ביקורת ספר: אפלה בצהריים

מאת ארתור קסטלר

מחברות לספרות, 2011

הספר ראה אור לראשונה בשנת 1940, בעקבות הטיהורים הגדולים שעשה סטלין בשנות השלושים של המאה העשרים, כדי לבסס את שלטונו בברית המועצות. הטיהורים הופנו בעיקר נגד ראשי השלטון וראשי הצבא. חוסלו גנרלים, סופרים, אנשי רוח, מדענים – למעשה כל הצמרת האינטלקטואלית שסטלין ראה בהם איום לשלטון היחיד שלו. ביניהם רבים מחבריו למהפכה ולדרך, מאושיות החשיבה הסוציאליסטית-קומוניסטית.

ארתור קסטלר, קומוניסט על פי תפיסתו, שגם נאסר כמה פעמים במהלך חייו על ידי משטרים שונים בשל דיעותיו הפוליטיות, התפכח בעקבות הטיהורים הגדולים והבין את המשמעות הזדונית הטמונה בדרך אכיפת המהפכה הבלתי נגמרת, המהפכה האוכלת את בניה. אחרי התפכחותו כתב, יחד עם עוד סופרים ואנשי רוח כגון הווארד פאסט, את הספר 'האל שהכזיב', שבו הם מסבירים את אכזבתם מהקומוניזם.

הספר שנכתב ב-1940, אקטואלי לימינו באותה מידה. התהפוכות שעובר הגיבור, רובשוב, המהפכן הוותיק, שנאלץ באמצעות תהליך עינויים מורכב וממושך, פיזי ומנטאלי, להשלים עם העובדה שעליו למות בתור בוגד כדי להציל את המהפכה – נכונות עד היום ואפשר להחיל אותן על כל אסיר פוליטי באשר הוא, בכל תקופה, בכל משטר, בכל מקום.

בשפה קולחת, בפרקים קצרים אך תמציתיים – משכיל קסטלר להביא לפנינו את מחשבותיו ומעשיו של המהפכן הוותיק, החלוק בינו לבינו עם דרכה של המהפכה, אך המבין היטב, באמצעות חוקריו, שאין לפניו דרך אחרת. כנראה גם הוא היה נוהג באותה דרך שנוהג מספר 1 – הוא השליט הכל יכול. קסטלר אינו נוקב בשמו של השליט (סטלין) ובדרך זו הופך את הספר למסמך על-זמני ועל-מקומי. כשהוא מוחזק בתאו הצר הוא נזכר במעשים שעשה בתור קומיסר מפלגתי חשוב עם אנשים קטנים שהיו כפופים לו, וכיצד נקט נגדם באותם אמצעים עצמם שעכשיו נוקטים נגדו.

רובשוב עצמו יכול להיות כל אחד מחבריו לדרך של סטלין שחוסלו על ידו כגון בוכרין או טרוצקי. הוא נשבר בחקירתו והודה בביצוע פשעים משעולם לא חלם עליהם, לא בגלל עינויי גוף אלא משום שחוקריו שכנעו אותו כי כבולשביק נאמן, הודאה בהאשמות (המופרכות) המיוחסות לו תהיה השירות האחרון שהוא מסוגל להעניק לאידיאל המהפכה, שבו הוא עדיין מאמין. שני חוקריו – איוונוב (החוקר הטוב) וגלטקין (החוקר הרע) – מביאים אותו צעד אחר צעד, תוך חקירה מפרכת המשולבת בוויכוחים תיאורטיים דיאלקטיים, להכיר בכך כי גם אם מספר 1 משתמש בשיטות של עריצות נוראה, הרי זו הדרך היחידה שבה אפשר לשַמר את המהפכה בעולם העוין המקיף את המדינה הסובייטית. החלק הנורא ביותר בספר הוא הרגע שבו רובשוב מפנים את האידיאה הזאת ומקבל אותה בלב שלם.

יש להזכיר שני ספרים נוספים. האחד הוא 'עולם חדש מופלא' של אלדוס האכסלי, שנכתב בשנת 1932. זהו רומן דיספוטי (ההפך מאוטופי, שלטון עריצות) עתידני שצופה התפתחויות בטכנולוגיות הרבייה, השבחת הגזע והשליטה המנטלית. אפשר לראות בו הופעה מקדימה לספר כמו 'אפלה בצהריים'. ספר שאפשר לראות בו הופעה לאחר 'אפלה בצהריים' הוא ספרו של ג'ורג' אורוול,'1984', שנכתב בשנת 1948ובו ביקורת נוקבת על כל שלטון עריצות, על פי הדגם של השלטון הקומוניסטי-סטליניסטי.

למרות שהספר כבר ראה אור פעמיים בעברית, טוב עשתה ההוצאה כשחידשה אותו, עם תוספות של אחרית דבר מאת המחבר ומאמר מחכים מאת גונורווי ריס.

אסיים בדברים שכתב ג'ורג' אורוול, שהושפע מאוד מארתור קסטלר, על הספר אפלה בצהריים:
"ברור כי אפלה בצהריים הוא ספר פוליטי, המבוסס על ההיסטוריה ומציע פרשנות לאירועים שנויים במחלוקת. ניתן לכנות את רובשוב בשם טרוצקי, בוכארין, רקובסקי או בשמה של כל דמות מתורבתת אחרת מבין הבולשביקים הוותיקים. מי שכותב על משפטי מוסקבה חייב לענות על השאלה 'מדוע הנאשמים הודו?' וכל תשובה שיבחר כרוכה בהכרעה פוליטית. תשובתו של קסטלר היא: 'משום שאנשים היו לפירות הביאושים של המהפכה שאותה שירתו,' ובאומרו כך הוא מתקרב לטענה כי מהפכות הן רעות מטבען. אם מישהו מניח כי הנאשמים במשפטי מוסקבה אולצו להודות באמצעות טרור כלשהו, הוא אינו אלא אומר כי מערך ייחודי אחד של מנהיגים מהפכניים סטה מדרך הישר. שאינדיבידואלים, ולא המצב, הם האשמים. מה שמשתמע מספרו של קסטלר, לעומת זאת, הוא שרובשוב בעמדת כוח, לא יהיה טוב יותר מגלטקין: או בעצם, טוב יותר רק במובן זה שראיית עולמו היא עדיין פרה-מהפכנית. דומה כי קסטלר טוען שמהפכה היא תהליך משחית. הצטרף באמת אל המהפכה ואין ספק שתמצא את עצמך לבסוף במצבם של רובשוב או גלטקין. לא רק 'הכוח משחית', אלא גם הדרכים להשגתו. לפיכך, כל המאמצים לתקן את החברה באמצעים אלימים מובילים למרתפי האוגפ"או, לנין מוביל לסטלין והיה נוהג בדומה לסטלין לו היה נשאר בחיים."