימינו, סלידתו מהמעמד הבינוני בהולנד, אנשים שרוב זמנם מוקדש לשתייה (תיאורי שתיית הבירה והמשקאות האלכוהוליים השונים תופסים חלק ניכר ומשמעותי בספר). אולי זוהי ביקורת נוקבת על החברה שבקרבה חי הסופר הזה. אולי. אבל אני הרגשתי שהספר מעורר בי בעיקר ביקורת נוקבת על הסופר עצמו, ושנראה לי ששנאת האדם היא בעיקר שלו.

הספר קר ומנוכר. אין טיפה של חמלה, אין חום אנושי, איש אינו יוצא זכאי או ראוי לחמלה כל שהיא. בעיקר הכאיב לי תיאור שהוא שולי כביכול לגמרי, והוא התייחסותו של הסופר לאמה של אחת הגיבורות. כשהוא מתאר את האישה המתבגרת, שלהערכתי אינה יכולה להיות יותר מבת ששים, הוא מדבר עליה בזלזול כל כך מופגן, כעל אדם שכבר גמר את חייו, שכל מה שהוא רוצה זה ללכת לנוח, שכל מה שהוא יכול לתרום לשיחה על יד השולחן אלה המלים "כן, כן". כמה זה מפתיע אותו שבשלב די סופי בספר האישה העלובה הזאת תורמת מידע מאוד חיוני להבנת העלילה. זה ממש מפתיע ולא אפשרי שאישה שכבר גמרה את חייה מסוגלת לתפקד ככה.

גמרתי את הספר בהרגשה אמביוולנטית. מצד אחד אני מתפעלת מכישרונו של הסופר בתור מספר. אבל להערכתי הוא יותר טכנאי משובח מאשר סופר. הסלידה שליוותה אותי לאורך כל הספר, חוסר היכולת של הסופר לאהוב מישהו מהדמויות שלו, לגרום לי, לקוראת, לאהוב מישהו מהדמויות שלו, מעידה בעיני על כך שהוא אדם קר, חסר רגשות, המנצל את היכולות הטכניות שלו לכתיבה, ואין בו טיפת אמפתיה או אהדה לאדם. חסר לי המימד האנושי, החום האנושי, ובעיניי זהו מין יצור מפלצתי מעורר קבס.